חבל מאוד מאוד - דוג' בעלמא האם בחירת הזיווג היא ע''פ שכל גרידא ?
וֶאֱמֶת אָמַר הַפִילוֹסוֹף בְּאָמְרוֹ ״לֹא יוּכַל לַעֲבֹד עִלַּת הָעִלּוֹת וּתְחִלַּת הַהַתְחָלוֹת אֶלָּא נְבִיא הַדּוֹר בְּטִבְעוֹ אוֹ הַפִילוֹסוֹף הַמֻּבְהָק בַּמֶּה שֶׁקָּנָהוּ מִן הַחָכְמָה אֲבָל זוּלָתָם, עוֹבְדִים זוּלָתוֹ, מִפְּנֵי שֶׁאֵינָם מְבִינִים נִמְצָא אֶלָּא מֻרְכָּב״.
בסדר גמור אז זו דעת הפילוסוף והחובות הלבבות אבל לכאורה לא דעת תורה שבכתב ושבע''פ לפי הבנת שלומי אמוני ישראל בכל הדורות ממתן תורה ועד היום וכידוע שהגר''א הרחיק לימוד שער היחוד ובמקומו המליץ על הכוזרי שהוא משקף את מסורת התורה כפשטותה במשך כל הדורות וכמקובל עד היום
זה לא שקר. אתה היחיד שטוען כך.
עדיין לא הבאת מישהו אחד (!) שהיה אחרי הרמב''ם, וחלק עליו. כנראה דבריו התקבלו לא עוררין, כי הדברים מסתדרים בשכל. ואלו שאולי האמינו בגשמות כלשהי לפני הרמב''ם, לא היו בקיאים בפילוסופיה - וחשבו שאין מניעה לוגית לחשוב את זה.
שקר התכוונתי להפך לגבי לחשוב גשמות לפי הרמב''ם שהתורה וחז''ל ממליצים לנו לחשוב שקר כ''כ הרבה פעמים
הוא לא יכול לשנות את עצמו.
אתה מחליט מי הוא עצמו ועוד שתי שורות כתבת שעצמו אינו מושג כלל
מה שאתה טוען זה גובל בנצרות.
נו, כבר ידוע תשובת הריב''ש שהעיר על קבלת הספירות שגובלת בנצרות, וכן ידוע על ספר שיעור קומה שבמדרש משלי (שהביאו הבאה''ל בקיצור בסי' קנו) כתוב שהוא חלק ממעשה מרכבה והרמב''ם אמר ע''ז שיש לשרוף הספר
וכמובן ששכינתו זה לא הוא עצמו, אלא רצונו (רמח''ל) או הדרך שאנחנו, מבחינתנו בשר ודם תופסים אותו (נפש החיים) אבל הוא מצד עצמו אינו מושג כלל.
לא אמרתי שאנו משיגים את עצמותו, אבל כן אני אומר בכל תוקף שאנו צריכים לתפוס אותו לגמרי כך בלי משל ומליצה.
אבל לפי הרמב''ם זה לא נכון כי אין בדל של אמת בהמחשות המרובות כל כך ולא זו בלבד אלא שמינות לחשוב כך והכול רק משל לאקסיומות מופשטות.
יש כאן בעיות.
א. לא מצאת מישהו שבא אחרי הרמב''ם וחלק עליו. אז זה כבר לא מקובל כיום. דעתו התקבלה לל עוררין. גם הראב''ד הסכים עמו לדינא, רק חשב שאין להחשיב מין מי שטועה בזה.
גם אתה לא מצאת מי שלוקח את הרמב''ם ברצינות ובהחלטיות שיש חיוב לחקור בפילוסופיא וללמד בכל חיידר וישיבה וכולל שוב ושוב שכל תאור של תורה וחז''ל על הגשמה הוא רק משל בעלמא ולא באמת ומינות לחשוב שהוא באמת
ענין השדים לא קשור לתפסיתנו את הקב''ה.
קשור מאוד מאוד כי יסוד סלע המחלוקת בינינו האם העולם הרוחני הוא ממשי או שהוא אקסיומה של השכל הפועל רעיוני מופשט
אני לא בקי בכל כתבי הגר''א, אבל די פשוט לי (וגם אני זוכר מכמה מקומות) שהוא לא סובר בכלל גשמות - ומצדד בדעת הרמב''ם.
רוב כתבי הגר''א בענינים אלה הם בנסתרות ואין לי עסק בזה ואין לי ידיעה בזה אבל בפשט אני לא חושב שהוא מסכים עם הרמב''ם שהכול משל אלא כלשונו הידועה בהשגתו על השו''ע שהעתיק דברי הרמב''ם
באור הגר"א יורה דעה סימן קעט ס"ק יג
והוא נמשך אחר
הפלוסופיא הארורה ולכן כ' שכשפים ושמות ולחשים ושדים וקמיעות הכל הוא שקר אבל כבר הכו אותו על קדקדו שהרי מצינו הרבה מעשיות בגמ' ע"פ שמות וכשפים אמרה איהי מלתא ואסרתה לארבא אמרו כו' (שבת פ"א ב' חולין ק"ה ב') ובספ"ד מיתות ובירושלמי שם עובדא דר"א ור"י ובן בתירה וכן ר"ח ור"א דאיברו עיגלא תילתא ור' יהושע דאמר שם ואוקמיה בין שמיא לארעא (בכורות ח' ב') וכן אבישי בן צרויה (סנהדרין צ"ה א') והרבה כיוצא ואמרו (בספ"ד מיתות חולין ז' ב') למה נקרא שמן כשפים כו' והתורה העידה ויהיו תנינים וע' זוהר שם וכן קמיעין בהרבה מקומות ולחשים רבו מלספר.
