בלק “קבה לי” — לנקוב את פנימיותו של עמ''י (1 צופה)

[חילך לאורייתא]

בקשה של בלק מבלעם היא – "ועתה לכה נא ארה לי את העם הזה…כי ידעתי את אשר תברך מבורך ואשר תאור יואר". אך לאחר מכן הבקשה משתנה ובלק מבקש לקב (אותיות בלק), במקום לאור – "הנה העם היוצא ממצרים ויכס את עין הארץ עתה לכה נא קבה לי אותו"; ולכה קבה לי את העם הזה"; "מה אקוב לא קבה א-ל"; "…לקוב אויביי לקחתיך והנה ברכת ברך…" ועוד.על משמעות המילה לקוב כותב רש"י: "קבה לי – זו קשה מארה לי, שהוא נוקב ומפרש", הנקיבה היא להגיע לשורש הדבר, נוקב ומפרש.ומרחיב את הדבר הרש"ר הירש:"כדרך שפירוש 'נקב' הוא: לעשות חור, כן פירוש 'קבה' הוא, כנראה: לקדוח חור עד שהחפץ ייעשה חלול, ולפיכך 'קב' הוא מידת נפח, שיעור המקום שגוף תופס בחלל, ולפיכך, אם פירוש 'נקב' הוא לפגוע בדברים' הרי זה פירוש 'קבה' להטיח בו דברים עד שייעשה חלול כולו, ליטול כל תוכנו…".בלעם בעל העין הרעה, רוצה להראות שבעצם היסוד חלול, ריק, שעם ישראל אמנם נראה כמלא בערכים, , בקדושה ובטהרה, אבל בעצם אם נתבונן לעומק נגלה שהכול חלול וחסר.כך ניתן לבאר את הגמרא שמסבירה שהמומחיות של בלעם הייתה לזהות את הרגע בו ה' זועם, הרגע שעולה הקול – "מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו", אותו הרגע בו נראה שאין יסוד, שהכול חלול בפנים.אך אצל עם ישראל הכול מלא, אין חללים, אותם הימים שבלעם רוצה לקלל את ישראל והוא מחפש את החללים, את הריקנות ואת החלל, הוא לא מוצא. "מה אקוב לא קבה א-ל?" – הוא מביט על הקצוות, על ה"ריקנים", שבישראל וגם הם מלאים מצוות וקדושה כרימון. הוא מביט לבתים הפרטיים, אולי שם מאחורי הדלת, שהאנשים משוחררים, והם בביתם, תתגלה האמת – אך 'מה טובו אוהליך יעקב, משכנותיך ישראל…". "לא הביט אוון ביעקב ולא ראה עמל בישראל"- הכול מלא קדושה, הכול מלא בטהרה.