• פורום בנתיבות הישיבה: מה מתאים לדיון? סוגיות חינוכיות בישיבה. השקפה ומוסר בעולם הישיבות. טיפים וקשיים בלימוד. נושאים חברתיים בישיבה. מטרה: דיון תורני וחינוכי מועיל ורלוונטי לעולם הישיבות, תוך שמירה על כבוד הדדי.
תגובות חדשות באשכול זה נשלחות לאישור מנהל
סטָטוּס
סגור לתגובות נוספות.
גם הם טוענים שהיו שם מיליונים רבים שראו את המיתוסים שלהם.
לא מדויק, שם האמינו לסיפור של אדם אחד שראה כו"כ וכיו"ב, ולא היה כמו בעמ"י שאומרים להם 'אתם ראיתם כי מן השמים' וקיבלו, וזו ההוכחה הפשוטה המקובלת למעמד הר סיני.
ואגב אם יודעים שהיה מעמד הר סיני ממילא יודעים את אלוהים שהרי הוא נגלה ודיבר ולא צריך הוכחות לוגיות או פילוסופיות או מדעיות.
 
ואגב אם יודעים שהיה מעמד הר סיני ממילא יודעים את אלוהים שהרי הוא נגלה ודיבר ולא צריך הוכחות לוגיות או פילוסופיות או מדעיות.
אכן כך טוען הכוזרי.
אבל מי שלא מאמין בהקב''ה, אין לו אפשרות להאמין במתן תורה.
 
אכן כך טוען הכוזרי.
אבל מי שלא מאמין בהקב''ה, אין לו אפשרות להאמין במתן תורה.
לא מדויק, שם האמינו לסיפור של אדם אחד שראה כו"כ וכיו"ב, ולא היה כמו בעמ"י שאומרים להם 'אתם ראיתם כי מן השמים' וקיבלו, וזו ההוכחה הפשוטה המקובלת למעמד הר סיני.
 
אני לא יודע כלום בלבי.
אני מאז ומעולם מאמין
מאז ומעולם הרגילוך לא להתייחס לידיעת לבך
ובכל זאת בגיל מסוים חקרתי בצורה פילוסופית ללא משוא פנים, והגעתי למסקנא הראויה.
בהודעות קודמות כתבתי למה נראה לי אין מסקנא בדרך פילוסופית
אני מאוד מפקפק בכל מיני סקרים ש-80% מהעולם מאמינים בה'.
לכל היותר אנשים מדמיינים את הקב''ה. או חושבים שהוא חבר דמיוני שלהם.
רק מי שיש לו מסורת/ראיות פילוסופיות אמיתיות, יכול לדעת.
רוב העולם יש לו מסורת
וכמו שכתב החובות הלבבות, שרוב העם חושבים שעובדים את הבורא, אבל באמת עובדים זולתו.
הוא מדבר על המציאות למעשה לא על האמונה היסודית
בכלל בכלל לא מוכרח.
אני חושב שכן
גם הם טוענים שהיו שם מיליונים רבים שראו את המיתוסים שלהם.
למיטב ידיעתי הם לא טוענים כך אלא אתה עושה להם טענינן בכל מקרה המיתוסים שלהם אינם דברי חכמה ומה שכן נמצא בתורה ביתר דיוק
כל מי שקורא תרגום אונקלוס, רואה שהדבר (כמעט) היחיד שהתרגום משנה מפשטות המילים זה היכן שיש הגשמה.
בסדר אבל התמונה הרחבית היא מכלל דברי חז''ל וגם אין מקרא יוצא מידי פשוטו ולא ניתן רק על מנת לתרגם אותו לשפה אחרת
אתה מדבר שטויות.
הוא אמר שזה היה חלום, כי לדעתו א''א לראות מלאכים אלא בחלום, וממילא מוכח שזה ההי נבואה בחלום, ותו לא.
וא''כ מעמד הר סיני גם היה חלום ?
אף אחד לא אומר כן, ותפסיק לעשות ליצנות מהרמב''ם.
מצטער, זה הפועל יוצא מההצמדות האמיתית לשיטת הרמב''ם וכמו שתלמידי או תלמידי תלמידיו עשו עד שהרשב''א וחבריו הוציאו עליהם כתב חרם
גם עין תחת עין, גם עיני ה' וידי ה', גם תחת רגליו כמעשה לבנת ספיר, גם ויחר אף ה'', וכו'. ??
הכול בעומק הפשט בא להמחיש ולחיות אצלך את נוכחות ה' בחייך ולומר משל על הכול זה מפספס את המטרה ובכל מקרה אין מדובר על מהות ה' עצמו שאין לנו שום דרך להשיג אותו לתכליתו כי אנו נבראים ומוגבלים ומשתמשים בשכל המוגבל שברא לנו וזה כנראה בעיקר מה שבא לשלול התרגום
 
מאז ומעולם הרגילוך לא להתייחס לידיעת לבך
מה זה אומר ידיעת הלב ?
אני מכיר ידיעה בשכל.
ידיעה במקום אחר מהשכל - לא מכיר.
בהודעות קודמות כתבתי למה נראה לי אין מסקנא בדרך פילוסופית
כנראה לא למדת פילוסופיה.
אכן, מסקנא מדעית ודאי לא יכולה להיות לא בעד ולא נגד אמונה.
אבל מסקנא פילוסופית פשוטה ומתבקשת - יש ויש.
אתאיסט צריך ''להאמין'' שיש כחות מיוחדים שגרמו ליקום להיווצר ללא יוצר וכו' (כמבואר שכל נוצר יש לו יוצר וכו') וממילא ברור שזה שטות, ורק התחמקות מ'כח עליון' == הקב''ה.
ובפרט לאחר שהיום מוסכם לגמרי במדע תאוריית המפץ הגדול - שהיא למעשה סתימת הגולל לשיטה האתאיסטית, כמו שמבין כל בנ''א רציונלי אמיתי.
רוב העולם יש לו מסורת
מסורת של מתן תורה, אבל גם מסורת של בודא, ישו, מומחד, ואולי אפילו זרטוסתרא ...
הוא מדבר על המציאות למעשה לא על האמונה היסודית
ואז ?
למיטב ידיעתי הם לא טוענים כך אלא אתה עושה להם טענינן בכל מקרה המיתוסים שלהם אינם דברי חכמה ומה שכן נמצא בתורה ביתר דיוק
אתה כנראה לא מכיר את טענות מבקרי המקרא, וטוב שכך.
וגם אין מקרא יוצא מידי פשוטו ולא ניתן רק על מנת לתרגם אותו לשפה אחרת
אכן, ה'פשט' עצמו אומר שהקב''ה אין לו מדות הגוף. כי לא יתכן אחרת -- זה מוכרח מהשכל. אם אין שכל - אין תורה. זה פשוט.
אבל אני מתפלא עליך, שבלי ראיה, בלי סברא, מסברת הכרס, אתה מכריע בעניני יחוד הבורא, נגד הפשטות השכלית (והמקובל בעמ''י כמובן) - שלא יתכן שיהיה לבורא גוף ומקרי גוף.
וא''כ מעמד הר סיני גם היה חלום ?
שוב, ממשיך להתלוצץ על הרמב''ם.
אם מתן תורה היה משל - אז לא היינו מחויבים לתורה ולמסורת. ברור שזה לא משל.
פרשת וירא --- היות ולפי הרמב''ם אין אפשרות לדבר פנים אל פנים למלאך - וממילא מוכרח שזה היה משל.
ומכאן למדת - שלא צריך לזנוח את פשטות השכל כדי לפרשן את הכתובים. והשכל קיים לפני התורה.
מצטער, זה הפועל יוצא מההצמדות האמיתית לשיטת הרמב''ם וכמו שתלמידי או תלמידי תלמידיו עשו עד שהרשב''א וחבריו הוציאו עליהם כתב חרם
בכל דבר אפשר להגזים.
גם מי שנצמדו יותר מדי לפשוטי המקראות - יצאו צודקים בייתוסים קראים ועוד.
ומי שנצמדו יותר מדי לקבלה -- יצאו כמו ש'צ וחבריו
וכע''ז הדרך.
בכל מקרה, אתה יכול לא להסכים עם הרמב''ם - אבל אל תעשה ליצנות מאחד מגדולי הדורות - שכולם קבלו אתו ככשר לבוא בקהל. וכמובן אחוזים ממנו גדול הראשונים, או מגדולי הראשונים, ודי בזה.
הכול בעומק הפשט בא להמחיש ולחיות אצלך את נוכחות ה' בחייך ולומר משל על הכול זה מפספס את המטרה ובכל מקרה אין מדובר על מהות ה' עצמו שאין לנו שום דרך להשיג אותו לתכליתו כי אנו נבראים ומוגבלים ומשתמשים בשכל המוגבל שברא לנו וזה כנראה בעיקר מה שבא לשלול התרגום
ב-2 מילים - אין דרך להשיג את הקב''ה, מהסיבה הפשוטה והיחידה שאנחנו לא יכולים להשיג דבר שהוא לא גוף ולא מקרה.
 
מה זה אומר ידיעת הלב ?
אני מכיר ידיעה בשכל.
ידיעה במקום אחר מהשכל - לא מכיר.
חבל מאוד מאוד
מומלץ מאוד להכיר
ידיעת הלב הכונה הרגשה פנימית המחברת את כלל התחושות האנושיות שאינם כלל רק שכליות
כנראה לא למדת פילוסופיה.
אכן, מסקנא מדעית ודאי לא יכולה להיות לא בעד ולא נגד אמונה.
אבל מסקנא פילוסופית פשוטה ומתבקשת - יש ויש.
אתאיסט צריך ''להאמין'' שיש כחות מיוחדים שגרמו ליקום להיווצר ללא יוצר וכו' (כמבואר שכל נוצר יש לו יוצר וכו') וממילא ברור שזה שטות, ורק התחמקות מ'כח עליון' == הקב''ה.
ובפרט לאחר שהיום מוסכם לגמרי במדע תאוריית המפץ הגדול - שהיא למעשה סתימת הגולל לשיטה האתאיסטית, כמו שמבין כל בנ''א רציונלי אמיתי.

