סוכות, שמח"ת ושמ"ע ההסתכלות שלי על יום שמחת תורה!!

[ישעיהו מנחלת דן]

לעומת החסידים שחיפשו דבקות בקב"ה שלא ע"י התורה,
שבעיני, אבחנה זו היא טעות עובדתית.

לחץ כדי לכווץ...

א''א לומר שזו טעות עובדתית
כי רבים רבים מהחסידים שעוסקים בתורה מעט מאוד ואעפ''כ חשים דבקות גדולה מענינים שמסביב לתורה כמו טישים של אדמורים וכדו'

 

[איש חסיד היה]

או למשל ללמוד על מנת ללמד לשמור ולעשות שהתלמוד מביא לידי מעשה,

לחץ כדי לכווץ...

אך בוודאי שצודק אתה

לחץ כדי לכווץ...

אני לא כתבתי שהעיקר בלימוד הוא כדי לבוא לידי מעשה, כך שקשה לומר על זה שצודק אני...

ואין זו הדרך הליטאית והיהדות המקורית שהדגש בתורה שאין דרך בלתה לבוא לידי מעשה ומקסימום המאור שבה מחזירה למוטב

לחץ כדי לכווץ...

אבל גם לא נראה לי שזה הדבר ששמו בדרך הליטאית, או ב'יהדות המקורית' כלשונך, לעיקר, למרות שהוא ודאי יסוד חשוב, ולימוד שלא ע"מ לקיים הוא פסול,
אך המעלה הגדולה שמבואר בחז"ל ובכל הספרים על ערך לימוד התורה אינה מתבטאת רק בכך שנדע מה לעשות.
ועם המשפט הבא:

אבל לא כסגולה בלבד או רובה לא כסגולה.

לחץ כדי לכווץ...

איני מצליח להסכים כלל, אין בכל האמור ענין של 'סגולה',
מי שלומד כי התורה היא משוש חייו, אין זו 'סגולה' לאריכות ימים, ובדיוק כמו מי שנושם שאין זו 'סגולה' לחיות...
ואותו דבר מי שמחפש להידבק בקב"ה ע"י התורה אין זה ענין של סגולה, כי אם דבר מציאותי, כמו שמי שנוסע לטיול להבדיל אא"ה אין זה סגולה להנות, כי אם דבר מהנה בעצם.

 

[יהודי וזהו]

אני לא כתבתי שהעיקר בלימוד הוא כדי לבוא לידי מעשה, כך שקשה לומר על זה שצודק אני...

לחץ כדי לכווץ...

כוונתי שוודאי צודק אתה במציאות שכך היא דרכה של היהודות הליטאית ולא של החסידות.

אבל גם לא נראה לי שזה הדבר ששמו בדרך הליטאית, או ב'יהדות המקורית' כלשונך, לעיקר, למרות שהוא ודאי יסוד חשוב, ולימוד שלא ע"מ לקיים הוא פסול,
אך המעלה הגדולה שמבואר בחז"ל ובכל הספרים על ערך לימוד התורה אינה מתבטאת רק בכך שנדע מה לעשות.

לחץ כדי לכווץ...

אז זהו שכאן אנו מתנגשים אני טוען שכל המצוות תלויות בתלמוד תורה ולכן מעלתה כל כך גדולה שכל גופי תורה תלוים בה ולא בגלל שזה עצמותו יתברך אף שיתכן שזה חלק חשוב בלימוד התורה יותר מהמעשים.

ועם המשפט הבא:

איני מצליח להסכים כלל, אין בכל האמור ענין של 'סגולה',

לחץ כדי לכווץ...

כוונתי 'סגולה' כדבר שמחובב בגלל מה שיש בו ולא בגלל מה שהוא גורם.

מי שלומד כי התורה היא משוש חייו, אין זו 'סגולה' לאריכות ימים, ובדיוק כמו מי שנושם שאין זו 'סגולה' לחיות...
ואותו דבר מי שמחפש להידבק בקב"ה ע"י התורה אין זה ענין של סגולה, כי אם דבר מציאותי, כמו שמי שנוסע לטיול להבדיל אא"ה אין זה סגולה להנות, כי אם דבר מהנה בעצם.

לחץ כדי לכווץ...

 

[איש חסיד היה]

א''א לומר שזו טעות עובדתית
כי רבים רבים מהחסידים שעוסקים בתורה מעט מאוד ואעפ''כ חשים דבקות גדולה מענינים שמסביב לתורה כמו טישים של אדמורים וכדו'

לחץ כדי לכווץ...

