"הדרך המסורה" - אנחנו מקבלים?! (1 צופה)

[נתאי הארבלי]

"הדרך המסורה אומרת שלא כך צריכים ללמוד, זו לא צורה לחנך, תפילה לא אמורה להיראות כך..."
משפטים שמסתמא שמענו כולנו.
תכל'ס, יש לי שני מקורות שמחייבים אותנו להיות כנועים עד לאחת לרבותינו:
התשב"ץ בפירושו מגן אבות לאבות על משנת אל תפרוש מן הציבור ואל תאמין בעצמך עד יום מותך כותב שעניינה של פרישה מהציבור מחייב יצר הרע חזק יותר מהרגיל ולכן הסמיכות לאל תאמין בעצמך כי כמו ינאי המלך ויוחנן כהן גדול ועוד כו"כ שהיו צדיקים ונפלו, כך יכול כל מי שמנותק מההווי של הציבור. ובביאור דבריו יתכן בשני צורות:
א. כדברי המס"י בסוף פרק ב' שכל דברי הגמ' שה' לא יעזבנו בידו זה רק באותו שרוצה לנצח את יצרו ולא באותו שלא מתעניין בזה, כי כל האכזרי אין מרחמים עליו וכו' עיי"ש כל דבריו, דלפי"ז, מכיוון שכשהוא מול יצרו זה מלאך נגד אדם וכשזה הוא ורבותיו שהוא נתלה בהם נגד יצרו זה מלאך נגד אנשים שנעשו מלאכים כי ת"ח כל גופו אש, והוא נעשה חלק מהתורה, והא קמן שאליהו נעשה למלאך (ואי' במדרש: חס ושלום שמשה מת אלא עומד ומשמש במרום), וממילא כשהאדם תולה בדעת עצמו כשהוא מול יצרו ודאי הוא נופל בידו.
ב. בשיחות הר"ן מבואר כי העניין שלא טוב להיות יחידי, כי כשנמצאים הרבה אנשים הדעות מתחלקות ביניהם, וכשהוא יחידי כל הדעות יחד מתרוצצות בראשו, ואין לו לא דיעה משל עצמו ולא מנוחה. ולפי דבריו יומתק העניין שיש לזרוק ולהטיל על רבותינו את ההכרעה בכל פרט מחיינו הן בתורה והן בעבודה, תפילה, חיי היום יום, וחכמת היראה, כעין השלך על ה' יהבך, כי, רק הם ביררו בחבורה את הנושאים הללו.

 

[יהודי חושב]

יש גמרא בברכות "והדווה בנדתה" (ויקרא טו, לג). החסידים הראשונים פירשו שאישה נידה צריכה להתרחק מבעלה עד כדי "שלא תכחול ושלא תתפרכס ושלא תקשט בבגדי צבעונין". עד שבא רבי עקיבא ואמר: "אם כן, אתה מגנה אותה על בעלה, ונמצא בעלה מגרשה". ולכן פירש שהכוונה היא רק ש"בנדתה תהא עד שתבוא במים" - כלומר, האיסור הוא רק עד הטבילה.
כיצד יכול רבי עקיבא לחלוק על מה שהיה מקובל במשך דורות לכוערה טען שממתן תורה עד דרו כולם טעו
ולפי הטענה שכולם צרכים ללכת לפי הדך המסורה הרי ר"ע עקיבה לא עשה זאות אלה חידש נגד כול המקובל
והלכה למעשה אנחנו נהוגים כר"ע

 

[שמעון הגלילי]

בלא קשר לעצם הדיון, קצת קשה לומר את המילים:

כיצד העז רבי עקיבא לחלוק

לחץ כדי לכווץ...

 

[נתאי הארבלי]

כבודו פותח כאן נושא חדש, עניין המחלוקות שבש"ס ומה היה עד אז. וכמו לשאול למה בסוכה נחלקו ר"י וחכמים האם עיקרה בשלוש דפנות או בארבע, ולמה לא בדקו מה אבותיהם עשו, ולמה לא בדקו רש"י ור"ת מה עשו עד ימיהם בתפילין ובשקיעה ועוד כיו"ב חלק גדול מהתורה שיש לנו כיום היא התפתחות במהלך הדורות. ועכשיו ערב שבת ק', ואי"ה עוד חזון למועד להשיב לך בזה כרצונך הטוב.

 

[נתאי הארבלי]

בלא קשר לעצם הדיון, קצת קשה לומר את המילים:

לחץ כדי לכווץ...

הוא הדבר אשר דברנו, וישר כוחו.

 

[הנעור בלילה]

"הדרך המסורה אומרת שלא כך צריכים ללמוד, זו לא צורה לחנך, תפילה לא אמורה להיראות כך..."
משפטים שמסתמא שמענו כולנו.
תכל'ס, יש לי שני מקורות שמחייבים אותנו להיות כנועים עד לאחת לרבותינו:

לחץ כדי לכווץ...