מסורת של מתן תורה, אבל גם מסורת של בודא, ישו, מומחד, ואולי אפילו זרטוסתרא ...
שוב אתה חוזר על ההשואה המגוחכת של מסורת של אומה שלמה שכל חייה משונים מכל אומה ולשון ומבוססים כל העת על מקור האמונה יציאת מצרים ומתן תורה לעומת מסורות עממיות ללא ביסוס שאינם מחייבות כמעט והנוצריות והמוסלמיות הלוא מבוססות על היהדות בתואנה של שינוי קטבי מיחידים
שרוב העולם מאמין בה' רק לא עובדים אותו בחיי היומיום ולכן אינו קשור לנושא
אתה כנראה לא מכיר את טענות מבקרי המקרא, וטוב שכך.
ערבבת כעת בין מבקרי המקרא ל'מליונים' שלטענתך מסרו את המיתוסים של ההודים והסינים ואגב אני דוקא מכיר את טענות מבקרי המקרא והם שוות כקליפת השום כי טקסט שנמסר לאומה והיא משתיתה את חייה על פיו ונמסר אתו הסבר מקביל מגוחך לבוא אחרי אלפי שנים ולהסביר לאומה שבעצם אין לה מושג אים לקרוא את הטקסט וכתוב שם בעצם רבדים שונים לחלוטין בבסיס כל האמונה והם לא חשבו על זה מעולם זה פשוט מגוחך להחריד
אכן, ה'פשט' עצמו אומר שהקב''ה אין לו מדות הגוף. כי לא יתכן אחרת -- זה מוכרח מהשכל. אם אין שכל - אין תורה. זה פשוט.
אבל אני מתפלא עליך, שבלי ראיה, בלי סברא, מסברת הכרס, אתה מכריע בעניני יחוד הבורא, נגד הפשטות השכלית (והמקובל בעמ''י כמובן) - שלא יתכן שיהיה לבורא גוף ומקרי גוף.
שוב השכל הפילוסופי הוא שכל מופשט ולא טבעי ואין בו ממשות אמיתית לדעתי אבל אני מתבסס על מסורת כל ישראל בתנ''ך וחז''ל שברוב מוחלט של מקומות מדברים בלשונות מגשימים ומוכרח שזה דוקא הצורה שרצו שנתפוס את הקב''ה והנהגתו בעולמו ולא בדרך משל ומליצה שמעקרים את החויה מתוכן
שוב, ממשיך להתלוצץ על הרמב''ם.
אם מתן תורה היה משל - אז לא היינו מחויבים לתורה ולמסורת. ברור שזה לא משל.
פרשת וירא --- היות ולפי הרמב''ם אין אפשרות לדבר פנים אל פנים למלאך - וממילא מוכרח שזה היה משל.
ומכאן למדת - שלא צריך לזנוח את פשטות השכל כדי לפרשן את הכתובים. והשכל קיים לפני התורה.

בכל דבר אפשר להגזים.
גם מי שנצמדו יותר מדי לפשוטי המקראות - יצאו צודקים בייתוסים קראים ועוד.
ומי שנצמדו יותר מדי לקבלה -- יצאו כמו ש'צ וחבריו
וכע''ז הדרך.
בכל מקרה, אתה יכול לא להסכים עם הרמב''ם - אבל אל תעשה ליצנות מאחד מגדולי הדורות - שכולם קבלו אתו ככשר לבוא בקהל. וכמובן אחוזים ממנו גדול הראשונים, או מגדולי הראשונים, ודי בזה.
הרמב''ם כותב מפורש כמדומני שבעקרון לפי הפילוספיא הוא היה אומר שהעולם קדמון ושלא היה כל מעמד הר סיני ויציאת מצרים אלא שיש מסורת אחרת ולא ברור לשיטתו למה הוא מכופף את עצמו למסורת רק ביסודות ולא בפרטים והרי ברור שהמסורת היתה גם שפרשת וירא לא היה חלום וכן אגדות רבות שהיו במסורת שהרמב''ם שלל אותם וכן כל תופעת הכישוף שדים אוב ידעוני שהמסורת היתה ברורה שזה קים ופעיל והרמב''ם אמר שהכול דמיון ואם התנאים והאמוראים היו כאלה פתיים שנמשכו אחרי כ''כ הרבה דמיונות ועסקו בזה בצורה כ''כ רצינית למה נחשוב שבדברים אחרים לא היו דמיוניים ולכן שאלתי מי ערב לנו שמעמד הר סיני לא היה דמיון כמו שדמיינו את השדים בלילה שלאחר מכן וכל לילה ולילה ואם התורה רואה לנכון לספר לנו על חלום של אברהם ושרה מי ערב לנו שעוד פרשיות בתורה לא היו חלומות ולכאו' לפחות סדום שנהפכה יש מקום לומר שהיה רק בחלום כי המלאכים באו להפוך את סדום ואברהם ליוה אותם לשם וא''כ לא מובן למה יחזקאל מדבר על להשיב את שבות סדום הרי לא נהפכה כלל וכל מה ששרה צחקה הכול היה בחלום ולמה ה' כעס עליה והיא כיחשה ואולי היא גם היתה חלק מהחלום - אני לא עושה ליצנות כמו שאני תמה באמת איפה נגמר החלום והדמיון ומתחיל המציאות
ב-2 מילים - אין דרך להשיג את הקב''ה, מהסיבה הפשוטה והיחידה שאנחנו לא יכולים להשיג דבר שהוא לא גוף ולא מקרה.
שוב אם אתה מתעקש על ניתוק מוחלט מהקב''ה כי אינו גוף ואנחנו גוף אתה למעשה מעקר מתוכן רוב תנ''ך ואגדות המדברות בלשונות מגשימים כי הרעיון של משל לא תופס בדרך קבע
מה לעשות ? יש מידי פעם משלים אבל רוב עיוננו ודבורינו אינם משלים ובודאי א''א לחוות משל במציאות
ולכן אני אומר שהתורה שבכתב ושבע''פ בדוקא מתעקשת שנחוה את הקשר עם הקב''ה בלשוננו ובמושגנו אנו כפשטות הדברים וכחויתם המציאותית
 
ידיעת הלב הכונה הרגשה פנימית המחברת את כלל התחושות האנושיות שאינם כלל רק שכליות
לא מכיר דבר כזה.
באופן כללי התורה מדברת על ידיעה, ולא על הרגשה (וידעת היון והשבות אל לבבך, פשוט שמדובר על השגה שכלית)
שוב אתה חוזר על ההשואה המגוחכת של מסורת של אומה שלמה שכל חייה משונים מכל אומה ולשון ומבוססים כל העת על מקור האמונה יציאת מצרים ומתן תורה לעומת מסורות עממיות ללא ביסוס שאינם מחייבות כמעט והנוצריות והמוסלמיות הלוא מבוססות על היהדות בתואנה של שינוי קטבי מיחידים
שוב, לא טענתי שמסורת שלהם עדיפה על שלנו.
אלא שגם הם מאמינים במתן תורה, אבל גם מאמינים בעוד דברים (אפילו שזה סותר)
שרוב העולם מאמין בה' רק לא עובדים אותו בחיי היומיום ולכן אינו קשור לנושא
זה לא מה שהחובות הלבבות, אבל במציאות זה נכון.
ערבבת כעת בין מבקרי המקרא ל'מליונים' שלטענתך מסרו את המיתוסים של ההודים והסינים ואגב אני דוקא מכיר את טענות מבקרי המקרא והם שוות כקליפת השום כי טקסט שנמסר לאומה והיא משתיתה את חייה על פיו ונמסר אתו הסבר מקביל מגוחך לבוא אחרי אלפי שנים ולהסביר לאומה שבעצם אין לה מושג אים לקרוא את הטקסט וכתוב שם בעצם רבדים שונים לחלוטין בבסיס כל האמונה והם לא חשבו על זה מעולם זה פשוט מגוחך להחריד
לא אמרתי שהטענות שלהן טובות במיוחד.
אבל גם לא צריך לזלזל יותר מדי באינטלנציה של אותם אנשים, מהסיבה הפשוטה שאם נדחה אותם בקש, עלול מישהו קצת 'חכם' לא לקבל זאת, והיה עדיף לשתוק.
שוב השכל הפילוסופי הוא שכל מופשט ולא טבעי ואין בו ממשות אמיתית לדעתי אבל אני מתבסס על מסורת כל ישראל בתנ''ך וחז''ל שברוב מוחלט של מקומות מדברים בלשונות מגשימים ומוכרח שזה דוקא הצורה שרצו שנתפוס את הקב''ה והנהגתו בעולמו ולא בדרך משל ומליצה שמעקרים את החויה מתוכן
ממש לא.
אלא שאין דרך אחרת לתפוס אותו.
השכל מעיד שאין אפשרות שמחוייב המציאות יהיה גשם כלשהו.
ומי שסבור שהקב''ה לא מחויב המציאות, אין מה להתעסק איתו ...
וחבל להכריע דברים נגד כל המקובל ב-900 שנה (למרות שאני ממש לא נגד חידושים גם בהלכה וגם בהשקפה וגם בדעות, ואני אפילו מצדד בעד העמדות שלך לעיתים, גםנגד החבר'ה השמרנים יותר, אבל צריך שיהיו קצת מבוססים, לא תחושות בטן, ולא נוגדים את השכל הישר והפשוט, ובטח שלא בעניני אחדות הבורא וכו'.)
הרמב''ם כותב מפורש כמדומני שבעקרון לפי הפילוספיא הוא היה אומר שהעולם קדמון
לא כ''כ מדויק.
בעצם, הוא טוען שעקרוניצ=ת גם התורה יכלה לסבור כך, ואת בראשית ברא וכו', כמובן אפשר לפרשן. אלא שהשכל מעיד שהעולם מחודש, ממילא אין שום הכרח לפרש את הכתוב (הנבואה) נגד המסורת.
ושלא היה כל מעמד הר סיני ויציאת מצרים
לא מדויק שוב.
ואגב, נחלקו מפרשי הרמב''ם, וגם להבדיל כל מיני חוקרים, האם כוונת הרמב''ם היא לדעת אפלטון או לדעת אריסטו. ודעתי נוטה שהוא תכוין רק לקדמות של אפלטון שלא סותרת כלל את הניסים.
וגם אם כוונתו לאריסטו, זה עדיין לא סותר את הנס, כמו שמבאר בארוכה במורה (שכחתי היכן)
אלא שיש מסורת אחרת ולא ברור לשיטתו למה הוא מכופף את עצמו למסורת רק ביסודות ולא בפרטים והרי ברור שהמסורת היתה גם שפרשת וירא לא היה חלום וכן אגדות רבות שהיו במסורת שהרמב''ם שלל אותם וכן כל תופעת הכישוף שדים אוב ידעוני שהמסורת היתה ברורה שזה קים ופעיל והרמב''ם אמר שהכול דמיון ואם התנאים והאמוראים היו כאלה פתיים שנמשכו אחרי כ''כ הרבה דמיונות ועסקו בזה בצורה כ''כ רצינית למה נחשוב שבדברים אחרים לא היו דמיוניים ולכן שאלתי מי ערב לנו שמעמד הר סיני לא היה דמיון כמו שדמיינו את השדים בלילה שלאחר מכן וכל לילה ולילה ואם התורה רואה לנכון לספר לנו על חלום של אברהם ושרה מי ערב לנו שעוד פרשיות בתורה לא היו חלומות ולכאו' לפחות סדום שנהפכה יש מקום לומר שהיה רק בחלום כי המלאכים באו להפוך את סדום ואברהם ליוה אותם לשם וא''כ לא מובן למה יחזקאל מדבר על להשיב את שבות סדום הרי לא נהפכה כלל וכל מה ששרה צחקה הכול היה בחלום ולמה ה' כעס עליה והיא כיחשה ואולי היא גם היתה חלק מהחלום - אני לא עושה ליצנות כמו שאני תמה באמת איפה נגמר החלום והדמיון ומתחיל המציאות
שוב, אתה עושה ליצנות.
הרמב''ם משתמש (גם) בשכל וגם במסורת. אם אפשר ליישב את שניהם מצוין, אם לאו - הטקסט תמיד ניתן לפרשנות.
גם חז''ל נח' האם איוב היה נברא, האם ויקם מלך חדש על מצרים זה חדש ממש או לא, ועוד אלפי מקומות במח' פירושי הפסוקים בתורה (עם נ''מ לדינא כמובן) ושים לב, שבכל המקומות הנ''ל - יש סברות לכאן, ושום תנא או אמרוא לא אמר מתחושת הבטן שאיוב לא היה או כן היה וכו'.
שוב אם אתה מתעקש על ניתוק מוחלט מהקב''ה כי אינו גוף ואנחנו גוף אתה למעשה מעקר מתוכן רוב תנ''ך ואגדות המדברות בלשונות מגשימים כי הרעיון של משל לא תופס בדרך קבע
מה לעשות ? יש מידי פעם משלים אבל רוב עיוננו ודבורינו אינם משלים ובודאי א''א לחוות משל במציאות
אם יש מדי פעם משלים, יכולים להיות גם הרבה משלים.
וצריך לדעת שלדעת הרמב''ם (לכה''פ) אין לחז''ל סמכות יותר ממנו בכל מה שמחוץ לתחום ההלכה, כמו אגדה או מדע, ולכן לעתים רחוקות הוא חולק מדרשי חז''ל מסוימים. הרי לאו דלא תסור נאמר בין דם לדם ובין דין לדין, ולא בעניני אגדה.
ודברי הרמב''ם מבוררים היטב במו'נ וגם בהקדמה, לא הכל שחור-לבן. חלק מדברי חז''ל הם כפשוטם, וחלק הם משלים, וחלקם ניתן להסתפק או לחלוק.
ולכן אני אומר שהתורה שבכתב ושבע''פ בדוקא מתעקשת שנחוה את הקשר עם הקב''ה בלשוננו ובמושגנו אנו כפשטות הדברים וכחויתם המציאותית
כי אין אפשרות אחרת, ולא כי הקב''ה הוא גשמי רח''ל.
 
