• וּפְרֹשׂ עָלֵינוּ סֻכַּת שְׁלוֹמֶךָ
    ───   חג הסוכות   ───
    פורום אוצר התורה מאחל לחו״ר הפורום ולכל בית ישראל
    חג סוכות שמח! חג שמח
    שנזכה לשמחת החג, לסוכת שלום ולשנה של ברכה.
חסידים ליום אחד!!
כך ההסתכלות שלי בתור ליטאי על יום שמחת תורה!!
זה לא מוזר??
לרקוד. ולשמוח. ולשיר לקב"ה??
הפוך בדיוק,
החסידים נהיו ליטאים ליום אחד,
רוצים לשמוח ולהדבק בקב"ה,
מוצאים ס"ת ורוקדים איתו,
פתאום הדביקות בקב"ה נהיה דרך התורה?
 
חסידים ליום אחד!!
כך ההסתכלות שלי בתור ליטאי על יום שמחת תורה!!
זה לא מוזר??
לרקוד. ולשמוח. ולשיר לקב"ה??
הפוך בדיוק,
החסידים נהיו ליטאים ליום אחד,
רוצים לשמוח ולהדבק בקב"ה,
מוצאים ס"ת ורוקדים איתו,
פתאום הדביקות בקב"ה נהיה דרך התורה?
הנקודה היא שההתנהגות הזו של כל השמחה והריקודים והשירה לכבוד התורה היא יותר אופיינית לחסידים.
(או שאולי זה באמת יותר מתאים לדרך הליטאית).

לא משנה מה הבנ"א יום שמחת תורה הוא יום שבו אנו מתייחדים עם הקב"ה, כמ"ש בגמ' דשמיני עצרת הוא שקב"ה אומר לנו עשו לי סעודה קטנה כדי שאהנה מכם. וכולם עולים לתורה כי לכל אחד יש קשר לתורה הק' גם אם הוא עדיין רחוק.
 
יש כל מיני רמי"ם שנוהגים לרקוד עם ספר 'ר' חיים', מנהג נורא נורא משונה וחסר טעם

נסביר מה משונה במנהג הזה.

השמחה ב"שמחת תורה" היא על "גומרה של תורה",
בהשלמת קריאת כל ספר התורה בקריאת פרשת אחת מידי שבוע.

לאלו שלא ממש מקפידים על שמו"ת, ולא כ"כ מקשיבים לקריאת התורה,
יש את הסיבה לשמוח כי "אח שלי מתחתן"...

לכאורה, יותר מתאים לרקוד עם "קצות" בחג השבועות.
 
לא הצלחתי להבין מכל ההודעות האם השמחה היא בקב"ה או בתורה?
ולגוש"ע תלונתי היתה שכל השנה אנחנו לא מכירים במושג לרקוד לפני הקב"ה
גם בחתונה זה עם "מצות שמחת חתן וכו'"
אבל עם הקב"ה זה מוכר רק אצל החסידים

נ.ב. אמר לי בחור איך אני ארקוד הרי לפני שבועיים הוא היה כזה מפחיד... רח"ל
פתאום הדביקות בקב"ה נהיה דרך התורה?
התורה אצל החסידים לא יותר גרועה מלולב...
ואן לול בוודאי אםשר להדבק בקב"ה
הליטאים עשו אותה לעיקר יותר משאר מצוות
 
האשכול הזה מזכיר לי את הבדיחה הידועה-
היה לנו משיח חב"ד לקחו לנו, היה לנו שמחה ברסלב לקחו לנו, היה לנו ארץ ישראל הציונים לקחו, היה לנו תורה הליטאים לקחו...

לכל ישראל ישנם את אותם עקרונות. לכל ישראל ישנם את אותם יסודות.
וגם אם יש חילוקים בעבודת ד'
עדיין השורש הוא אחד.

השמחה, אין מקורה בחסידות!
מקורה בהר סיני.

התורה אין מקורה בהגר"א!
מקורה בהר סיני.

