לא נחתתי מספיק לשאלתו.
אולם למיטב ידיעתי, יש פוסקים המדמים עניית דבר שבקדושה לענייה מפני היראה. ולזה כיוון שהבין שודאי עונה. ולכאו' אם זה הטעם.
והשואל בעצם מסתפק אם הבנתי לא האם עליו לענות, אלא האם זה יפטור אותו גם לעניה שבה הוא אוחז.
ולכאו' י"ל כהצד הראשון. דמהיכ"ת שלא ייחשב לו? וכי גרע אם עונה למלך הפוגשו ואומר לו מילות הק"ש?