האם קוב"ה חס אף על ממונם של עכו"ם

[התורה]

עה"פ בפרשתן (י"ב, ב'): "ועתה שלח העז את מקנך ואת כל אשר לך בשדה",
איתא במד"ר: שהקב"ה ריחם על הרשעים שממונם לא ילקה בברד,
וצ"ע ממאי דאיתא בר"ה כ"ז וחולין מ"ט, ועוד: דחס רק על ממונם של ישראל.

 

[התורה]

ובדעת זקנים תירץ, דמכיון ועתיד להיות של ישראל ביציא"מ, ממילא תו חשיב כשל ישראל מעתה לעניין דלא יאבד

 

[התורה]

ורבינו חיים פלטיאל תירץ, דבישראל חס אף על דברים מזעריים, משא"כ בגויים דדייקא בדברים גדולים כבהמות

 

[אברך מישיבת מיר]

מדברי המדרש נראה דמכיון שהמכה היתה רק על היבול לכך הקב"ה לא התעלם ממה שיכולים להנזק יותר וריחם עליהם שלא יפגעו יותר ממה שמגיע להם ואפשר שלישראל הקב"ה אף כשמגיע להם שיאבד ממונם מ"מ לפעמים מרחם עליהם וחס על ממונם.