וכששניהם מתחברים, נוצר חג שקוראים לו שמחת תורה.
ליטאים, חסידים, ספרדים ואשכנזים, בני תורה ועמך בית ישראל - כולם שייכים לזה באותה מידה בדיוק!
 
הליטאים עשו אותה לעיקר יותר משאר מצוות
קשה לכתוב על הליטאים עשו כי זה היה המקובל מדור דור עד שהגיעו החסידים
וכמו שהאריך הרמח"ל לבאר בדרך ד' [אמנם היה בדורו של הבעש"ט..]
לא הצלחתי להבין מכל ההודעות האם השמחה היא בקב"ה או בתורה?
אין לנו דרך להדבק בהקב"ה אלא ע"י התורה
שהוא ורצונו חד
וזה בדיוק כל המשנה של הליטאים
ולכן ביום זה שאנו רוצים לשמוח ולרקוד עם הקב"ה
אנו שמחים ורוקדים עם הס"ת
ונכון שלחסידים התורה זה גם מצווה אבל יש לנו עוד הרבה מצוות..
 
וכששניהם מתחברים, נוצר חג שקוראים לו שמחת תורה.
רק לדייק
אין חג כזה
יש יום שמיני עצרת שהוא מקרא קודש מן התורה
בחו''ל היה יומיים וביום השני צרפו סיום על התורה שנהגו כן בבבל כי סו''ס נגילה ונשמחה בך בך בתורתך כמו שאמרו במדרש
אבל עיקר היום הראשון והיחיד בא''י אינו שייך לסיום תורה אלא לעשו לי סעודה קטנה שאהנה מכם
וכיום לקחו מחו''ל את היו''ט שני
(לכאו' בטעות ולכן מקילים בריקודים בשבת וביו''ט אפי' שלא הקלו הגאונים אלא ביו''ט שני שהוא רק מנהג אבות לאחר דבקיאי בקביעא דירחא)
 
רק לדייק
אין חג כזה
יש יום שמיני עצרת שהוא מקרא קודש מן התורה
בחו''ל היה יומיים וביום השני צרפו סיום על התורה שנהגו כן בבבל כי סו''ס נגילה ונשמחה בך בך בתורתך כמו שאמרו במדרש
אבל עיקר היום הראשון והיחיד בא''י אינו שייך לסיום תורה אלא לעשו לי סעודה קטנה שאהנה מכם
וכיום לקחו מחו''ל את היו''ט שני
(לכאו' בטעות ולכן מקילים בריקודים בשבת וביו''ט אפי' שלא הקלו הגאונים אלא ביו''ט שני שהוא רק מנהג אבות לאחר דבקיאי בקביעא דירחא)
תמיד חשבתי,
שמאז ומעולם מה שעשו בשמח"ת היה לרקוד עם הס"ת ולהקיף את הבימה, אף כשלא היה סיום התורה,
משום שזה הצורה של השמחה בקב"ה, כך הם הריקודין בסעודה קטנה,
אלא שחז"ל קפצו על ההזדמנות ואף עשו סיום לתורה ביום זה,
אין לי לזה מקור,
השאלה אם יש מקור לא כך,
ומה שיש להקשות שבחו"ל ביו"ט הראשון לא עושים כן, אלא רק ביו"ט שני, יש לישב בדוחק.
 
סתם מעניין
סדר השירים הנהוג כיום בישיבות וביוצאיהם הוא לפי סדר השירים בערך ששרו בואלזין אחרי פטירת הגר''א על הזכות להיות עוסקי תורה
 
סוכה נא, א
...שמחת בית השואבה ...חסידים ואנשי מעשה היו מרקדין בפניהם באבוקות של אור שבידיהן,
כך ההסתכלות שלי בתור ליטאי על יום שמחת תורה!!
האם לא רקדת ביום חתונתך וביום שמחת לבך? אם כן מדוע לא תרקוד ביום חתונת עם ישראל [נכון זה שבועות כי בסוף אז עדיף ללמוד והדברים יהיו שמחים כנתינן בסיני, ומכל מקום זה היום שהוקבע] וביום שמחת לבם שיעשו יומא טבא לרבנן.