צודק במאה אחוז!!!
ברור שהחסידים התעסקו בעוד הרבה מאוד דברים לבד מלימוד התרה, שבהחלט הם חיפשו בכל הדברים האלו את הדרך להידבק בקב"ה, כל מקום לפי דרכו וייחודו במה יותר שמו דגש ובמה פחות, כשהמטרה הסופית היא זהה.
הכוונה היתה רק לשלול אמירה שלימוד התורה אצל החסידים [כל אחד מה שלמד וכמה שלמד] היתה במטרה שונה מאשר דבקות.

נ.ב. כמובן שהנידון הוא על מה דברו ועל מה חינכו, ולא על איך מקיימים את החינוך...
כך שלמרות שברור לי שהרב @ישעיהו מנחלת דן לא כיוון לזה, אך מכל מקום הנידון הוא לא על חסידים שעוסקים בתורה מעט... וחשים דבקות גדולה... וכדו'
שנוסח כזה יכול לגרור לויכוח וליצרים שאינם מתאימים לימי שמחתנו [ואוי לו למי שזה משמח אותו],
ובודאי התכוון מר לכתוב: שאצל החסידים חינכו שגם אם יש מישהו שעוסק בתורה מעט מאוד אין זה סתירה שהוא יחוש דבקות גדולה מענינים שמסביב לתורה וכו'

 

[יושב בישיבה]

כולנו זילברמנים, רוקדים עם ספר תורה ולא עם גמרא...
(למרות שיש כל מיני רמי"ם שנוהגים לרקוד עם ספר 'ר' חיים', מנהג נורא נורא משונה וחסר טעם).

לחץ כדי לכווץ...

רוקדים עם ספר תורה כי סיימנו את קריאת הספר תורה.
כשהוא יעשה סיום על ר' חיים שירקוד עם ר' חיים.

 

[יאשע בער]

וכמו שהאריך הרמח"ל לבאר בדרך ד' [אמנם היה בדורו של הבעש"ט..]

לחץ כדי לכווץ...

למה לאחר את זה עד דורו של רמח"ל? מה עם כל הזוהרים המובאים בנפה"ח שער ד'? עריכה - שו"ר שקדמני הרב @איישר חילי ואיישר חילי'.

 

[יאשע בער]

לא הצלחתי להבין מכל ההודעות האם השמחה היא בקב"ה או בתורה?

לחץ כדי לכווץ...

שיר השירים רבה א ד:
אמר רבי אבין: אין אנו יודעין במה לשמוח, אם ביום, אם בהקדוש ברוך הוא? בא שלמה ופירש: נגילה ונשמחה בך, בהקדוש ברוך הוא. בך בישועתך. בך בתורתך. בך ביראתך. אמר רבי יצחק: בך בכ"ב אותיות שכתבת לנו בתורה. בי"ת שנים. כ"ף עשרים. הרי בך.

 

[עוזי ומגני]

נראה קצת תרתי דסתרי!
דבקות בקב"ה דרך התורה היא היא דרך החסידות,
ששמו עיקר בכל דבר לחפש את מה שמדבק ומחבר אותם לקב"ה,
וכמו שכל המצוות זו מטרתם כך ובעיקר גם לימוד התורה הקדושה זה החיבור החזק ביותר שיש לקב"ה,
שהרי אנא נפשי כתבית יהבית!
אדרבה,
בחוגים הליטאים פחות שמו דגש על כך שזו תהיה מטרת הלימוד, אלא יותר על ענין והגית בה יומם ולילה, כי היא חיינו ואויר נשמתנו,
וכן הרבה מאוד על השמחה והחדוה מלימוד התורה המשמחת לב ועיניים מאירה.
כמובן, תורה אחת תהיה לכם, ואת כל העניינים אפשר למצוא בכל הספרים, כי כולם אמת, אני מדבר על הדגש שנתנו, על העיקר ששמו.

לחץ כדי לכווץ...

