נח האם מתי המבול מתו ונמחו לגמרי, או שנשארו שלם בגופם

[נהנה מקושיא טובה]

אמחה את האדם [ ו ז] וברש''י הוא עפר ואביא עליו מים ואמחה אותו לכך נאמר לשון מיחוי עכ''ל, שמשמע שנמחו ולא נשאר מהם כלום, ומצד שני מבואר ברש''י ואני הנני מביא מבול [ו יז] שהציף את הכל, והביאם לבבל שהיא עמוקה, לכך נקראת שנער שננערו שם כל מתי מבול עכ''ל, הרי דלא נמחו לגמרי, אלא מתו וננערו לבבל

 

[איישר חילי]

מיחוי הוא גם משמעות של איבוד הנפש שלהם
למשל תמחה את זכר עמלק זה דין להרגם בלבד, לא מצינו דין לשרוף את גופתם..

כיוון שמתו הרי הם מחויים וממילא שפיר אי''ז קשור לגוף עצמו שייתכן ושרד