האמונה בביאת המשיח (1 צופה)

[ספרייה תורנית]

ידועים דברי החת"ס בשו"ת יו"ד סי' שנו שכתב שא"א בשום אופן להאמין שעיקר הגאולה תהיה מעיקרי האמונה, אלא שאחרי שמבואר בתורה שתהיה גאולה אחרונה (בפרשת נצבים) נמצא שהכופר בזה הוא כופר בעיקר התורה.

אח"כ מביא החת"ס את דברי רבי הלל הידועים בפרק חלק ש"אין משיח לישראל שכבר אכלוהו בימי חזקיה", ופירש"י "אלא הקב"ה בעצמו גואלם". וכותב החת"ס שאין הלכה כהלל שהרי רבו עליו חכמי ישראל שיש מלך המשיח, והלכה כרבים, ולכן המאמין שתהיה גאולה שלימה אך אינו מאמין שיהיה מלך המשיח (אלא הקב"ה בעצמו גואלם כהלל) הוא אפיקורס וכופר בכלל התורה דכתיב בה אחרי רבים להטות.

והנה פשוט שהאפיקורס שהרמב"ם מדבר עליו אינו האפיקורס שהחת"ס מדבר עליו. כי לפי החת"ס האמונה בביאת המשיח אינה מצד עצמה אחד מעיקרי האמונה אלא מצד שהיא מבוארת בתורה, משא"כ לפי הרמב"ם שהעיקר הוא מצד עצמו מעיקרי הדת. ונפק"מ במי שמפרש בתורה פירוש (ולו עקום) שלא תהיה גאולה אחרונה ולא יבוא המשיח, שלפי הרמב"ם הוא כופר ולפי החת"ס אינו כופר אלא טועה.

אך לכאורה לפי החת"ס יוצא שגם הרמב"ם יודה שמי שמאמין כהלל (שתהיה גאולה אחרונה אך ע"י הקב"ה בעצמו, בלי המשיח) אינו אפיקורס ממש (דהרמב"ם, אא"כ מאמין בזה ככפירה בתורה וכהחת"ס.
וגם לא מסתבר שהפרט הספציפי של מביא הגאולה - המשיח - יהיה אחד מעיקרי האמונה.

 

[ספרייה תורנית]

בשם הגר"ש פישר שמעתי דבר חידוש, שאת עיקר האמונה בביאת המשיח הרמב"ם הכניס לא משום שהוא באופן עקרוני מעיקרי הדת, אלא שכיון שהנוצרים מאמינים שמשיחם כבר בא (וזו כנראה משיחיות השקר הרצינית שהיתה אז) לכן מי שאינו מאמין בביאת המשיח נמצא שאינו מכלל ישראל אלא מהנוצרים. מקווה שאני מדייק בדברים.

והראוני דבר מעניין, שהרי כידוע הנצרות לא התפשטה בעולם בזמן יש"ו אלא כמה מאות שנים אח"כ, ובספר סדר הדורות מבואר שהנצרות החלה להתפשט בעולם בדיוק בימיו של רבי הלל שאמר אין משיח לישראל! ולפי"ז יתכן שבזמן שרבי הלל אמר זאת עדיין לא התפשטה הנצרות בעולם כדבעי ועדיין לא היה העיקר הזה מעיקרי האמונה!