כתבתי כבר לעיל
שבוודאי החסידים לומדים תורה כדי להדבק בבורא
אבל זה בשווה יחד עם כל המצוות
אין סיבה לרקוד עם התורה יותר מאשר עם הלולב
אבל הליטאים ס"ל שאין ערך בכלל לדביקות שאפשר להשיג ע"י התורה לדביקות שאפשר להשיג ע"י המצוות
והרי כמו היחס בין הנר לאור
וממילא כשרוצים לבטא את השמחה והדביקות בקב"ה לוקחים ס"ת

 

[נהר מעדן]

חסידים ליום אחד!!
כך ההסתכלות שלי בתור ליטאי על יום שמחת תורה!!
זה לא מוזר??
לרקוד. ולשמוח. ולשיר לקב"ה??

לחץ כדי לכווץ...

ומה ההסתכלות שלך על שמחת בית השואבה בבית המקדש?
לא ראינו שינה בעינינו, הגדולים ואנשי מעשה היו מרקדים באבוקות של אש?
אין זה עבודת החסידים. זהו צורת התגלות פנימיות היהודי.
כל הנשמה תהלל קה, על כל נשימה ונשימה תהלל קה.
ליטאי אין לו נשמה אחרת מחסידי. וכשמתגלה פנימיות הנשמה, זוהו צורתה.
ולכן בעולם הבא, נהנים מזיו השכינה, האדם לא נברא אלא להתענג על ה', ומקום התענוג הוא בעולם הבא כמבואר במסילת ישרים פ"א.
לדעתי אין זה מוזר כלל

 

[נהר מעדן]

כולנו זילברמנים, רוקדים עם ספר תורה ולא עם גמרא...

לחץ כדי לכווץ...

שמיני עצרת הוא יום היחוד השלם, בו נתאחדו כנסת ישראל עם קוב"ה ביחוד נפלא ונורא. ומכיון שלית מחשבה תפיסה ביה כלל, ואי אפשר לאחוז את הקב"ה ולשמוח עמו, רק עם התורה, שנתן לנו הקב"ה רק דרך אחד כיצד לתפוס אותו, לכן בזמן היחוד הזה, אוחזים בספר תורה, שאנא נפשי כתבית יהבית, ואין שמחים עם התורה, אלא עם נותן התורה שאורייתא וקוב"ה כולא חד, וכל התורה הוא שמותיו של אדם. וכמו שעל ידי קריאת שמו של אדם, נפנה האדם להקורא שמו, כך מי שקורא בתורה, בא הקב"ה ולומד עמו, ומתייחד עמו ביחוד נפלא.
הנקודה שלי: אין אנו רוקדים עם הספר תורה הגשמי, אלא בפנימיות התורה, שזה הקב"ה שהתייחד עם התורה.

 

[נהר מעדן]

לאלו שלא ממש מקפידים על שמו"ת, ולא כ"כ מקשיבים לקריאת התורה,
יש את הסיבה לשמוח כי "אח שלי מתחתן"...

לחץ כדי לכווץ...

כתוב בתורה: והיית אך שמח, ושמיני עצרת נקרא: זמן שמחתינו. הרבי ר' בונם מפרשיסחא זצ"ל אמר: יש אנשים שחושבים במה אשמח? האם אני למד כל כך? לזה כתבה התורה: והיית אך שמח, מצוות היום הוא שמחה, וצריכים לשמוח בחינם בלי מציאות סיבה שישמח.
זהו עבודה קשה, מה פשר לשמוח בחינם? לכל שמחה יש סיבה מה שמשמח.
והתירוץ הוא: גם ילד קטן הוא שמח בלי שום סיבה. וגם שוטה אינו מרגיש, וסימן לשוטה הוא שהוא תמיד בשמחה.
בשמיני עצרת אנו מגיעים לשיא הביטול, אתה הראית לדעת כי הוי"ה הוא האלקים אין עוד מלבדו, והקב"ה נעצר בינינו ועושה סעודה קטנה רק עמנו, וכמו קטן ששמח שכולם דואגים עליו, כגמול עלי אמו, כן אנו שמחים בשמחת תורה, בלי חשבונות כמה לימודים שגמרנו.

 

[נהר מעדן]

אבל עם הקב"ה זה מוכר רק אצל החסידים

לחץ כדי לכווץ...

אם תפתח ספר תהלים תראה שכבר דוד המלך אמר: אנכי אשמח בה', שמחו בה' וגילו צדיקים, וכו'. אולי למעשה זה לא נראה כצורת חיים אצל הליטאים. אכן צריכים לעבוד על זה, גם אצל החסידים כהיום זה כבר עבודה קשה, ומחפשים עצות לזה.

 

[נהר מעדן]

נ.ב. אמר לי בחור איך אני ארקוד הרי לפני שבועיים הוא היה כזה מפחיד... רח"ל

לחץ כדי לכווץ...