לא מכיר דבר כזה.
באופן כללי התורה מדברת על ידיעה, ולא על הרגשה (וידעת היון והשבות אל לבבך, פשוט שמדובר על השגה שכלית)
הלב הוא לא שכלי זה ברור ופשוט גם ידיעה איננה מה שמכונה כיום בעברית אלא חיבור כמו והאדם ידע את חוה והמכוון כאן חיבור של כל רגשות האדם השכליות והרגשיות כאחד
שוב, לא טענתי שמסורת שלהם עדיפה על שלנו.
אלא שגם הם מאמינים במתן תורה, אבל גם מאמינים בעוד דברים (אפילו שזה סותר)
וזה בעיה שלהם כמובן
זה לא מה שהחובות הלבבות, אבל במציאות זה נכון.
תצטט את לשונו בבקשה
לא אמרתי שהטענות שלהן טובות במיוחד.
אבל גם לא צריך לזלזל יותר מדי באינטלנציה של אותם אנשים, מהסיבה הפשוטה שאם נדחה אותם בקש, עלול מישהו קצת 'חכם' לא לקבל זאת, והיה עדיף לשתוק.
לא צריך לתת קרדיט לכופרים אני לא זלזלתי באינטלגנציה שלהם מבחינת חקירת הרבדים שבזה אין שני להם אלא מבחינת המשמעות המעשית של זה במציאות האם לכך התכוונו שזה אפס מאופס מגוחך ומטורף
ממש לא.
אלא שאין דרך אחרת לתפוס אותו.
ולכן תופסים אותו בצורה שקרית ?
השכל מעיד שאין אפשרות שמחוייב המציאות יהיה גשם כלשהו.
לא נכון, כמו שהקב''ה ברא את הגשם הזה הוא יכול לשכון בעולם בצורה שבני אדם ישיגו את זה ואין מעצור לפניו וזה מה שאמרו במדרש על מי ששאל איך הקב''ה צמצם שכינתו וענה לו התנא או האמורא שיתסתכל במראה גדולה וקטנה ולפי זה צורתו מתגדלת או מתקטנת ואם אדם יכול למשול במראהו כרצונו בורא האדם יכול לעשות כרצונו ואין מעצור אצלו וזה כמובן המחשה מזערית אבל תמיד התנ''ך וחז''ל מדברים בהמחשות ולשונם משברים את האוזן מה שהיא יכולה לשמוע ולא עובדים עליה כדי שתחוה בכאילו כי אין ברירה אחרת
ומי שסבור שהקב''ה לא מחויב המציאות, אין מה להתעסק איתו ...
וחבל להכריע דברים נגד כל המקובל ב-900 שנה (למרות שאני ממש לא נגד חידושים גם בהלכה וגם בהשקפה וגם בדעות, ואני אפילו מצדד בעד העמדות שלך לעיתים, גםנגד החבר'ה השמרנים יותר, אבל צריך שיהיו קצת מבוססים, לא תחושות בטן, ולא נוגדים את השכל הישר והפשוט, ובטח שלא בעניני אחדות הבורא וכו'.)
לדעתי כך מקובל אלפי שנים מאז מתן תורה ועד היום והרמב''ם הוא המחדש שלא אמור להשפיע מדאי הרבה על היהדות בצורת התפיסה הבריאה שלה את הקב''ה ותורתו בשונה מהפילוסופים המתעקשים להצמד לדרך הרמב''ם נגד המקובל ולמשל ענין השדים ידועים דברי הגר''א בענין וכן שאר אגדות שהחזו''א הרחיק מאוד מאוד מאוד את הנותנים בהם לשונות גוזמא כידוע
לא כ''כ מדויק.
בעצם, הוא טוען שעקרונית גם התורה יכלה לסבור כך, ואת בראשית ברא וכו', כמובן אפשר לפרשן. אלא שהשכל מעיד שהעולם מחודש, ממילא אין שום הכרח לפרש את הכתוב (הנבואה) נגד המסורת.
בסדר, רק אם אתה נצמד לפילוסופיה כחכמה מכריעה מנין לך ששכלו של הרמב''ם בזה צודק יותר מאריסטו שהרמב''ם העריצו עד להחריד שסבר בהפך
לא מדויק שוב.
ואגב, נחלקו מפרשי הרמב''ם, וגם להבדיל כל מיני חוקרים, האם כוונת הרמב''ם היא לדעת אפלטון או לדעת אריסטו. ודעתי נוטה שהוא תכוין רק לקדמות של אפלטון שלא סותרת כלל את הניסים.
וגם אם כוונתו לאריסטו, זה עדיין לא סותר את הנס, כמו שמבאר בארוכה במורה (שכחתי היכן)
אם תוכל לבאר בקצרה למה כי היחס הכללי שאני התרשמתי מהרמב''ם שהיסודות הפילוסופים של הטבע הנראה לעינים כ''כ היו ברורים אצלו עד שניסה לרחק הדברים התמוהים כל מה שאפשר
שוב, אתה עושה ליצנות.
הרמב''ם משתמש (גם) בשכל וגם במסורת. אם אפשר ליישב את שניהם מצוין, אם לאו - הטקסט תמיד ניתן לפרשנות.
גם חז''ל נח' האם איוב היה נברא, האם ויקם מלך חדש על מצרים זה חדש ממש או לא, ועוד אלפי מקומות במח' פירושי הפסוקים בתורה (עם נ''מ לדינא כמובן) ושים לב, שבכל המקומות הנ''ל - יש סברות לכאן, ושום תנא או אמרוא לא אמר מתחושת הבטן שאיוב לא היה או כן היה וכו'.
לא יודע למה לדברי חכמים אתה קורא סברות ולדברי שלדעתי מבוססים על הבנת דברי חכמים על אמיתותם אתה קורא תחושות בטן באותה מידה תוכל לומר שכל דרשות חכמים הם תחושות בטן ח''ו וזה בדומה קצת לדברי הרמב''ם שדעתו לפחות לגבי חלק מהם שהם סימנים בלבד ולא שיהיה כוונת הכתוב לכך וע''ז כתב הריטב''א בר''ה טז שמינות הוא לומר כך
אם יש מדי פעם משלים, יכולים להיות גם הרבה משלים.
לא פשוט לא, אין שום שפה אמיתית בין בני אדם שמבססת את רוב דבריה על משלים ובודאי לא תנ''ך שהוא חובת האב על בנו לכל ישראל שמתקשים להבין משלים אם לא יאמרו להם מפורשות שזה הכונה ורוב חז''ל שמדברים כך בכל מקום לא ימשלו משלים ללא שיסבירו כך במפורש משל ונמשל
וצריך לדעת שלדעת הרמב''ם (לכה''פ) אין לחז''ל סמכות יותר ממנו בכל מה שמחוץ לתחום ההלכה, כמו אגדה או מדע, ולכן לעתים רחוקות הוא חולק מדרשי חז''ל מסוימים. הרי לאו דלא תסור נאמר בין דם לדם ובין דין לדין, ולא בעניני אגדה.
ודברי הרמב''ם מבוררים היטב במו'נ וגם בהקדמה, לא הכל שחור-לבן. חלק מדברי חז''ל הם כפשוטם, וחלק הם משלים, וחלקם ניתן להסתפק או לחלוק.
וגם בנושא זה רבים החולקים ולא משנים סמכות חכמים בין הלכה לאגדה וכך הוא המקובל כיום ע''פ החזו''א בחריפות רבה מאוד עד כדי שהשוה זה לשמועה של גידוף וכן בדין לכאורה כי דברי אגדה מלמדים ויסודיים מאוד לא פחות מדברי הלכה ואם באגדה לדעת הרמב''ם חז''ל לא מהוים סמכות מוחלטת למה בדברי הלכה כן ? ואם מצד בי''ד הגדול אינו קים אלא בבי''ד של סמוכים ובהר הבית כמבואר בגמ' בסנהדרין המרה עליהם בבית פאגי פטור ואלהים בעינן וליכא וע''כ כדברי חזו''א בזה שסמכותם נובעת מרוב חכמתם לעומת דורות שאחריהם ולכן אין הבדל בין הלכה לאגדה בזה אלא שדברי אגדה אינם פסק חתוך ולכן אין למדין מהם כמו שאין למדין מן ההלכות והתוספות כמבואר בירושלמי פאה פ''ב והעיקר האגדות לעומת ההלכות כחומר וצורה ואכמ''ל
כי אין אפשרות אחרת, ולא כי הקב''ה הוא גשמי רח''ל.
שוב אין טעם לתת כל הרבה תאורים על דבר לא נכון ועצם המושג רח''ל על גשמי נובע מהנחה מוקדמת שגשמות הוא חסרון אבל אם אתה מבין שכל מה שהקב''ה ברא הוא טוב מאוד כלשונו בתורה ואתה מבין שהקב''ה הוא מעל כל מושגיך כי הרי הוא ברא את מושגיך וכמובן אינו מוגבל להם ואתה מבין שהקב''ה מדבר במושגיך כדי שתתפוס אותו ותחווה אותון בכנות ובאמת אין כאן שום רח''ל אלא הצמדות קנאית אמיתית לתורה בכל לב ונפש והבנה שבמה שהורשינו נתבונן אין לנו חלק בנסתרות
 