והפלסופיא הטתו ברוב לקחה לפרש הגמרא הכל בדרך הלציי ולעקור אותם מפשטן וח"ו איני מאמין בהם ולא מהם ולא מהמונם
אלא כל הדברים הם כפשטן אלא שיש בהם פנימיות לא פנימיות של בעלי
הפלוסופיא שזורקין אותו לאשפה שהם חצוניות
אלא של בעלי האמת:
כאילו הרמב''ם לא ידע שיש גמ' שמדברות על שדים.
ואגב, הרמב''ם לא טוען ששדים הם בהכרח הזיות, עי' במו''נ חלק א פ''ז.
יפה, הוא אומר שם שהם בהמה בצורת אדם ועיקרם קודם בריאת שת
ומלבד מה שיסוד הדברים סותר למסורת חז''ל בחגיגה טז
תלמוד בבלי מסכת חגיגה דף טז עמוד א
תנו רבנן: ששה דברים נאמרו בשדים, שלשה כמלאכי השרת ושלשה כבני אדם. שלשה כמלאכי השרת: יש להם כנפים כמלאכי השרת, וטסין מסוף העולם ועד סופו כמלאכי השרת, ויודעין מה שעתיד להיות כמלאכי השרת. יודעין סלקא דעתך? אלא: שומעין מאחורי הפרגוד כמלאכי השרת. ושלשה כבני אדם: אוכלין ושותין כבני אדם, פרין ורבין כבני אדם, ומתים כבני אדם.
גם הגמרות מלאות בשדים בזמנם שאינם נראים רק נשמעים ולזה הרמב''ם כמדומה קורא הזיות.
ומ''מ הנושא שם בבאור הגר''א הוא כישוף לא שדים אבל הכול אותו ענין.
אין לי מושג.
בכל מקרה, יש כאן לכל היותר 2 גישות, ואל תקשה מהחז''א על הרמב''ם, זה פשוט טיפשי.
ברור שזה טיפשי ולא זו היתה כוונתי רק לענות על טענתך שמקובל כהרמב''ם.
לא דוקא לפילוסופיה, אלא לדברים שההגיון האנושי מוכיח שא''א שיהיה אחרת.
ההגיון האנושי הוא לא פילוסופי כמוכח מכל שאר דברים בחיים שלא חושבים בהם פילוסופית אלא שכל טבעי ומחובר לחיים.
הרמב''ם מוכיח שדברי אריסטו לא מוכרחים כלל, וא''כ יש לנו לסמוך על המסורת ופשט הנבואה (התנ''ך) שהעולם מחודש.
אני סבור שכל שיטת הפילוסופיה לא מוכחת כלל ולכן יש לסמוך על פשט המסורת והתנ''ך שאין לשלול הגשמות מכל וכל.
לדעת אריסטו אין אפשרות של ניסים, לדעת אפלטון יש.
ושניהם האמינו בקדמות - רק שהקדמות של אפלטון היא שיש חומר קדום, ולא קדמות העולם.
עם זאת, גם לזה הרמב''ם מכנה 'מין' כמבואר בהלכות תשובה האומר שהקב''ה אינו ראשון וצור לכל - וכנ''ל.
הפוך, אמרתי שאלו לא תחושות בטן, אלא ויכוחים בפשט המקראות - עם סברות
זו דעתי שפשט המקראות וסברותיהם מטים כדברי באופן ברור ולזה קראת תחושות בטן
לא הבנתי, אתה מקשה מהריטב''א לרמב'''ם.
אתה יכול לסבור כריטב''א, אבל גם הריטב''א לא חשב שהרמב''ם הוא מין.
הריטב''א כתב על משפטים שהרמב''ם כתב שהם דעת מינות = הריטב''א חשב שהרמב''ם הוא מין, כמו שהרמב''ם חשב על דעותיו של ר' משה מתקו שאחז מהגשמות שהוא מין
אז למה יש מ''ד שאיוב לא היה ולא נברא ?
אין כזו דעה הגמ' דוחה את זה שאם כן שמו ושם עירו למה ? וכל המדרשים מלאים באיוב כאישיות היסטורית
יש דעה בירושלמי שהיסורים לא היו ולא נכתבו אלא לומר שאם היו באים היה מקבלם וגם זה דעת יחיד רוב מוחלט של הדעות לא חשבו על הכיוון בכלל.
