מג"א קפח,יג
ונ"ל דחנוכה בשבת, והזכיר של חנוכה ולא של שבת, חוזר לראש ואינו מזכיר של חנוכה דהא אינו חובה להזכיר של חנוכה כדאיתא בגמרא.
(ועיי"ש שעה"צ סקכ"א שאין דבריו מוכרחים, לכן לא הביאו.)
כעת נכתוב את האופן שלו כיון ככל הנראה הרב @המבקש שליט"א,
והוא עדיף מהתי' הקודמים, חדא דאיירי שאכל פת בחנוכה ובכל אופן אינו מברך, והשני שהוא נפסק לדינא:
יעויין בסי' קפ"ח דמי שאכל בשבת ונמשכה סעודתו למוצאי שבת ר"ח, לא יאמר רצה היום ויש סוברים שיעלה יבא לעיכובא.
אבל מי שקרה לו כן במוצאי שבת של שנת תש"צ הבעל"ט (בה חל חנוכה ביום א'), ע"ז כתב המ"ב שם סקל"ג, אכן במוצאי שבת לחנוכה ופורים אפילו אם גמר סעודתו בלילה אינו מזכיר של חנוכה ופורים רק של שלבת לבד, כיון דבלאו הכי הזכרה מעין המאורע דחנוכה ופורים אינו אלא רשות.