- הודעות
- 3,450
- פוסט השבוע
- 4
- תודות
- 16,953
- נקודות
- 695
כתב השו"ע (תרעט) בערב שבת קודם מדליקין נר חנוכה ואח"כ נר שבת עיי"ש.
א. וכתב המ"ב שאם הדליק נר שבת ולא קיבל שבת במחשבתו יכול להדליק אח"כ נר חנוכה, וזהו באיש המדליק אבל באשה המדלקת כיון שהמנהג שמסתמא מקבלת שבת בהדלקת הנר על כן לא תדליק שוב נר חנוכה אלא תאמר לאחר להדליק והוא יברך להדליק והיא תברך שעשה ניסים ושהחיינו עיי"ש.
לכאו' קשה כיצד תעשה שליח והרי קיי"ל קידושין כג: כל מילתא דלא מצי עביד לא מצי משויא שליח. וכמו שהעירו האחרונים.
ב. וכך כבר העיר הפרי מגדים (אשל אברהם א) וכתב לתרץ וז"ל ויש לומר דלאו שליחות ממש הוה, כיון שממונו הוא, ואחר מעשה קוף עביד. ומכל מקום ברכות איך מברך אחר, ואף שומע כעונה, מכל מקום צ"ע, עכ"ל.
ודבריו צ"ע שהרי נפסק בשו"ע (סימן תרעה ס"ג) שאם הדליק חרש שוטה וקטן לא עשה כלום, הרי שאי"ז מעשה קוף בעלמא, ועוד שהרי קיי"ל הדלקה עושה מצווה. וצ"ב.
וראה המהרש"ם בהגהותיו לשו"ע (נדפסו בספר אורחות חיים סימן תרע"ג אות יא) כתב עפ"י הפמ"ג הנ"ל דבהדלקה אין צריך דין שליחות וסיים דלפ"ז יש לומר דגם על ידי עכו"ם יוצא ידי חובתו ע"כ.
ודבריו צ"ע שהרי נפסק בשו"ע הנ"ל שלא מועילה הדלקת חש"ו, ואף עכו"מ בכלל זה וכמו שכתב הרמב"ם מפורש (פרק ד' מהלכות חנוכה ה"ט) שאם הדליקו עכו"ם לא עשה כלום עיי"ש, וא"כ צ"ב מה שכתב שמועילה הדלקה ע"י עכו"מ.
ג. כמו כן צ"ע בדברי הפמ"ג כיון דהמצוה של הדלקה הינה בעצם ההדלקה וחובה המוטלת על הגברא א"כ מה מועיל כשמדליק אחר בשבילו, כיון דמדין שליחות לא מתיחס מעשה השליח דהא לאו בר מינוי לשליחות לאחר שקיבל עליו שבת, ואם כן מהית"י שתתיחס מצות ההדלקה לאשה.
ואם נאמר דס"ל דמצות הדלקת נ"ח היא דין על הבית, א"כ מה קשה להפמ"ג מדין שליחות, ומה נצרך ליישב דהוי כמעשה קוף דהא קו' מעיקרא ליתא כיון דהמצוה מוטלת על הבית ממילא אין דין שידליק דוקא בעה"ב אלא די שמדליק אדם אחר בשביל בית זה.
ונראה דס"ל להפמ"ג דזה גופא כיון דמצות נר חנוכה מוטלת על הבית ממילא כשמדליק בשביל בית זה קיים המצוה (אלא דצ"ע מה דנקט דהוי ממונו דסגי במה שהדליק בשביל הבית ויל"ע).
א. וכתב המ"ב שאם הדליק נר שבת ולא קיבל שבת במחשבתו יכול להדליק אח"כ נר חנוכה, וזהו באיש המדליק אבל באשה המדלקת כיון שהמנהג שמסתמא מקבלת שבת בהדלקת הנר על כן לא תדליק שוב נר חנוכה אלא תאמר לאחר להדליק והוא יברך להדליק והיא תברך שעשה ניסים ושהחיינו עיי"ש.
לכאו' קשה כיצד תעשה שליח והרי קיי"ל קידושין כג: כל מילתא דלא מצי עביד לא מצי משויא שליח. וכמו שהעירו האחרונים.
ב. וכך כבר העיר הפרי מגדים (אשל אברהם א) וכתב לתרץ וז"ל ויש לומר דלאו שליחות ממש הוה, כיון שממונו הוא, ואחר מעשה קוף עביד. ומכל מקום ברכות איך מברך אחר, ואף שומע כעונה, מכל מקום צ"ע, עכ"ל.
ודבריו צ"ע שהרי נפסק בשו"ע (סימן תרעה ס"ג) שאם הדליק חרש שוטה וקטן לא עשה כלום, הרי שאי"ז מעשה קוף בעלמא, ועוד שהרי קיי"ל הדלקה עושה מצווה. וצ"ב.
וראה המהרש"ם בהגהותיו לשו"ע (נדפסו בספר אורחות חיים סימן תרע"ג אות יא) כתב עפ"י הפמ"ג הנ"ל דבהדלקה אין צריך דין שליחות וסיים דלפ"ז יש לומר דגם על ידי עכו"ם יוצא ידי חובתו ע"כ.
ודבריו צ"ע שהרי נפסק בשו"ע הנ"ל שלא מועילה הדלקת חש"ו, ואף עכו"מ בכלל זה וכמו שכתב הרמב"ם מפורש (פרק ד' מהלכות חנוכה ה"ט) שאם הדליקו עכו"ם לא עשה כלום עיי"ש, וא"כ צ"ב מה שכתב שמועילה הדלקה ע"י עכו"מ.
ג. כמו כן צ"ע בדברי הפמ"ג כיון דהמצוה של הדלקה הינה בעצם ההדלקה וחובה המוטלת על הגברא א"כ מה מועיל כשמדליק אחר בשבילו, כיון דמדין שליחות לא מתיחס מעשה השליח דהא לאו בר מינוי לשליחות לאחר שקיבל עליו שבת, ואם כן מהית"י שתתיחס מצות ההדלקה לאשה.
ואם נאמר דס"ל דמצות הדלקת נ"ח היא דין על הבית, א"כ מה קשה להפמ"ג מדין שליחות, ומה נצרך ליישב דהוי כמעשה קוף דהא קו' מעיקרא ליתא כיון דהמצוה מוטלת על הבית ממילא אין דין שידליק דוקא בעה"ב אלא די שמדליק אדם אחר בשביל בית זה.
ונראה דס"ל להפמ"ג דזה גופא כיון דמצות נר חנוכה מוטלת על הבית ממילא כשמדליק בשביל בית זה קיים המצוה (אלא דצ"ע מה דנקט דהוי ממונו דסגי במה שהדליק בשביל הבית ויל"ע).