הלב הוא לא שכלי זה ברור ופשוט גם ידיעה איננה מה שמכונה כיום בעברית אלא חיבור כמו והאדם ידע את חוה והמכוון כאן חיבור של כל רגשות האדם השכליות והרגשיות כאחד
אין לי מושג מה זה אומר.
תצטט את לשונו בבקשה
וֶאֱמֶת אָמַר הַפִילוֹסוֹף בְּאָמְרוֹ ״לֹא יוּכַל לַעֲבֹד עִלַּת הָעִלּוֹת וּתְחִלַּת הַהַתְחָלוֹת אֶלָּא נְבִיא הַדּוֹר בְּטִבְעוֹ אוֹ הַפִילוֹסוֹף הַמֻּבְהָק בַּמֶּה שֶׁקָּנָהוּ מִן הַחָכְמָה אֲבָל זוּלָתָם, עוֹבְדִים זוּלָתוֹ, מִפְּנֵי שֶׁאֵינָם מְבִינִים נִמְצָא אֶלָּא מֻרְכָּב״.
ולכן תופסים אותו בצורה שקרית ?
זה לא שקר. אתה היחיד שטוען כך.
עדיין לא הבאת מישהו אחד (!) שהיה אחרי הרמב''ם, וחלק עליו. כנראה דבריו התקבלו לא עוררין, כי הדברים מסתדרים בשכל. ואלו שאולי האמינו בגשמות כלשהי לפני הרמב''ם, לא היו בקיאים בפילוסופיה - וחשבו שאין מניעה לוגית לחשוב את זה.
לא נכון, כמו שהקב''ה ברא את הגשם הזה הוא יכול לשכון בעולם בצורה שבני אדם ישיגו את זה ואין מעצור לפניו וזה מה שאמרו במדרש על מי ששאל איך הקב''ה צמצם שכינתו
הוא לא יכול לשנות את עצמו.
מה שאתה טוען זה גובל בנצרות.
וכמובן ששכינתו זה לא הוא עצמו, אלא רצונו (רמח''ל) או הדרך שאנחנו, מבחינתנו בשר ודם תופסים אותו (נפש החיים) אבל הוא מצד עצמו אינו מושג כלל.
חז''ל מדברים בהמחשות ולשונם משברים את האוזן מה שהיא יכולה לשמוע ולא עובדים עליה כדי שתחוה בכאילו כי אין ברירה אחרת
נכון.
לדעתי כך מקובל אלפי שנים מאז מתן תורה
יש כאן בעיות.
א. לא מצאת מישהו שבא אחרי הרמב''ם וחלק עליו. אז זה כבר לא מקובל כיום. דעתו התקבלה לל עוררין. גם הראב''ד הסכים עמו לדינא, רק חשב שאין להחשיב מין מי שטועה בזה.
ענין השדים לא קשור לתפסיתנו את הקב''ה.
אני לא בקי בכל כתבי הגר''א, אבל די פשוט לי (וגם אני זוכר מכמה מקומות) שהוא לא סובר בכלל גשמות - ומצדד בדעת הרמב''ם.
ידועים דברי הגר''א בענין
כאילו הרמב''ם לא ידע שיש גמ' שמדברות על שדים.
ואגב, הרמב''ם לא טוען ששדים הם בהכרח הזיות, עי' במו''נ חלק א פ''ז.
וכן שאר אגדות שהחזו''א הרחיק מאוד מאוד מאוד את הנותנים בהם לשונות גוזמא כידוע
אין לי מושג.
בכל מקרה, יש כאן לכל היותר 2 גישות, ואל תקשה מהחז''א על הרמב''ם, זה פשוט טיפשי.
בסדר, רק אם אתה נצמד לפילוסופיה כחכמה מכריעה
לא דוקא לפילוסופיה, אלא לדברים שההגיון האנושי מוכיח שא''א שיהיה אחרת.
מנין לך ששכלו של הרמב''ם בזה צודק יותר מאריסטו שהרמב''ם העריצו עד להחריד שסבר בהפך
הרמב''ם מוכיח שדברי אריסטו לא מוכרחים כלל, וא''כ יש לנו לסמוך על המסורת ופשט הנבואה (התנ''ך) שהעולם מחודש.
אם תוכל לבאר בקצרה למה כי היחס הכללי שאני התרשמתי מהרמב''ם שהיסודות הפילוסופים של הטבע הנראה לעינים כ''כ היו ברורים אצלו עד שניסה לרחק הדברים התמוהים כל מה שאפשר
לדעת אריסטו אין אפשרות של ניסים, לדעת אפלטון יש.
ושניהם האמינו בקדמות - רק שהקדמות של אפלטון היא שיש חומר קדום, ולא קדמות העולם.
עם זאת, גם לזה הרמב''ם מכנה 'מין' כמבואר בהלכות תשובה האומר שהקב''ה אינו ראשון וצור לכל - וכנ''ל.
לא יודע למה לדברי חכמים אתה קורא סברות ולדברי שלדעתי מבוססים על הבנת דברי חכמים על אמיתותם אתה קורא תחושות בטן
הפוך, אמרתי שאלו לא תחושות בטן, אלא ויכוחים בפשט המקראות - עם סברות
וזה בדומה קצת לדברי הרמב''ם שדעתו לפחות לגבי חלק מהם שהם סימנים בלבד ולא שיהיה כוונת הכתוב לכך וע''ז כתב הריטב''א בר''ה טז שמינות הוא לומר כך
לא הבנתי, אתה מקשה מהריטב''א לרמב'''ם.
אתה יכול לסבור כריטב''א, אבל גם הריטב''א לא חשב שהרמב''ם הוא מין.
לא פשוט לא, אין שום שפה אמיתית בין בני אדם שמבססת את רוב דבריה על משלים
אז למה יש מ''ד שאיוב לא היה ולא נברא ? מה, ספר שלם רק משל ???
ובודאי לא תנ''ך שהוא חובת האב על בנו לכל ישראל שמתקשים להבין משלים אם לא יאמרו להם מפורשות שזה הכונה ורוב חז''ל שמדברים כך בכל מקום לא ימשלו משלים ללא שיסבירו כך במפורש משל ונמשל
כתבתי שלדעת הרמב''ם - חכם גדול יכול לחלוק על חז''ל באגדה או במדע וכדו', אם יש לו ראיות מוכרחות. אתה לא חייב לקבל, אבל במציאות אין מקור לכך שיש סמכות לחז''ל לגבי עובדות מדעיות או לגבי תחומי אגדה מסוימים.
וגם בנושא זה רבים החולקים ולא משנים סמכות חכמים בין הלכה לאגדה
ואז ?
אז יש מחלקות.
הרמב''ם חלק פעמים בודדות על חז''ל באגדה, וגם הוא לא ממש 'חלק' במובן הפשוט
זה יות דק.
וכך הוא המקובל כיום ע''פ החזו''א בחריפות רבה מאוד עד כדי שהשוה זה לשמועה של גידוף וכן בדין לכאורה כי דברי אגדה מלמדים ויסודיים מאוד לא פחות מדברי הלכה ואם באגדה לדעת הרמב''ם חז''ל לא מהוים סמכות מוחלטת למה בדברי הלכה כן ?
כי התורה ''לא תסור'' מדברת על דם לדם, דין לדין, נגע לנגע.
כמו שמדייק מכך חובות הלבבות, שבעניני אמונה לא הולכים לב''ד הגדול - אלא לשכל + מסורת חכמי ישראל. בלי לוותר על א' משניהם.
ואם מצד בי''ד הגדול אינו קים אלא בבי''ד של סמוכים ובהר הבית כמבואר בגמ' בסנהדרין המרה עליהם בבית פאגי פטור ואלהים בעינן וליכא וע''כ כדברי חזו''א בזה שסמכותם נובעת מרוב חכמתם לעומת דורות שאחריהם ולכן אין הבדל בין הלכה לאגדה בזה אלא שדברי אגדה אינם פסק חתוך ולכן אין למדין מהם כמו שאין למדין מן ההלכות והתוספות כמבואר בירושלמי פאה פ''ב והעיקר האגדות לעומת ההלכות כחומר וצורה ואכמ''ל
זכותך לחשוב כחז''א.
אבל מה זה הילדותיות הזו להקשות מהחז''א על הרמב''ם ?
שוב אין טעם לתת כל הרבה תאורים על דבר לא נכון ועצם המושג רח''ל על גשמי נובע מהנחה מוקדמת שגשמות הוא חסרון
כי השכל אומר שדבר גשמי לא יכול להיות 'אחד' אמת - כי כל גשם מחובר, וא''כ זו ממש אמונת הנוצרים.
אבל אם אתה מבין שכל מה שהקב''ה ברא הוא טוב מאוד
ומה קשור הבריאה עכשיו ?
וכמובן אינו מוגבל להם
היינו לגשמיות.
ואתה מבין שהקב''ה מדבר במושגיך
מצוין, אני מסכים. לא הבנתי איך הגעת למסקנא שהקב''ה גשמי.
אין לנו חלק בנסתרות
נכון
 
