המשנה ברורה כתב "וכן כל המשוה גומות במקום הראוי לזריעה חייב משום חורש" [ואם היה זה בבית חייב משום בונה שמתקן הבנין עי"ז] (של״ז ס"ק א׳)
וישנם שני צדדי חיוב
צד החיוב משום חורש: סלילת כביש היא ראשית לכול יישור הקרקע והשוואת גומות וחפירת יסודות, ופירוש "חורץ" הוא "עושה חריצין בקרקע" רש״י (שבת עג:) ומכיוון שהעושה כן מתקן את הקרקע לצורך תשמיש אדם, נכנס הדבר ב"כל דבר שהוא להניית קרקע" וב"הבונה מדריגות" שבירושלמי, שחייב משום חורש דווקא.
צד החיוב משום בונה: כל יסוד החילוק בגמרא אינו בין מעשה למעשה, אלא בין מקום שמשתמשים בו לבניין ולתשמיש לבין מקום העשוי לזריעה. וכביש אינו "מקום הראוי לזריעה" כלל, ואדרבה, סלילתו מפסיקה אותו מזריעה, אלא הריהו תשתית לתשמיש אדם. והמאירי כתב דהטעם בבית הוא "שמא יגוף בו רגלו", וזה עיקר עניינו של כביש. ובפרט הנחת החצץ והאספלט היא בנייה ממש בקרקע, לא תיקון אדמה.
לחיוב המעשי יש להוסיף שהעושה כן צריך את הקרקע המשווה עצמה, ולכן גם לא שייך הפטור של "החופר גומא בשבת ואינו צריך אלא לעפרה פטור עליה... הואיל ומקלקל הוא" שבת עג:
 
אורה ושמחה על הרמבם פרק כא ה''ב
כל המשוה גומות הרי זה חייב משום חורש. כתב הרב המגיד ז"ל דין השוואת גומות שהוא משום חורש הוא דוקא בשדה אבל בבית חייב משום בונה כמבואר לעיל פ"ח (הל' א') ופ"י (הי"ב) ע"כ, ונלענ"ד דמש"כ הה"מ דדוקא בשדה יש חורש היינו לאפוקי בית אבל ה"ה שאר מקומות שאינו בית אף דלאו מקום זריעה היא אפי"ה איכא בהשוואת הגומות שם משום חורש ובכלל שדה היא, וכדמשמע לעיל פ"ז (ה"ב) מדכתב שם דהחופר חריץ בקרקע הר"ז חורש, ושם איירי אפילו חופר בור וחריץ שלא בשדה, והא דלא אסרו להפנות אלא בשדה הנירה בשבת לאו משום דבמקום אחר לא איכפת לן בהשוואת גומות אלא משום דבמקום אחר דלאו שדה נירה היא לא שייך כ"כ לגזור שמא יבוא להשוות, וק"ל. וא"ת מאי חורש איכא בהשוואת גומות במקום שאינו עומד לזריעה בשלמא גבי שדה שפיר אבל לא במקום שאינו מקום זריעה, ויראה לבאר דהנה מלאכת חורש גדרו ומהותו הוא תיקון קרקע וכל תיקון ושיפור בקרקע חורש מקרי, דמה לי מכשיר ומתקן הקרקע לזריעה או מכשיר ומתקן הקרקע לצורך אחר, ולפיכך אף המכשיר קרקע סתם כגון הסולל כביש או מכשיר קרקע ומיישרו לבניה וכיו"ב חורש מקרי דחורש במהותו הוא הכשרת ותיקון קרקע אלא דסתם חרישה לשם זריעה היא, וה"ה אם חורש ומתקן הקרקע לצורך אחר, וק"ל. ובמנ"ח (מוסך השבת מלאכת חורש) כתב דהחורש בצונמא שאינו ראוי לזריעה אינו חייב משום חורש, ולפיענ"ד דעת הר"מ הוא כמו שכתבתי דכל הכשרת קרקע לאיזה מטרה שתהיה חורש היא, וכבר כתבתי מזה גם למעלה פ"ח (ה"א) ושם יש בענין זה דברים נוספים, יעו"ש.
וכאמור אני מחפש עוד דעה כעין זו? למרות שהדבר תמוה מאוד
פחות חשוב, פרק ח
החורש. כתב במנ"ח (מוסך השבת חורש ד"ה והנה מלאכה) חרישה היא שחורש קרקע העומד לזריעה, והביא כן גם משם הפנ"י (שבת ע"ג ע"ב), והפנ"י כתב שחרישה שלא לזריעה כגון בצונמא חייב משום בונה, וע"ע מג"א (סי' רמ"ד סק"ח) שכתב שאשוויי גומות ברחוב חייב משום בונה, שוב מצאתי שכ"ה בהדיא באו"ז הל' שבת (סי' נ"ה) שכתב ולא מחייב משום חורש אלא בקרקע הראוי לזריעה כדמוכח פרק אלו עוברין (פסחים מ"ז ע"א) דפריך אההיא דתנן יש חורש תלם אחד וכו' ופריך וצונמא בת זריעה אלמא דכל היכא דקרקע לאו בת זריעה הוא לא מחייב משום חורש ע"כ. אמנם לפיענ"ד נראה שדעת הר"מ אינו כן אלא לדעתו כל יפוי קרקע חייב משום חורש ל"ש אם מייפה הקרקע לזריעה או לצורך אחר, כי מלאכת חרישה ענינו תיקון קרקע לאיזה מטרה שיהיה ולפיכך המתקן מגרש ומיישר כדי לבנות שם או כדי לשחק שם חייב משום חורש, כ"מ מסתימת דברי הר"מ לעיל פ"ז (ה"ב), ומש"כ הר"מ בפ"י (הי"ב) שהמשוה גומות בבית חייב משום בונה היינו דוקא "בבית" חיובו משום בונה כי כל תיקון בבית מתייחס למלאכת בנין כמו שיבואר להלן (פ"י שם ד"ה דקדק) אבל שלא בבית ל"ש בשדה ל"ש ברחוב חיובו משום חורש, וזה ברור לי בדעת הר"מ, וקצרתי. ומה שהביא האו"ז ראיה מפסחים, צ"ב לכאורה דהתם בגמ' הביאו ברייתא דיש חורש "בכרם" ביו"ט וכו' ורצו לאוקמי דהברייתא איירי בחורש בצונמא וע"ז תמהו בגמ' וכי צונמא בת זריעה שהרי הברייתא איירי עכ"ח בחורש לזריעה דאיירי שם בשביעית ובכלאי הכרם יעו"ש, וצ"ב. שוב ראיתי בשבט הלוי (ח"ז סי' ק"ץ אות ב') תמה על ראיית האו"ז כמו שתמהתי. ובשבט הלוי שם מסיים דמ"מ יש ראיה לדברי האו"ז מהא דהמשוה גומות בבית חייב משום בונה והיינו מפני שאינו עומד לזריעה, אבל באמת המדקדק היטב בר"מ יראה שלא זה הטעם אלא כמו שכתבתי דדוקא בבית יש בונה מפני שהוא מתקן הבית וכל תיקון בבית מתייחס למלאכת בונה כמו שמפורש להלן פ"י, אבל חורש בשאר מקום חייב משום חורש דזריעה לא מעלה ולא מוריד כלל. זה ברור בדעת הר"מ, וכאמור יש חולקים.
 

חברים מקוונים לאחרונה

חזור
חלק עליון
✖ ❓