ספירת העומר האם מי שספר וחוזר וסופר מקיים בספירה שניה מצוה

[דבר ה']

אנני זוכר כעת.
אבל בכל אופן אם קורא מדין מצוה קיומית אין בז בל תוסיף ורק כשקרא מדין מצוה חיובית יש בזה בל תוסיף (בקובת מחשבה א' של תורה הביאו סברא כזו בשם הגר"י שמואלביץ מראשי ישיבת מיר)

לחץ כדי לכווץ...

חידוש מענין יש לזה ראיות?

 

[עוזי ומגני]

שם הוא בא לבאר דברי הגר"א במי שסופר בין השמשות יע"ש. ושמא כוונתו שאע"פ שספר ורוצה לספור שןב הוא לא סיים את מעשה הספירה?

לחץ כדי לכווץ...

זה לא מסביר הרי שהתורה אמרה לתקוע אפשר שלהכניס בכוונתה לתקוע כל היום ואפשר לתקוע תקיעה קצרה
א"כ השיעור מנימום הוא תקיעה קצרה ועדין אפשר לקיים את המצווה במה שתוקע כל היום
האם כוונתו לומר כשצוותה התורה וספרתם לכם אפשר לקיימו ע"י כל היום לספור אלא שבפעם אחת כבר יצא והוא תימה

 

[אברך מישיבת מיר]

זה לא מסביר הרי שהתורה אמרה לתקוע אפשר שלהכניס בכוונתה לתקוע כל היום ואפשר לתקוע תקיעה קצרה
א"כ השיעור מנימום הוא תקיעה קצרה ועדין אפשר לקיים את המצווה במה שתוקע כל היום
האם כוונתו לומר כשצוותה התורה וספרתם לכם אפשר לקיימו ע"י כל היום לספור אלא שבפעם אחת כבר יצא והוא תימה

לחץ כדי לכווץ...

אולי?

 

[אברך מישיבת מיר]

יש ענין גדול גם בלי מצות ספירת העומר

לחץ כדי לכווץ...

אמת יש לצפות לקיום כל המצוות! אבל אנו מדברים על קיום מצות ספירת העומר.

לבי מהסס אם זה שיש מצוה של ספירת העומרמשנה בגודל הענין (הענין שמצוה זה יותר חיוב מעצם זה שיש בזה ענין הוא בגלל שה' ציוה אותנו ע"ז ועל טעמי המצוות ה' לא ציוה אותנו)

לחץ כדי לכווץ...

כוונתת המצוה הוא לקיים מצוות ה' אמת, אבל ודאי שיש תועליות של המצוות, ובודאי רצה הקל שנגיע לתועליות אלו מתוך קיום המצוות (שבלא הקיום המעשי של המצוות אין התועליות כלום) ולא שנעשה רק את החלק המעשי שבהם, אולם אם עשה החלק המעשי, ותו לא יצא.

 

[אברך מישיבת מיר]

כנים דבריך, אם כי קיבלתי מרבותי שבדר"כ אין לומדים גדר המצוות מטעמי המצוות,
ועל אף דברי החינוך נראה לי משום מה שהמושג של ספירה דומה לקידוש היום.

לחץ כדי לכווץ...

בלי קשר לכותרת האשכול אלא בנוגע לטעמי המצוות
כעת ראיתי שהחתם סופר (יו"ד ק"ה ורנ"ד) כותב שלחומרה חוששים לטעמי המצוות אולי כיוון הקרא לטעם זה.

 

[דבר ה']

אם תוכל לצטט. תודה.

 

[אברך מישיבת מיר]

אם תוכל לצטט. תודה.

לחץ כדי לכווץ...

הרי שלך לפנך

שו"ת חתם סופר (יורה דעה סימן קה) ומ"מ כ' שם בתשובה הנ"ל דאין לנו למידרש טעמא דקרא להקל עי"ז וכו' ואמנם נ"ל נפקותא בטעמי' דקרא להחמיר

שו"ת חתם סופר (שם סי' רנד) ונ"ל הא דנדחק הרב"י וכל הבאים אחרי' להעמיס בלשון הרא"ש שיהיה ג"כ מצוה בכתיבת ס"ת כדי שלא ירפה ידי עושי מצוה כותבי ס"ת, לא היו צריכים לזה כי לא אמר הרא"ש אלא אם נדרש טעמא דקרא לומר שיהי' טעם מצות עשה של כתיבת ס"ת ללמוד מתוכה א"כ ממילא עיקור החיוב על פירושי התורה אמנם אנן קיי"ל כר' יהודה דלא דריש טעמא דקרא להקל עליו ופשוט דלעולם ניחוש לטעמא להחמיר אפי' לר' יהודה רק היכא שע"י הטעם נבוא להקל לא דרשי' טעמא וא"כ לחייב לכתוב שאר ספרים נדרוש הטעם ולא יי"ח בכתיבת ס"ת לחוד אבל לפטור עצמו מכתיבת ס"ת ע"י הטעם תלי' בפלוגתא דר"י ור"ש וקיי"ל כרבי יהודה דלא דריש טעמא דקרא.