אין לי מושג מה זה אומר.
חבל מאוד מאוד - דוג' בעלמא האם בחירת הזיווג היא ע''פ שכל גרידא ?
וֶאֱמֶת אָמַר הַפִילוֹסוֹף בְּאָמְרוֹ ״לֹא יוּכַל לַעֲבֹד עִלַּת הָעִלּוֹת וּתְחִלַּת הַהַתְחָלוֹת אֶלָּא נְבִיא הַדּוֹר בְּטִבְעוֹ אוֹ הַפִילוֹסוֹף הַמֻּבְהָק בַּמֶּה שֶׁקָּנָהוּ מִן הַחָכְמָה אֲבָל זוּלָתָם, עוֹבְדִים זוּלָתוֹ, מִפְּנֵי שֶׁאֵינָם מְבִינִים נִמְצָא אֶלָּא מֻרְכָּב״.
בסדר גמור אז זו דעת הפילוסוף והחובות הלבבות אבל לכאורה לא דעת תורה שבכתב ושבע''פ לפי הבנת שלומי אמוני ישראל בכל הדורות ממתן תורה ועד היום וכידוע שהגר''א הרחיק לימוד שער היחוד ובמקומו המליץ על הכוזרי שהוא משקף את מסורת התורה כפשטותה במשך כל הדורות וכמקובל עד היום
זה לא שקר. אתה היחיד שטוען כך.
עדיין לא הבאת מישהו אחד (!) שהיה אחרי הרמב''ם, וחלק עליו. כנראה דבריו התקבלו לא עוררין, כי הדברים מסתדרים בשכל. ואלו שאולי האמינו בגשמות כלשהי לפני הרמב''ם, לא היו בקיאים בפילוסופיה - וחשבו שאין מניעה לוגית לחשוב את זה.
שקר התכוונתי להפך לגבי לחשוב גשמות לפי הרמב''ם שהתורה וחז''ל ממליצים לנו לחשוב שקר כ''כ הרבה פעמים
הוא לא יכול לשנות את עצמו.
אתה מחליט מי הוא עצמו ועוד שתי שורות כתבת שעצמו אינו מושג כלל
מה שאתה טוען זה גובל בנצרות.
נו, כבר ידוע תשובת הריב''ש שהעיר על קבלת הספירות שגובלת בנצרות, וכן ידוע על ספר שיעור קומה שבמדרש משלי (שהביאו הבאה''ל בקיצור בסי' קנו) כתוב שהוא חלק ממעשה מרכבה והרמב''ם אמר ע''ז שיש לשרוף הספר
וכמובן ששכינתו זה לא הוא עצמו, אלא רצונו (רמח''ל) או הדרך שאנחנו, מבחינתנו בשר ודם תופסים אותו (נפש החיים) אבל הוא מצד עצמו אינו מושג כלל.
לא אמרתי שאנו משיגים את עצמותו, אבל כן אני אומר בכל תוקף שאנו צריכים לתפוס אותו לגמרי כך בלי משל ומליצה.
אבל לפי הרמב''ם זה לא נכון כי אין בדל של אמת בהמחשות המרובות כל כך ולא זו בלבד אלא שמינות לחשוב כך והכול רק משל לאקסיומות מופשטות.
יש כאן בעיות.
א. לא מצאת מישהו שבא אחרי הרמב''ם וחלק עליו. אז זה כבר לא מקובל כיום. דעתו התקבלה לל עוררין. גם הראב''ד הסכים עמו לדינא, רק חשב שאין להחשיב מין מי שטועה בזה.
גם אתה לא מצאת מי שלוקח את הרמב''ם ברצינות ובהחלטיות שיש חיוב לחקור בפילוסופיא וללמד בכל חיידר וישיבה וכולל שוב ושוב שכל תאור של תורה וחז''ל על הגשמה הוא רק משל בעלמא ולא באמת ומינות לחשוב שהוא באמת
ענין השדים לא קשור לתפסיתנו את הקב''ה.
קשור מאוד מאוד כי יסוד סלע המחלוקת בינינו האם העולם הרוחני הוא ממשי או שהוא אקסיומה של השכל הפועל רעיוני מופשט
אני לא בקי בכל כתבי הגר''א, אבל די פשוט לי (וגם אני זוכר מכמה מקומות) שהוא לא סובר בכלל גשמות - ומצדד בדעת הרמב''ם.
רוב כתבי הגר''א בענינים אלה הם בנסתרות ואין לי עסק בזה ואין לי ידיעה בזה אבל בפשט אני לא חושב שהוא מסכים עם הרמב''ם שהכול משל אלא כלשונו הידועה בהשגתו על השו''ע שהעתיק דברי הרמב''ם
באור הגר"א יורה דעה סימן קעט ס"ק יג
והוא נמשך אחר הפלוסופיא הארורה ולכן כ' שכשפים ושמות ולחשים ושדים וקמיעות הכל הוא שקר אבל כבר הכו אותו על קדקדו שהרי מצינו הרבה מעשיות בגמ' ע"פ שמות וכשפים אמרה איהי מלתא ואסרתה לארבא אמרו כו' (שבת פ"א ב' חולין ק"ה ב') ובספ"ד מיתות ובירושלמי שם עובדא דר"א ור"י ובן בתירה וכן ר"ח ור"א דאיברו עיגלא תילתא ור' יהושע דאמר שם ואוקמיה בין שמיא לארעא (בכורות ח' ב') וכן אבישי בן צרויה (סנהדרין צ"ה א') והרבה כיוצא ואמרו (בספ"ד מיתות חולין ז' ב') למה נקרא שמן כשפים כו' והתורה העידה ויהיו תנינים וע' זוהר שם וכן קמיעין בהרבה מקומות ולחשים רבו מלספר. והפלסופיא הטתו ברוב לקחה לפרש הגמרא הכל בדרך הלציי ולעקור אותם מפשטן וח"ו איני מאמין בהם ולא מהם ולא מהמונם אלא כל הדברים הם כפשטן אלא שיש בהם פנימיות לא פנימיות של בעלי הפלוסופיא שזורקין אותו לאשפה שהם חצוניות אלא של בעלי האמת:
כאילו הרמב''ם לא ידע שיש גמ' שמדברות על שדים.
ואגב, הרמב''ם לא טוען ששדים הם בהכרח הזיות, עי' במו''נ חלק א פ''ז.
יפה, הוא אומר שם שהם בהמה בצורת אדם ועיקרם קודם בריאת שת
ומלבד מה שיסוד הדברים סותר למסורת חז''ל בחגיגה טז
תלמוד בבלי מסכת חגיגה דף טז עמוד א
תנו רבנן: ששה דברים נאמרו בשדים, שלשה כמלאכי השרת ושלשה כבני אדם. שלשה כמלאכי השרת: יש להם כנפים כמלאכי השרת, וטסין מסוף העולם ועד סופו כמלאכי השרת, ויודעין מה שעתיד להיות כמלאכי השרת. יודעין סלקא דעתך? אלא: שומעין מאחורי הפרגוד כמלאכי השרת. ושלשה כבני אדם: אוכלין ושותין כבני אדם, פרין ורבין כבני אדם, ומתים כבני אדם.
גם הגמרות מלאות בשדים בזמנם שאינם נראים רק נשמעים ולזה הרמב''ם כמדומה קורא הזיות.
ומ''מ הנושא שם בבאור הגר''א הוא כישוף לא שדים אבל הכול אותו ענין.
אין לי מושג.
בכל מקרה, יש כאן לכל היותר 2 גישות, ואל תקשה מהחז''א על הרמב''ם, זה פשוט טיפשי.
ברור שזה טיפשי ולא זו היתה כוונתי רק לענות על טענתך שמקובל כהרמב''ם.
לא דוקא לפילוסופיה, אלא לדברים שההגיון האנושי מוכיח שא''א שיהיה אחרת.
ההגיון האנושי הוא לא פילוסופי כמוכח מכל שאר דברים בחיים שלא חושבים בהם פילוסופית אלא שכל טבעי ומחובר לחיים.
הרמב''ם מוכיח שדברי אריסטו לא מוכרחים כלל, וא''כ יש לנו לסמוך על המסורת ופשט הנבואה (התנ''ך) שהעולם מחודש.
אני סבור שכל שיטת הפילוסופיה לא מוכחת כלל ולכן יש לסמוך על פשט המסורת והתנ''ך שאין לשלול הגשמות מכל וכל.
לדעת אריסטו אין אפשרות של ניסים, לדעת אפלטון יש.
ושניהם האמינו בקדמות - רק שהקדמות של אפלטון היא שיש חומר קדום, ולא קדמות העולם.
עם זאת, גם לזה הרמב''ם מכנה 'מין' כמבואר בהלכות תשובה האומר שהקב''ה אינו ראשון וצור לכל - וכנ''ל.

