החורש. כתב במנ"ח (מוסך השבת חורש ד"ה והנה מלאכה) חרישה היא שחורש קרקע העומד לזריעה, והביא כן גם משם הפנ"י (שבת ע"ג ע"ב), והפנ"י כתב שחרישה שלא לזריעה כגון בצונמא חייב משום בונה, וע"ע מג"א (סי' רמ"ד סק"ח) שכתב שאשוויי גומות ברחוב חייב משום בונה, שוב מצאתי שכ"ה בהדיא באו"ז הל' שבת (סי' נ"ה) שכתב ולא מחייב משום חורש אלא בקרקע הראוי לזריעה כדמוכח פרק אלו עוברין (פסחים מ"ז ע"א) דפריך אההיא דתנן יש חורש תלם אחד וכו' ופריך וצונמא בת זריעה אלמא דכל היכא דקרקע לאו בת זריעה הוא לא מחייב משום חורש ע"כ. אמנם לפיענ"ד נראה שדעת הר"מ אינו כן אלא לדעתו כל יפוי קרקע חייב משום חורש ל"ש אם מייפה הקרקע לזריעה או לצורך אחר, כי מלאכת חרישה ענינו תיקון קרקע לאיזה מטרה שיהיה ולפיכך המתקן מגרש ומיישר כדי לבנות שם או כדי לשחק שם חייב משום חורש, כ"מ מסתימת דברי הר"מ לעיל פ"ז (ה"ב), ומש"כ הר"מ בפ"י (הי"ב) שהמשוה גומות בבית חייב משום בונה היינו דוקא "בבית" חיובו משום בונה כי כל תיקון בבית מתייחס למלאכת בנין כמו שיבואר להלן (פ"י שם ד"ה דקדק) אבל שלא בבית ל"ש בשדה ל"ש ברחוב חיובו משום חורש, וזה ברור לי בדעת הר"מ, וקצרתי. ומה שהביא האו"ז ראיה מפסחים, צ"ב לכאורה דהתם בגמ' הביאו ברייתא דיש חורש "בכרם" ביו"ט וכו' ורצו לאוקמי דהברייתא איירי בחורש בצונמא וע"ז תמהו בגמ' וכי צונמא בת זריעה שהרי הברייתא איירי עכ"ח בחורש לזריעה דאיירי שם בשביעית ובכלאי הכרם יעו"ש, וצ"ב. שוב ראיתי בשבט הלוי (ח"ז סי' ק"ץ אות ב') תמה על ראיית האו"ז כמו שתמהתי. ובשבט הלוי שם מסיים דמ"מ יש ראיה לדברי האו"ז מהא דהמשוה גומות בבית חייב משום בונה והיינו מפני שאינו עומד לזריעה, אבל באמת המדקדק היטב בר"מ יראה שלא זה הטעם אלא כמו שכתבתי דדוקא בבית יש בונה מפני שהוא מתקן הבית וכל תיקון בבית מתייחס למלאכת בונה כמו שמפורש להלן פ"י, אבל חורש בשאר מקום חייב משום חורש דזריעה לא מעלה ולא מוריד כלל. זה ברור בדעת הר"מ, וכאמור יש חולקים.