- הודעות
- 4,589
- תודות
- 16,589
- נקודות
- 895
1. מדוע מתו בני אהרן? התשובה המפתיעה של ה'כתב סופר'
וידבר ד' אל משה אחרי מות שני בני אהרון:
אומר הכתב סופר שהיה אפשר להבין שחטאם של שני בני הרון היה מאוד חמור ולכן מתו. לזה בא הפסוק ואמר שהסיבה שהם מתו היא לא בגלל שהחטא כל כך חמור אלא בגלל שהם התקרבו מאוד להקב"ה והיו צדיקים גדולים, והקב"ה מקפיד עם הצדיקים כחוט השערה. ואין לומר שמיתתם באה כדי לכפר על עם ישראל, כי אם כן למה שניהם מתו והרי היה מספיק באחד מהם שימות ויכפר על עם ישראל.
ואולי אפשר להגיד שכן מתו לכפר וזה כי היו מאוד קרובים לקב"ה ולכן מיתתם מכפרת.
2. לא אנחנו מתאימים את התורה לעת, אלא העת מתאימה את עצמה לתורה!
"וְאַל יָבוֹא בְכָל עֵת אֶל הַקֹּדֶשׁ"
מסופר על איש עסקים שביקש מעגלון להסיעו ליריד, תוך שהתנו ביניהם שאם יגיעו לאחר סיום היריד – לא ישולם שכר. בגלל קשיי הדרך ומזג האוויר, הגיעו באיחור. כשהגיעו לדין תורה, פסק הרב לטובת איש העסקים. העגלון, מתוך תסכול, הטיח: "לו ניתנה התורה בחורף – היא הייתה מבינה את קשיי העונה!".
זוהי בדיוק הטעות של המבקשים לעקם את התורה לפי ה"רוח התקופה". הפסוק מבהיר לנו: "ואל יבוא בכל עת אל הקודש" – אין העת קובעת את הקודש, אלא הקודש הוא שקובע את העת. התורה היא נצחית ובלתי משתנה, ועלינו מוטלת החובה להתאים את חיינו ואת תפיסת עולמנו אל אמת התורה הנצחית, ולא חלילה להיפך.
3. האם קדושה שייכת רק לפרושים? האמת שתפתיע אתכם
"קְדֹשִׁים תִּהְיוּ":
רבים טועים לחשוב שקדושה פירושה התרחקות מוחלטת מהעולם, סיגוף ופרישות מוגזמת. אך אין זו דרכה של תורה. הגמרא במסכת קידושין מלמדת אותנו שמשמעות המילה "מקודשת" – כפי שמשתמשים בה בקידושי אישה – היא שהיא מיוחדת לבעלה ואסורה לכל העולם.
קדושה פירושה יחסי בלעדיות עם הקב"ה. כשאדם מבין שהוא שייך לקדוש ברוך הוא, הוא ממילא מתרחק מכל דבר שמסיח את דעתו ומפריע לו לקשר האישי והעמוק הזה. הפרישות אינה "הקדושה" עצמה, אלא היא פרי טבעי של האהבה והדבקות בה'. מי שחושבו נתון תמיד בקשר עם ה', בוחר מאליו להתרחק מכל מה שמרחיק אותו ממנו.
הרב מנחם הלוי ליכטנשטיין
וידבר ד' אל משה אחרי מות שני בני אהרון:
אומר הכתב סופר שהיה אפשר להבין שחטאם של שני בני הרון היה מאוד חמור ולכן מתו. לזה בא הפסוק ואמר שהסיבה שהם מתו היא לא בגלל שהחטא כל כך חמור אלא בגלל שהם התקרבו מאוד להקב"ה והיו צדיקים גדולים, והקב"ה מקפיד עם הצדיקים כחוט השערה. ואין לומר שמיתתם באה כדי לכפר על עם ישראל, כי אם כן למה שניהם מתו והרי היה מספיק באחד מהם שימות ויכפר על עם ישראל.
ואולי אפשר להגיד שכן מתו לכפר וזה כי היו מאוד קרובים לקב"ה ולכן מיתתם מכפרת.
2. לא אנחנו מתאימים את התורה לעת, אלא העת מתאימה את עצמה לתורה!
"וְאַל יָבוֹא בְכָל עֵת אֶל הַקֹּדֶשׁ"
מסופר על איש עסקים שביקש מעגלון להסיעו ליריד, תוך שהתנו ביניהם שאם יגיעו לאחר סיום היריד – לא ישולם שכר. בגלל קשיי הדרך ומזג האוויר, הגיעו באיחור. כשהגיעו לדין תורה, פסק הרב לטובת איש העסקים. העגלון, מתוך תסכול, הטיח: "לו ניתנה התורה בחורף – היא הייתה מבינה את קשיי העונה!".
זוהי בדיוק הטעות של המבקשים לעקם את התורה לפי ה"רוח התקופה". הפסוק מבהיר לנו: "ואל יבוא בכל עת אל הקודש" – אין העת קובעת את הקודש, אלא הקודש הוא שקובע את העת. התורה היא נצחית ובלתי משתנה, ועלינו מוטלת החובה להתאים את חיינו ואת תפיסת עולמנו אל אמת התורה הנצחית, ולא חלילה להיפך.
3. האם קדושה שייכת רק לפרושים? האמת שתפתיע אתכם
"קְדֹשִׁים תִּהְיוּ":
רבים טועים לחשוב שקדושה פירושה התרחקות מוחלטת מהעולם, סיגוף ופרישות מוגזמת. אך אין זו דרכה של תורה. הגמרא במסכת קידושין מלמדת אותנו שמשמעות המילה "מקודשת" – כפי שמשתמשים בה בקידושי אישה – היא שהיא מיוחדת לבעלה ואסורה לכל העולם.
קדושה פירושה יחסי בלעדיות עם הקב"ה. כשאדם מבין שהוא שייך לקדוש ברוך הוא, הוא ממילא מתרחק מכל דבר שמסיח את דעתו ומפריע לו לקשר האישי והעמוק הזה. הפרישות אינה "הקדושה" עצמה, אלא היא פרי טבעי של האהבה והדבקות בה'. מי שחושבו נתון תמיד בקשר עם ה', בוחר מאליו להתרחק מכל מה שמרחיק אותו ממנו.
הרב מנחם הלוי ליכטנשטיין