הפוך, אמרתי שאלו לא תחושות בטן, אלא ויכוחים בפשט המקראות - עם סברות
זו דעתי שפשט המקראות וסברותיהם מטים כדברי באופן ברור ולזה קראת תחושות בטן
לא הבנתי, אתה מקשה מהריטב''א לרמב'''ם.
אתה יכול לסבור כריטב''א, אבל גם הריטב''א לא חשב שהרמב''ם הוא מין.
הריטב''א כתב על משפטים שהרמב''ם כתב שהם דעת מינות = הריטב''א חשב שהרמב''ם הוא מין, כמו שהרמב''ם חשב על דעותיו של ר' משה מתקו שאחז מהגשמות שהוא מין
אז למה יש מ''ד שאיוב לא היה ולא נברא ?
אין כזו דעה הגמ' דוחה את זה שאם כן שמו ושם עירו למה ? וכל המדרשים מלאים באיוב כאישיות היסטורית
מה, ספר שלם רק משל ???
יש דעה בירושלמי שהיסורים לא היו ולא נכתבו אלא לומר שאם היו באים היה מקבלם וגם זה דעת יחיד רוב מוחלט של הדעות לא חשבו על הכיוון בכלל.
בכל מקרה מדובר בספר נושא שאם הוא משל אז רק תחילתו וסופו הוא כך ולא כל הספר שמדבר בסוגיה רעיונית וזה יתכן בהחלט שיהיה משל כי לא נחוץ כ''כ לגוף הספר בשונה מריבוי המחשות על הקב''ה כסדר בתנ''ך ואגדות שאם הכול משל אין צורה תקינה של יחס למשל המופשט הזה
כתבתי שלדעת הרמב''ם - חכם גדול יכול לחלוק על חז''ל באגדה או במדע וכדו', אם יש לו ראיות מוכרחות. אתה לא חייב לקבל, אבל במציאות אין מקור לכך שיש סמכות לחז''ל לגבי עובדות מדעיות או לגבי תחומי אגדה מסוימים.
גם אין מקור שיש סמכות לגבי הלכה מלבד מה שכתוב בספרא דאדם קדמאה רב אשי ורבינא סוף הוראה והוראה היא יוצאת גם מההלכות וגם מהאגדות כאחד ולהורות מההלכות תוך התעלמות מהאגדות המקבילות יוצר עיוותים גדולים ומבחינת מה שהתקבל בכלל ישראל התקבל לקדש את דברי חז''ל בכל תחום
ואז ?
אז יש מחלוקת.
הרמב''ם חלק פעמים בודדות על חז''ל באגדה, וגם הוא לא ממש 'חלק' במובן הפשוט
זה יותר דק.
נראה לי יותר נכון שפעמים בודדות הוא חולק בלשונות זלזול כמו שהבאתי לגבי נתעטף באורה כשלמה ולגבי דרשות חז''ל על ארבע מינים כלפי הקב''ה כמדומני ומקומות אחרים מפרש בדרך רחוקה מההבנה הישרה אצל רוב החכמים
כי התורה ''לא תסור'' מדברת על דם לדם, דין לדין, נגע לנגע.
כמו שמדייק מכך חובות הלבבות, שבעניני אמונה לא הולכים לב''ד הגדול - אלא לשכל + מסורת חכמי ישראל. בלי לוותר על א' משניהם.
בעניני אמונה אין צריך ללכת לבי''ד כי כל ילד יודע מתוך המקרא שחובת כל אב ללמד את בנו
זכותך לחשוב כחז''א.
אבל מה זה הילדותיות הזו להקשות מהחז''א על הרמב''ם ?
שוב הנושא הוא מה מקובל בכלל ישראל לא עימות בין החזו''א לרמב''ם
כי השכל אומר שדבר גשמי לא יכול להיות 'אחד' אמת - כי כל גשם מחובר, וא''כ זו ממש אמונת הנוצרים.
הגשם שבעולמנו מחובר אבל יוצר הגשם אין הכרח שאינו גשם אחד נפרד וכנראה זו היתה סברת ר' משה מתקו לעולם לא נדע מהי בדיוק אמיתות הבורא מאחר ואנו נבראיו ואת השכל שלנו ומושגיו הוא יצר לנו וכל' החכם אילו ידעתיו הייתיו
ומה קשור הבריאה עכשיו ?
הבריאה היא גשמית ולכן גם קישרתי את תחית המתים לכאן
להרמב''ם אין ערך לגשמיות כלל ולכן שלל כ''כ חריף את זה כלפי הבורא
וכל הבריאה היא לנסיון והכנה ואינה טובה בעצמותה ולכן החיים בתחיה ימותו שוב
והעיקר תכלית הכול הוא לידבק בשכל הפועל בחכמה העליונה והגוף נבזה ומגונה
חוש המישוש חרפה וכל ספר שיר השירים משל אכילה ושתיה כלפי מעלה הס מלהזכיר ולכן הקרבנות להרחיק מע''ז או מחוק נעלם
וזה לא פשט הכתוב וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאוד ולא פשט שיר השירים ופשט הקרבנות כמו שהעיר הרמב''ן
ולא פשט המסורת על תחית המתים שהיא היא העולם הבא כמבואר בריש חלק כמו שהעירו הרמב''ן והרמ''ה
לא אלא לכל מושגנו בכלל
מצוין, אני מסכים. לא הבנתי איך הגעת למסקנא שהקב''ה גשמי.
המסקנה שהקב''ה חי אצלי במושגים שלי ואין לי דרך אמיתית וחווייתית לתפוס את הקשר איתו כראוי ללא הגשמה מסוימת ושלילה מוחלטת היא ניתוק הקשר וכל' הרב נויגרשל שליט''א לגבי הפילוסופים שמעיפים את הבורא בבעיטה של כבוד כלפי מעלה והרמב''ם לקח את זה בעדינות יותר אבל עדיין הקשר הוא מאוד מופשט ובעיני רוב החכמים לאורך הדורות לא קבלו את זה כלל
פילוסופיה במהות הבורא האמיתית היא בכלל נסתרות
מנין לך מה הקב''ה יכול להיות ומה לא ? אתה דן לפי מושגיך שהוא ברא לך
ואצלו יכולים להיות מושגים שונים לחלוטין וכדברי הרמב''ם לגבי ידיעה ובחירה
 
חבל מאוד מאוד - דוג' בעלמא האם בחירת הזיווג היא ע''פ שכל גרידא ?
ומה הקשר ?
לימוד/תורה/אמונה זה שכלי (אפשר גם רגש כלשהו, זה לא סותר)
וכידוע שהגר''א הרחיק לימוד שער היחוד ובמקומו המליץ על הכוזרי
לא דנים עכשיו אם הגר''א הסכים עם החקירה הפילוסופית, אלא במהות החקירה הפילוסופית, ומה טוב/רע בה.
היום מקובל לחשוב שאין לו דמות הגוף ואינו גוף.
אתה מחליט מי הוא עצמו ועוד שתי שורות כתבת שעצמו אינו מושג כלל
היות והוא לא גשמי, שהרי דבר גשמי לא יכול להיות אחד אמיתי - אז ממילא הוא לא מושג.
נו, כבר ידוע תשובת הריב''ש שהעיר על קבלת הספירות שגובלת בנצרות,
אני מכיר
בכל מקרה, באו הרמח''ל והלשם ועוד מגדולי המקובלים, ועשו סדר בזה. דברים אלו כבר לא רלוונטים להיום, וגם בעולם הקבלה קבלו את דעת הרמב''ם, ומדברים רק מ'אורו' או 'רצונו' של המאציל.
אלא שמינות לחשוב כך והכול רק משל לאקסיומות מופשטות.
טוב, לדעתך הרמב''ם הוא מין.
אבל מה לעשות שכל עם ישראל חולק עליך. גם הגר''א והחז''א שמשום מה התחלת להתחשב בדעתם הרבה סברו שהוא מגדולי הדורות, ולכל היותר טעה בעניני הפילוסופיה (לדעת הגר''א, שכמובן אינה מוכרחת כלל, והרמב''ם לא היה כ''כ טיפש, שלא יכל להשיב ע''ד הגר''א הללו)
גם אתה לא מצאת מי שלוקח את הרמב''ם ברצינות ובהחלטיות שיש חיוב לחקור בפילוסופיא וללמד בכל חיידר וישיבה וכולל שוב ושוב שכל תאור של תורה וחז''ל על הגשמה הוא רק משל בעלמא ולא באמת ומינות לחשוב שהוא באמת
זה שלא התקבלה דעת הרמב'''ם בנושא החקירה -- לא קשור כלל לנושא הגשמות.
וחוץ מזה, גם הרמב''ם בסוף הלכות תשובה - כותב, שלימוד החקירה לא נועד לנשים וקטנים אלא לחכמים גדולים.
ובזה אף רבים ממתנגדי החקירה, מודים שאדם גדול רשאי להתעסק בזה אם צריך וכו'

ואגב, יש שלקחו את הרמב''ם ברצינות (או היו לפניו וסברו כמוהו)
כמו רס''ג,
בעל חובות הלבבות,
הרשב''א (שיש לציין שהסתייג רק קת מפילוסופיה ולא שלל כלל, אלא לצעירים)
הרמ''א,
הרמח''ל (באופן מצומצם אמנם) ,
ספר החינוך (מצוה כ''ה)
בעל הפירוש על הרמב''ם,
השל''ה (פרק עשרה מאמרות),
מהרש''ל (בביאור על סמ''ג מצוה ב')
אולי גם הרב קוק (אם מותר להזכיר ...) או המלבי''ם,
בעל הקנאת סופרים,
שו''ת חוות יאיר (סימן ר''י), ו
בספר חוט המשולש כתב שהחת''ס היה לומד שער היחוד ועוד.

מעניין אם תמצא כמות כזו של ראשונים/אחרונים שהאמינו בגשמות הבורא .... חוץ מר''מ מתקו.
ומעניין שפתאום איכפת לך מה העולם נוהג/חושב, ואילו בענינים אחרים ממש לא איכפת לך.
אין לי כוונה לדון עליך, אלא פשוט להבין מתי אתה מתחשב מה נוהגים ומה חושבים ומתי לא.
האם העולם הרוחני הוא ממשי
רוחני במהותו הוא 'לא גשמי'. אין משהו באמצע, חוץ משדים לפי הגמ' בחגיגה משמע שהם בין גשם לרוח.
באור הגר"א יורה דעה סימן קעט ס"ק יג
והוא נמשך אחר הפלוסופיא הארורה ולכן כ' שכשפים ושמות ולחשים ושדים וקמיעות הכל הוא שקר אבל כבר הכו אותו על קדקדו שהרי מצינו הרבה מעשיות בגמ' ע"פ שמות וכשפים אמרה איהי מלתא ואסרתה לארבא אמרו כו' (שבת פ"א ב' חולין ק"ה ב') ובספ"ד מיתות ובירושלמי שם עובדא דר"א ור"י ובן בתירה וכן ר"ח ור"א דאיברו עיגלא תילתא ור' יהושע דאמר שם ואוקמיה בין שמיא לארעא (בכורות ח' ב') וכן אבישי בן צרויה (סנהדרין צ"ה א') והרבה כיוצא ואמרו (בספ"ד מיתות חולין ז' ב') למה נקרא שמן כשפים כו' והתורה העידה ויהיו תנינים וע' זוהר שם וכן קמיעין בהרבה מקומות ולחשים רבו מלספר. והפלסופיא הטתו ברוב לקחה לפרש הגמרא הכל בדרך הלציי ולעקור אותם מפשטן וח"ו איני מאמין בהם ולא מהם ולא מהמונם אלא כל הדברים הם כפשטן אלא שיש בהם פנימיות לא פנימיות של בעלי הפלוסופיא שזורקין אותו לאשפה שהם חצוניות אלא של בעלי האמת:
שוב, מה קשור דעת הגר''א לגבי שדים ופילסופיה, לבין יחוד הבורא והגשמתו ???
ההגיון האנושי הוא לא פילוסופי
פילוסופיה בנויה בחלקה על ההגיון האנושי הפשוט.
אין כזו דעה הגמ' דוחה את זה שאם כן שמו ושם עירו למה ? וכל המדרשים מלאים באיוב כאישיות היסטורית
אז למה יש מ''ד שאמר שאיוב לא היה ולא נברא (גם אם דחו דבריו, מה היתה הו''א ??????)
והוראה היא יוצאת גם מההלכות וגם מהאגדות כאחד
המצאה שלך.
לא שאני לא מסכים עקרונית איתך, אבל אתה קובע קביעה מסברת כרס בלי ראיה, רק לפי תחושתך, נגד פשטות המילים של הגמ'.
ולהורות מההלכות תוך התעלמות מהאגדות המקבילות יוצר עיוותים גדולים ומבחינת מה שהתקבל בכלל ישראל התקבל לקדש את דברי חז''ל בכל תחום
שטויות.
נראה לי יותר נכון שפעמים בודדות הוא חולק בלשונות זלזול כמו שהבאתי לגבי נתעטף באורה כשלמה ולגבי דרשות חז''ל על ארבע מינים כלפי הקב''ה כמדומני ומקומות אחרים מפרש בדרך רחוקה מההבנה הישרה אצל רוב החכמים
אתה כמובן לא חייב לקבל את דעת הרמב''ם. ולא את דרך לימודו.
שוב הנושא הוא מה מקובל בכלל ישראל לא עימות בין החזו''א לרמב''ם
בעמ''י מקובל שמי שאומר שיש להקב''ה גוף ומקרי גוף - הוא מין. זה מה שאני יודע.
וגם מקובל שהרמב''ם הוא כשר לבוא בקהל, ולא מין.
פילוסופיה במהות הבורא האמיתית היא בכלל נסתרות
מנין לך מה הקב''ה יכול להיות ומה לא ?
אנחנו רק יודעים מה הוא 'לא' כמו שכותב הרמב''ם, רק שלילת תוארים, ולא מהותו, עי' מ''נ ח''א פרק נ' והלאה.
ואצלו יכולים להיות מושגים שונים לחלוטין וכדברי הרמב''ם לגבי ידיעה ובחירה
ומה זה קשור ???
אם אתה סבור שהקב''ה הןו מצוי, אבל אין לנו דרך להשיגו כלל - ממילא הרחקת ממנו את הגשמיות. כי כל דבר גשמי שלא יהיה אנחנו יכולים להשיג, לפחות בדמיון.
 