יש לכך שתי סיבות שכליות.
א. אם במשך אלפי שנים התנהגו כך כנראה שהם ידעו מה שהם עושים.
ב. יש תורה שבע"פ שלא נכתבה אלא מועברת איש מפי איש.

 

[יהודי חושב]

יש לכך שתי סיבות שכליות.
א. אם במשך אלפי שנים התנהגו כך כנראה שהם ידעו מה שהם עושים.
ב. יש תורה שבע"פ שלא נכתבה אלא מועברת איש מפי איש.

לחץ כדי לכווץ...

אני מסכים עם כבודו שיש סברה שכלית ללכת אחרי המסורת

אבל זה לא סותר שיש דברים שמשתנים בהתאם לשינויי הזמן והמציאות

הדוגמה הידוע לזה היא הרא"ש (הל’ ס”ת א’),

שהרי הגמרא במסכת סנהדרין (דף כא:) מביאה את דברי רבא: "אף על פי שהניחו לו אבותיו לאדם ספר תורה, מצוה לכתוב משלו, שנאמר: 'וְעַתָּה כִּתְבוּ לָכֶם אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת

אבל הרא"ש כ' שטעם מצוות כתיבת ספר תורה אינה אלא בכדי שכל אחד יוכל ללמוד מספר התורה שלו, כמו שנאמר 'ולמדה את בני ישראל שימה בפיהם'. לכן בזמן הזה שאין אנו רגילים ללמוד מתוך ספר תורה, מצוה גם לקנות חומשים וספרי תלמוד ופוסקים כדי ללמוד בהם.

הרי להדיא שכתב הרא"ש שאף על פי שהיה נהוג עד דורו לקיים את מצוות ועַתָּה כִּתְבוּ לָכֶם אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת זו אך ורק בכתיבת ספר תורה כפשוטה, הרי בדורו של הרא"ש, מכיוון שהמציאות השתנתה - שכבר לא למדו מתוך ספר התורה עצמו אלא מחומשים וספרים גם ההלכה השתנתה בהתאם.

 

[הנעור בלילה]

אני מסכים עם כבודו שיש סברה שכלית ללכת אחרי המסורת

אבל זה לא סותר שיש דברים שמשתנים בהתאם לשינויי הזמן והמציאות

הדוגמה הידוע לזה היא הרא"ש (הל’ ס”ת א’),

שהרי הגמרא במסכת סנהדרין (דף כא:) מביאה את דברי רבא: "אף על פי שהניחו לו אבותיו לאדם ספר תורה, מצוה לכתוב משלו, שנאמר: 'וְעַתָּה כִּתְבוּ לָכֶם אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת

אבל הרא"ש כ' שטעם מצוות כתיבת ספר תורה אינה אלא בכדי שכל אחד יוכל ללמוד מספר התורה שלו, כמו שנאמר 'ולמדה את בני ישראל שימה בפיהם'. לכן בזמן הזה שאין אנו רגילים ללמוד מתוך ספר תורה, מצוה גם לקנות חומשים וספרי תלמוד ופוסקים כדי ללמוד בהם.

הרי להדיא שכתב הרא"ש שאף על פי שהיה נהוג עד דורו לקיים את מצוות ועַתָּה כִּתְבוּ לָכֶם אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת זו אך ורק בכתיבת ספר תורה כפשוטה, הרי בדורו של הרא"ש, מכיוון שהמציאות השתנתה - שכבר לא למדו מתוך ספר התורה עצמו אלא מחומשים וספרים גם ההלכה השתנתה בהתאם.

לחץ כדי לכווץ...

אך אם הרא"ש לא היה מחדש כנ"ל. אתה לא יכול לומר כן.

 

[יהודי חושב]

אך אם הרא"ש לא היה מחדש כנ"ל. אתה לא יכול לומר כן.

לחץ כדי לכווץ...

יכול להיות שכבודו צודק, שאני לא הייתי יכול לחדש את זה.
אבל האם יש לכם קו ברור מי כן יכול לחדש ומי לא נניח החת"ס כן יכל אז מה הגבול מה הקו?

 

[מנורה בדרום]

הדרך המסורה הוא חלק מ"ועשו סיג לתורה" של הדור דידן.

 

[הנעור בלילה]

יכול להיות שכבודו צודק, שאני לא הייתי יכול לחדש את זה.
אבל האם יש לכם קו ברור מי כן יכול לחדש ומי לא נניח החת"ס כן יכל אז מה הגבול מה הקו?

לחץ כדי לכווץ...

בדורות האחרונים איני יודע על אחד שהיה יכול לשנות מן המקובל.
והחת"ס שאני משום שאז היה שעת השמד ממש וע"כ הוכרח לגדור פרצות ולייסד את החרדיות.