תוכן הביאור של התניא:
הגדרה של מחצה זכיות ומחצה עונות, אינו הגדרה במהות, אלא שם המושאל, שנשאל לבאר כיצד דנין האדם בשמים לענין שכר ועונש, שדנין את האדם בתור רוב.
אבל אליבא דאמת, אפילו אם האדם עובר עבירה קלה, או מבטל רגע מלימוד התורה, כבר נקרא רשע עד שעושה תשובה.
ראוי לציין, כי בחב"ד היה זכיה לקבל תואר "הוא הבינוני שבתניא", שתואר זה קיבלו רק גדולי זקני החסידים.
ההגדרה באיכות (שליטה על עצמו בפועל ממש): התואר האמיתי של 'בינוני' תלוי באיכות שליטתו של כח הטוב והנשמה על כח הרע והנפש הבהמית. הבינוני אינו רשע אפילו שעה אחת לעולם. יש לו שליטה גמורה על השלשה לבושי נשמתו: מחשבה דיבור ומעשה.
המלחמה תדורית של הבינוני: על אף שהבינוני אינו חוטא בפועל ממש, עכ"ז אינו צדיק כלל. הטעם: כי בלבבו עדיין מונח היצר הרע שמבלבלו ומושכו לרע. הוא עדיין אינו מואס ברע כמו הצדיק. הכח המתאווה אשר בקרבו, עדיין תאב ומשך אחר דברים גשמיים ובהמיות.
אבל יש לו כח הבחירה חזק, וכשהתאווה עולה במוחו ובלבבו, מדחהו בשתי ידים, ואינו מתבונן בהרע שעולה במוחו ובלבבו, אינו מדבר מזה, ובוודאי אינו עושה מה שעלה לו בלבו ומחשבתו, אפילו לרגע, הדחיה שלו, הוא מיד, בכח בחירתו, ובכל כוחו.
בקיצור: בפועל ממש ולמעשה, אין שום חילוק בחיצוניות של הבינוני והצדיק. הבינוני זך וטהור מכל שמץ חטא ועוון. מחשבתו דיבורו ומעשיו, המה מתוקנים, טוב וטהור. אבל החילוק הוא באיכות. כי בפנימיות לבבו ורצונו, עוד נשאר היצר הרע כמו הרשע, ויש לו מלחמה תדירית עם היצר הרע, אבל הוא מנצח תדיר.
הגדרה בשורה אחת: בחיצוניות הוא צדיק גמור. בפנימיות הוא רשע גמור.