תדמה לנפשך, מעולם לא היית אצל חתונה, אתה נכנס להקבלת פנים של חתונה, ואח"כ לחופה, ואז יצאת מן המקום והלכת לביתך, אתה תספר לחבירך: אני מתיירא מאוד להתחתן, כי ראיתי שכולם עצבים כולם פוחדים ובוכים.
איש אחר שגם הוא מעולם לא היה אצל חתונה הוא הגיע דווקא אצל הריקודים. כשהוא מגיע לביתו, הוא מספר לחבריו, שהוא מצפה להתחתן, כי זה נראה כדבר הטוב ביותר, מרקדים ומשמחים באופן נפלא.
איש אחר שמעולם לא היה אצל חתונה, הוא הגיע דווקא אצל החרוזים לפני המצוה טאנץ, ושמע כיצד מעוררים את החתן וכלה, ובוכים, והוא הגיע למסקנה, שהחתן וכלה עומדים עתה לפני מצב רע, וגורלם כבר נתחתם לרע.
ומה האמת? חתונה הוא דבר משמח או מעצב ומעורר חשבון הנפש?
האמת הוא, כי בתוך הבכיות שתחת החופה, מטמן השמחה, ובתוך הריקודים נטמן הרצינות. כי החתן וכלה צריכים הרבה סייעתא דשמיא, הם עומדים עכשיו בזמן רציני מאוד, וצריכים הרבה להתפלל, אבל זה זמן שמחה, כי שום אחד לא חייבם להתחתן הם רצו את זה, אבל זה לא נוטל את הרצינית שבו.
לענייננו, כל חודש אלול ותשרי מבואר בדברי אריז"ל שהוא נישואין ויחוד של כנסת ישראל וקוב"ה.
חודש אלול הוא כמו הקבלת פנים ומכינים עצמם להחתונה, עשרת ימי תשובה הוא כמו החופה, וסוכות הוא כבר הריקודים, הושענא רבה הוא כמו לפני המצוה טאנץ, ושוב מעוררים הלבבות, ושמיני עצרת הוא זמן היחוד, ולכן שוב מרקדים ומתייחדים.
כמו שאין סתירה להחתן שבכה בחופתו, להתייחד עם כלתו אחר החתונה בבית אחד, כן אין שום סתירה לרקוד בשמחת תורה אחר שמתייראים בראש השנה, ולהיפך, מי שחי ברצינית הנכונה בראש השנה, כי רצה שה' ימלוך עליו ביחוד הגמור, לו ראוי לשמוח מאוד, מאחר שתחולתו נתמלא, שהגיע שעת היחוד של הדודים.

 

[נהר מעדן]

האם לא רקדת ביום חתונתך וביום שמחת לבך? אם כן מדוע לא תרקוד ביום חתונת עם ישראל [נכון זה שבועות כי בסוף אז עדיף ללמוד והדברים יהיו שמחים כנתינן בסיני, ומכל מקום זה היום שהוקבע] וביום שמחת לבם שיעשו יומא טבא לרבנן.

לחץ כדי לכווץ...

בסוף מס' תענית מבואר שיום חתונתו ושמחת לבו, הוא יום נתינת התורה, דהיינו יום כיפור, שנתנו אז הלוחות השניות, וחג השבועות נקרא רק זמן מתן תורתינו, אבל לא יום החתונה. כנראה שכל עוד שלא קבלנו הלוחות ברשותינו עדיין לא התחתנו.

 

[נהר מעדן]

כי רבים רבים מהחסידים שעוסקים בתורה מעט מאוד ואעפ''כ חשים דבקות גדולה מענינים שמסביב לתורה כמו טישים של אדמורים וכדו'

לחץ כדי לכווץ...

צריך לומר רבים רבים מעדת החסידים. אבל חסידים אמיתיים, אין מקבלים דבקות גדולה מעניינים צדדיים. ענין דבקות להאדמו"ר הוא ג"כ ענין דבקות בתורה, כמו שאמרו ז"ל ובו תדבק וכי אפשר לדבק בשכינה הרי אש אוכלה הוא, אלא הדבק בתלמידי חכמים, כל המעלה של האדמו"ר הוא שהוא התקדש ע"י התורה לשמה, ויש לו נשמה כללית, ודרך דבקותו בתורה אנו דבקים לקוב"ה.