נערך לאחרונה:
ומה הקשר ?
לימוד/תורה/אמונה זה שכלי (אפשר גם רגש כלשהו, זה לא סותר)
אני חולק עליך בתוקף התורה והאמונה מלאה מלאה ברגש המחובר באופן בלי ניתן להפרדה לשכל ולדוג' בעלמא יודעים היו ישראל בעכו''ם שאין בה ממש אלא שעבדו להתיר להם עריות בפרהסיא ועוד רבים רבים בתורה שבכתב ושבע''פ פשוט כדאי לפתוח וללמוד יועיל הרבה הרבה יותר ולימוד פילוסופיה קרה
לא דנים עכשיו אם הגר''א הסכים עם החקירה הפילוסופית, אלא במהות החקירה הפילוסופית, ומה טוב/רע בה.
הבאת דעה שאומרת שמי שלא סובר כמוה הוא עובד אלהים אחרים אני הבאתי דעה מקבילה אין כאן דיון בשום מהות במשפט שצטטת אלא קביעת עובדות
היום מקובל לחשוב שאין לו דמות הגוף ואינו גוף.
מקובל לצטט את זה אולי כמו שמקובל לצטט שמחכים למשיח בכל יום שיבוא לא הייתי אומר מקובל לחשוב כך באזני שמעתי בחורים בישיבה קטנה שמתוכחים האם המשיח חיב לבוא היום כמו שמאמינים והשני אומר אם כך אמונתך מוכחשת כל יום מחדש והשני מתפתל שכך אומרים אחכה לו שיבוא בכל יום - בקיצור לא חושבים מדאי הרבה, אם בכלל...
היות והוא לא גשמי, שהרי דבר גשמי לא יכול להיות אחד אמיתי - אז ממילא הוא לא מושג.
שוב אתה חוזר על האקסיומה שבנית לעצמך, זה שדבר גשמי לא יכול להיות אחד אמיתי זה רק מה שאתה רואה סביבך וחושב בשכלך אבל מי שיצר לך את השכל יכול גם ליצור תאורטית משהו גשמי שיהיה אחד אמיתי מקור כל הענינים הגשמיים המורכבים ואת זה אנו לא משיגים כי אנחנו נבראים ולא הבורא
אני מכיר
בכל מקרה, באו הרמח''ל והלשם ועוד מגדולי המקובלים, ועשו סדר בזה. דברים אלו כבר לא רלוונטים להיום,
החלטת, בעיני ובעיני חברי רלוונטים ביותר - אני אישית מקבל את הסדר שנמסר בפתח אליהו, אבל אחרים לא כי לא נמסר בגלוי ובדקדוק כשאר תורה שבע''פ, ואיני חושב שהדיון לא רלוונטי
וגם בעולם הקבלה קבלו את דעת הרמב''ם, ומדברים רק מ'אורו' או 'רצונו' של המאציל.
עולם הקבלה מבוסס על האר''י והרמח''ל שהיו ספרדים ותלמידי הרמב''ם כך שאיני יודע כמה יש כאן קבלה של דעת הרמב''ם כמו תחילת עיון מתוך נתון מוסכם מראש.
טוב, לדעתך הרמב''ם הוא מין.
לדעת הריטב''א שצינתי לפי איך שאתה מבין את הרמב''ם בקיצוניות
אבל מה לעשות שכל עם ישראל חולק עליך. גם הגר''א והחז''א שמשום מה התחלת להתחשב בדעתם הרבה סברו שהוא מגדולי הדורות, ולכל היותר טעה בעניני הפילוסופיה
הם גם סברו לדעתי שר' משה מתקו לכל היותר טעה בעניני האמונה ואינו מין וכדעת הראב''ד ולכן גם הרמב''ם אף שטעה אינו מין וכך גם דעתי לגבי דעת הרמב''ם בעיני הריטב''א שכתב דעת מינות אבל לא החשיב למין לא את הרמב''ם ולא את ר' משה מתקו
(לדעת הגר''א, שכמובן אינה מוכרחת כלל, והרמב''ם לא היה כ''כ טיפש, שלא יכל להשיב ע''ד הגר''א הללו)
נשמח לשמוע ישוב מניח את הדעת
זה שלא התקבלה דעת הרמב'''ם בנושא החקירה -- לא קשור כלל לנושא הגשמות.
ודאי שקשור קשר בל ינתק כל שלילת הגשמות ברמה קיצונית של מינות באה מהחקירה הפילוסופית וכמוש''כ הראב''ד ולמה קרא זה מין והלא גדולים וטובים ממנו הלכו בזאת המחשבה והרמב''ם מסביר במורה למה הוא חושב שזה מינות בגלל שחקירתו הפילוסופית מחיבת שהגשמות היא רע נמאס גדול
וחוץ מזה, גם הרמב''ם בסוף הלכות תשובה - כותב, שלימוד החקירה לא נועד לנשים וקטנים אלא לחכמים גדולים.
והרי התורה נתנה גם לנשים ואיך יאמינו ? והרמב''ם כתב שיסמכו על החכמים המאמתים, ומה יעשו אם החכמים שחולקים על הרמב''ם, מנין להם הצדק עם מי ?
ובזה אף רבים ממתנגדי החקירה, מודים שאדם גדול רשאי להתעסק בזה אם צריך וכו'
אם צריך ! ועליה אני דן, שלא צריך !
ואגב, יש שלקחו את הרמב''ם ברצינות (או היו לפניו וסברו כמוהו)
כמו רס''ג,
בעל חובות הלבבות,
הרשב''א (שיש לציין שהסתייג רק קצת מפילוסופיה ולא שלל כלל, אלא לצעירים)
הרמ''א,
הרמח''ל (באופן מצומצם אמנם) ,
ספר החינוך (מצוה כ''ה)
בעל הפירוש על הרמב''ם,
השל''ה (פרק עשרה מאמרות),
מהרש''ל (בביאור על סמ''ג מצוה ב')
אולי גם הרב קוק (אם מותר להזכיר ...) או המלבי''ם,
בעל הקנאת סופרים,
שו''ת חוות יאיר (סימן ר''י), ו
בספר חוט המשולש כתב שהחת''ס היה לומד שער היחוד ועוד.