בכל מקרה מדובר בספר נושא שאם הוא משל אז רק תחילתו וסופו הוא כך ולא כל הספר שמדבר בסוגיה רעיונית וזה יתכן בהחלט שיהיה משל כי לא נחוץ כ''כ לגוף הספר בשונה מריבוי המחשות על הקב''ה כסדר בתנ''ך ואגדות שאם הכול משל אין צורה תקינה של יחס למשל המופשט הזה
כתבתי שלדעת הרמב''ם - חכם גדול יכול לחלוק על חז''ל באגדה או במדע וכדו', אם יש לו ראיות מוכרחות. אתה לא חייב לקבל, אבל במציאות אין מקור לכך שיש סמכות לחז''ל לגבי עובדות מדעיות או לגבי תחומי אגדה מסוימים.
גם אין מקור שיש סמכות לגבי הלכה מלבד מה שכתוב בספרא דאדם קדמאה רב אשי ורבינא סוף הוראה והוראה היא יוצאת גם מההלכות וגם מהאגדות כאחד ולהורות מההלכות תוך התעלמות מהאגדות המקבילות יוצר עיוותים גדולים ומבחינת מה שהתקבל בכלל ישראל התקבל לקדש את דברי חז''ל בכל תחום
ואז ?
אז יש מחלוקת.
הרמב''ם חלק פעמים בודדות על חז''ל באגדה, וגם הוא לא ממש 'חלק' במובן הפשוט
זה יותר דק.
נראה לי יותר נכון שפעמים בודדות הוא חולק בלשונות זלזול כמו שהבאתי לגבי נתעטף באורה כשלמה ולגבי דרשות חז''ל על ארבע מינים כלפי הקב''ה כמדומני ומקומות אחרים מפרש בדרך רחוקה מההבנה הישרה אצל רוב החכמים
כי התורה ''לא תסור'' מדברת על דם לדם, דין לדין, נגע לנגע.
כמו שמדייק מכך חובות הלבבות, שבעניני אמונה לא הולכים לב''ד הגדול - אלא לשכל + מסורת חכמי ישראל. בלי לוותר על א' משניהם.
בעניני אמונה אין צריך ללכת לבי''ד כי כל ילד יודע מתוך המקרא שחובת כל אב ללמד את בנו
זכותך לחשוב כחז''א.
אבל מה זה הילדותיות הזו להקשות מהחז''א על הרמב''ם ?
שוב הנושא הוא מה מקובל בכלל ישראל לא עימות בין החזו''א לרמב''ם
כי השכל אומר שדבר גשמי לא יכול להיות 'אחד' אמת - כי כל גשם מחובר, וא''כ זו ממש אמונת הנוצרים.
הגשם שבעולמנו מחובר אבל יוצר הגשם אין הכרח שאינו גשם אחד נפרד וכנראה זו היתה סברת ר' משה מתקו לעולם לא נדע מהי בדיוק אמיתות הבורא מאחר ואנו נבראיו ואת השכל שלנו ומושגיו הוא יצר לנו וכל' החכם אילו ידעתיו הייתיו
הבריאה היא גשמית ולכן גם קישרתי את תחית המתים לכאן
להרמב''ם אין ערך לגשמיות כלל ולכן שלל כ''כ חריף את זה כלפי הבורא
וכל הבריאה היא לנסיון והכנה ואינה טובה בעצמותה ולכן החיים בתחיה ימותו שוב
והעיקר תכלית הכול הוא לידבק בשכל הפועל בחכמה העליונה והגוף נבזה ומגונה
חוש המישוש חרפה וכל ספר שיר השירים משל אכילה ושתיה כלפי מעלה הס מלהזכיר ולכן הקרבנות להרחיק מע''ז או מחוק נעלם
וזה לא פשט הכתוב וירא אלהים את
כל אשר עשה והנה טוב מאוד ולא פשט שיר השירים ופשט הקרבנות כמו שהעיר הרמב''ן
ולא פשט המסורת על תחית המתים שהיא היא העולם הבא כמבואר בריש חלק כמו שהעירו הרמב''ן והרמ''ה
לא אלא לכל מושגנו בכלל
מצוין, אני מסכים. לא הבנתי איך הגעת למסקנא שהקב''ה גשמי.
המסקנה שהקב''ה חי אצלי במושגים שלי ואין לי דרך אמיתית וחווייתית לתפוס את הקשר איתו כראוי ללא הגשמה מסוימת ושלילה מוחלטת היא ניתוק הקשר וכל' הרב נויגרשל שליט''א לגבי הפילוסופים שמעיפים את הבורא בבעיטה של כבוד כלפי מעלה והרמב''ם לקח את זה בעדינות יותר אבל עדיין הקשר הוא מאוד מופשט ובעיני רוב החכמים לאורך הדורות לא קבלו את זה כלל
פילוסופיה במהות הבורא האמיתית היא בכלל נסתרות
מנין לך מה הקב''ה יכול להיות ומה לא ? אתה דן לפי מושגיך שהוא ברא לך
ואצלו יכולים להיות מושגים שונים לחלוטין וכדברי הרמב''ם לגבי ידיעה ובחירה