חשוב להבדיל בין זה שהשמחה נחשבת לדבר חיובי למה שהליטאים ממעטים בה, אנו הולכים לאור משל הקדמוני בכל עצב יהיה מותר ולפיכך אנו זוכים לשמחה אמיתית כדבר בעיתו מה טוב.
 
הפוך בדיוק,
החסידים נהיו ליטאים ליום אחד,
רוצים לשמוח ולהדבק בקב"ה,
מוצאים ס"ת ורוקדים איתו,
אם זו היתה צורה להעלות חיוך על פני האנשים בזמן שמחתנו - הרי שאיני אומר מאומה,
אבל להוציא מליבם של מי שחושב כך ברצינות,
המשפט הזה
פתאום הדביקות בקב"ה נהיה דרך התורה?
נראה קצת תרתי דסתרי!
דבקות בקב"ה דרך התורה היא היא דרך החסידות,
ששמו עיקר בכל דבר לחפש את מה שמדבק ומחבר אותם לקב"ה,
וכמו שכל המצוות זו מטרתם כך ובעיקר גם לימוד התורה הקדושה זה החיבור החזק ביותר שיש לקב"ה,
שהרי אנא נפשי כתבית יהבית!
אדרבה,
בחוגים הליטאים פחות שמו דגש על כך שזו תהיה מטרת הלימוד, אלא יותר על ענין והגית בה יומם ולילה, כי היא חיינו ואויר נשמתנו,
וכן הרבה מאוד על השמחה והחדוה מלימוד התורה המשמחת לב ועיניים מאירה.
כמובן, תורה אחת תהיה לכם, ואת כל העניינים אפשר למצוא בכל הספרים, כי כולם אמת, אני מדבר על הדגש שנתנו, על העיקר ששמו.
 
בחוגים הליטאים פחות שמו דגש על כך שזו תהיה מטרת הלימוד, אלא יותר על ענין והגית בה יומם ולילה, כי היא חיינו ואויר נשמתנו,
וכן הרבה מאוד על השמחה והחדוה מלימוד התורה המשמחת לב ועיניים מאירה.
וזה מאוד מאוד חסר בהרגשת לפני מי אתה עמל שהלימוד יהיה לשמה ולא כי כולם עושים וכי ככה חונכנו
וכבר אמר שלמה טוב מעט ביראת ה' מאוצר רב ומהומה בו
 
אדרבה,
בחוגים הליטאים פחות שמו דגש על כך שזו תהיה מטרת הלימוד, אלא יותר על ענין והגית בה יומם ולילה, כי היא חיינו ואויר נשמתנו,
או למשל ללמוד על מנת ללמד לשמור ולעשות שהתלמוד מביא לידי מעשה, אכן אתה צודק אך קמדומני שכבר דנתי על זה אם @עוזי ומגני באשכול אחר ודעתו כנראה שכל עניין התורה זה הדבקות בו יתברך [כפי הנראה על פי הנפש החיים] אך בוודאי שצודק אתה ואין זו הדרך הליטאית והיהדות המקורית שהדגש בתורה שאין דרך בלתה לבוא לידי מעשה ומקסימום המאור שבה מחזירה למוטב אבל לא כסגולה בלבד או רובה לא כסגולה.
 
וזה מאוד מאוד חסר בהרגשת לפני מי אתה עמל שהלימוד יהיה לשמה ולא כי כולם עושים וכי ככה חונכנו
וכבר אמר שלמה טוב מעט ביראת ה' מאוצר רב ומהומה בו
למען הסר ספק:
אני לא באתי להביע דעה מה הדרך הנכונה, קטונתי!
וגם לא לייצג את אחת הדרכים.
רק צייינתי על האמירה שהדרך הליטאית היא דבקות בהקב"ה ע"י התורה,
לעומת החסידים שחיפשו דבקות בקב"ה שלא ע"י התורה,
שבעיני, אבחנה זו היא טעות עובדתית.
 

חברים מקוונים לאחרונה

חזור
חלק עליון
✖ ❓