מעניין אם תמצא כמות כזו של ראשונים/אחרונים שהאמינו בגשמות הבורא .... חוץ מר''מ מתקו.
שוב, לדעתי כל אבל כל גאונים ראשונים ואחרונים שלא כתבו פילוסופיה התכוונו ברצינות להבנה הפשוטה והכנה של התנ''ך ואגדות בעניני הגשמה ולא פטרו את זה במשל ומליצה ושוב, לבנתיים כנראה זה שיח חרשים כי ההגשמה שאני מאמין בה איננה ההגשמה שאתה מאמין בה, אני מדבר על הגשמה מעודנת חווייתית המחברת את האדם לבוראו ולא פוגמת מאומה במעלתו הנשגבה של הבורא מעל כל דמיון וגבול אנושי מוגבל ומצומצם
ומעניין שפתאום איכפת לך מה העולם נוהג/חושב, ואילו בענינים אחרים ממש לא איכפת לך.
הכול לשיטתך שאתה מתקיף אותי שכל העולם חושב אחרת וזה אני מתקן שזה לא נכון לדעתי לא שזה מדאי היה מפריע לי אם זה היה נכון
אין לי כוונה לדון עליך, אלא פשוט להבין מתי אתה מתחשב מה נוהגים ומה חושבים ומתי לא.
אני מתחשב בכל דבר לבדוק את מקורותיו ולראות אם הוא מתיישב על הלב
רוחני במהותו הוא 'לא גשמי'. אין משהו באמצע, חוץ משדים לפי הגמ' בחגיגה משמע שהם בין גשם לרוח.
אתה סותר עצמך ממשפט למשפט אם יש שדים יכול להיות עוד דברים
שוב, מה קשור דעת הגר''א לגבי שדים ופילסופיה, לבין יחוד הבורא והגשמתו ???
כמו שהגר''א תקף בחריפות את הפיכת דברי חז''ל בכשפים לליצנות מחמת הפילוסופיה הארורה שמוציאה דברים כפשטם
כך אני למד מדעת הגר''א לעניני ההגשמה שהרמב''ם בעקבות הפילוסופיה הארורה שהטתו ברוב לקחה פרש כל ההמחשות בתנ''ך וחז''ל בדרך מליצה שמוציאה דברים מפשטם ומעקרת מתוכן את המטרה של הדברים
פילוסופיה בנויה בחלקה על ההגיון האנושי הפשוט.
לדעתי לא
אז למה יש מ''ד שאמר שאיוב לא היה ולא נברא (גם אם דחו דבריו, מה היתה הו''א ??????)
הסברתי כבר שעיקר הספר מדבר על נושא לא על חויה ושונה מהותית מכל ההמחשות בתנ''ך וחז''ל
המצאה שלך.
לא שאני לא מסכים עקרונית איתך, אבל אתה קובע קביעה מסברת כרס בלי ראיה, רק לפי תחושתך, נגד פשטות המילים של הגמ'.
חז''ל קוראים הלכה גם לאגדות כמו נתעלמה ממנו הלכה אבר קטן יש בו באדם משביעו רעב ומרעיבו שבע
וכן למר, אמרתי דברים מבוארים ואתה דוחה בקש.
אתה כמובן לא חייב לקבל את דעת הרמב''ם. ולא את דרך לימודו.
לא מדובר עלי מדובר על הדרך המקובלת בעם ישראל.
בעמ''י מקובל שמי שאומר שיש להקב''ה גוף ומקרי גוף - הוא מין. זה מה שאני יודע.
וגם מקובל שהרמב''ם הוא כשר לבוא בקהל, ולא מין.
בעם ישראל מקובל שמה שכתוב בתנ''ך ונאמר בחז''ל הכונה ברצינות ובכנות ולא במשלים מנותקים מהחיים שמבטאים רעיונות נאצלים
אנחנו רק יודעים מה הוא 'לא' כמו שכותב הרמב''ם, רק שלילת תוארים, ולא מהותו, עי' מ''נ ח''א פרק נ' והלאה.
אנחנו יודעים שהוא לא פחות ומגונה, ואחר שהחלטנו שהגשמות היא מגונה ופחותה ממילא אנו יודעים שהוא לא גשמי - עד כאן דברי הרמב''ם, אבל אם לא נחליט כך אלא נבין ששהגשמיות היא טובה בעצם אם נעשית בדרך נכונה, אין לנו שום הכרח לומר שהוא לא גשמי, והאמת שאנו לא יודעים, מצינו מעט מאמרים בחז''ל המורים קצת על כך כמו וכי יש ימין ושמאל למעלה שצינתי וכמו אין בו לא אכילה ולא שתיה בגמ' ומצינו ריבוי מאמרים המורים הרבה להפך שמדגישים את העוצמה של הקב''ה לעומת הצמצום שלנו ולא שוללים את הגשמיות בשרשה כלא תתכן בעולם.
ומה זה קשור ???
אם אתה סבור שהקב''ה הןו מצוי, אבל אין לנו דרך להשיגו כלל - ממילא הרחקת ממנו את הגשמיות. כי כל דבר גשמי שלא יהיה אנחנו יכולים להשיג, לפחות בדמיון.
ע''ז אני מתווכח, גם בגשמיות יש דברים שא''א להשיג אפילו לא בדמיון מרוב העוצמה וההקף, ולעומת זאת לשלול גשמות לגמרי לגמרי הוא ניתוק מהחיים.
 
אני חולק עליך בתוקף התורה והאמונה מלאה מלאה ברגש המחובר באופן בלי ניתן להפרדה לשכל ולדוג' בעלמא יודעים היו ישראל בעכו''ם שאין בה ממש אלא שעבדו להתיר להם עריות בפרהסיא ועוד רבים רבים בתורה שבכתב ושבע''פ פשוט כדאי לפתוח וללמוד יועיל הרבה הרבה יותר ולימוד פילוסופיה קרה
משפט לא מובן.
הבאת דעה שאומרת שמי שלא סובר כמוה הוא עובד אלהים אחרים
לא, אלא טועה בעבודת ה'.
שוב אתה חוזר על האקסיומה שבנית לעצמך, זה שדבר גשמי לא יכול להיות אחד אמיתי זה רק מה שאתה רואה סביבך וחושב בשכלך אבל מי שיצר לך את השכל יכול גם ליצור תאורטית משהו גשמי שיהיה אחד אמיתי מקור כל הענינים הגשמיים המורכבים ואת זה אנו לא משיגים כי אנחנו נבראים ולא הבורא
זה שכל פשוט. זה שאתה מתנגד לשכל הפשוט ולהגיון, ומעדיף להצמד לפסוקי הנ''ך ע''פ הבנת שכלך ותחושות בטנך - זו בעיה שלך.
החלטת, בעיני ובעיני חברי רלוונטים ביותר - אני אישית מקבל את הסדר שנמסר בפתח אליהו, אבל אחרים לא כי לא נמסר בגלוי ובדקדוק כשאר תורה שבע''פ, ואיני חושב שהדיון לא רלוונטי
טוב, אתה בכוח מבין דברים הזוים נגד כולם - כולם מבינים את מה שנמסר בפתח אליהו, ואף אחד לא להגשיםאת הבורא חוץ ממך.
עולם הקבלה מבוסס על האר''י
הזוהר. אין רק את האר''י, יש רמ''ק, לשם, הגר'א, בעש''ט.
ובעצם, יש גם קבלות קדומות לזוהר כמו קבלת חסידי אשכנז וספר יצירה ועוד.
איך שאתה מבין את הרמב''ם בקיצוניות
ואיך מבינים את הרמב''ם - לא בקיצוניות לשיטתך ?? בלי שכל עם רגש כמובן ...
נשמח לשמוע ישוב מניח את הדעת
אין מה לישב, יש כאן 2 גישות לאגדות חז"ל ולכשפים.
והרי התורה נתנה גם לנשים ואיך יאמינו ? והרמב''ם כתב שיסמכו על החכמים המאמתים, ומה יעשו אם החכמים שחולקים על הרמב''ם, מנין להם הצדק עם מי ?
לדעת הרמב"ם הם טועים.
ובכח מקרה אין איסור לתפוס את הקב"ה כאילו הוא מרגיש וכו' רק שצריך לדעת שזה לא האמת במהותו.
אם צריך ! ועליה אני דן, שלא צריך !
ויש אומרים שכן צריך, וכך אני חושב. (שמי שצריך/מי שהוא חכם גדול) צריך להתעסק בזה
שוב, לדעתי כל אבל כל גאונים ראשונים ואחרונים שלא כתבו פילוסופיה התכוונו ברצינות להבנה הפשוטה והכנה של התנ''ך ואגדות בעניני הגשמה
כאלו הבלים מימיי לא שמעתי.
אתה קובע מה סברו הראשונים בגלל רגשות הבטן שלך.
ולא פטרו את זה במשל ומליצה ושוב,
כי זה היה פשוט.
היום שום ילד בגיל 7 בחיידר לא חושב שאף ה' ועיני ה' וכו' הם כפשוטם.
ההגשמה שאתה מאמין בה,
אני לא מאמין בהגשמה ח"ו
אני מדבר על הגשמה מעודנת חווייתית המחברת את האדם לבוראו ולא פוגמת מאומה במעלתו הנשגבה של הבורא מעל כל דמיון וגבול אנושי מוגבל ומצומצם
אני מסכים איתל שהבורא רצה שנתייחס אליו כאבא ומלך וכו' כאילו יש לו רגש. אבל רק "כאילו"
הכול לשיטתך שאתה מתקיף אותי שכל העולם חושב אחרת וזה אני מתקן שזה לא נכון לדעתי לא שזה מדאי היה מפריע לי אם זה היה נכון
אתה קובע מה חושב העולם ?
תעשה סקר מי מאמין בהגשמה. תראה שאף אחד לא מאמין בהגשמה.
כמו שהגר''א תקף בחריפות את הפיכת דברי חז''ל בכשפים לליצנות מחמת הפילוסופיה הארורה שמוציאה דברים כפשטם
כך אני למד מדעת הגר''א לעניני ההגשמה שהרמב''ם בעקבות הפילוסופיה הארורה שהטתו ברוב לקחה פרש כל ההמחשות בתנ''ך וחז''ל בדרך מליצה שמוציאה דברים מפשטם ומעקרת מתוכן את המטרה של הדברים
מה אתה מריש מאחד לשני ??
אתה חושב שהגר"א האמין בהגשמת הבורא בגלל שהיה נגד שדים ?
אתה קובע מה הגרא חשב לפי הרגשות שלך, ומוציא אותו מגשים, בלי מקור בדבריו.
ממש משכנע
הסברתי כבר שעיקר הספר מדבר על נושא לא על חויה ושונה מהותית מכל ההמחשות בתנ''ך וחז''ל
מסכים עקרונית (בלבד) כנ"ל
לא מדובר עלי מדובר על הדרך המקובלת בעם ישראל.

בעם ישראל מקובל שמה שכתוב בתנ''ך ונאמר בחז''ל הכונה ברצינות ובכנות ולא במשלים מנותקים מהחיים שמבטאים רעיונות נאצלים
בעמ"י מקובל מאות שנים לשלול הגשמה לגמרי, על אפך ועל חמתך התקבלה שיטת הרמב"ם.
אנחנו יודעים שהוא לא פחות ומגונה, ואחר שהחלטנו שהגשמות היא מגונה ופחותה ממילא אנו יודעים שהוא לא גשמי - עד כאן דברי הרמב''ם, אבל אם לא נחליט כך אלא נבין ששהגשמיות היא טובה בעצם אם נעשית בדרך נכונה, אין לנו שום הכרח לומר שהוא לא גשמי, והאמת שאנו לא יודעים, מצינו מעט מאמרים בחז''ל המורים קצת על כך כמו וכי יש ימין ושמאל למעלה שצינתי וכמו אין בו לא אכילה ולא שתיה בגמ' ומצינו ריבוי מאמרים המורים הרבה להפך שמדגישים את העוצמה של הקב''ה לעומת הצמצום שלנו ולא שוללים את הגשמיות בשרשה כלא תתכן בעולם.

ע''ז אני מתווכח, גם בגשמיות יש דברים שא''א להשיג אפילו לא בדמיון מרוב העוצמה וההקף, ולעומת זאת לשלול גשמות לגמרי לגמרי הוא ניתוק מהחיים.
ממש לא.
השכל הפשוט של כל איש (חוץ ממך) נותן שמחויב המציאות אינו יכול להיות גוף ומקרי גוף.
 
סטָטוּס
סגור לתגובות נוספות.

חברים מקוונים לאחרונה

משתמשים שצופים באשכול הזה

חזור
חלק עליון