כמובן שאתה אולי צודק אבל הנידון למעשה על הכמות שיש וזה יש לו יותר
יש נידון ידוע, נדמה שיש כאן ע"ז אשכול,
אם כל מזונותיו של אדם קצובות לו קאי על המזונות בעצמם או על הכסף להשיגם,
נפק"מ בלקנות במבצע וכדו',
וגם בנידון דידן אדם עובד מייצר לעצמו צריכים חדשים, צרכים להשיג מעמד ואושר,
שאין אותם לאברך ממוצע, הינו שאברך ממוצע יכול הגיע למעמד ולאושר, גם בפחות מכך,
וא"כ אם נגזר על האדם סיפוק צרכיו ואושר מסומים, אם יהא אברך לא יצטרך הרבה מהמצרכים, הנ"ל וממילא יהא לו פחות בכמות מאותם מצרכים,
אבל אם יצא לעבוד, יצטרך יותר, וממילא ד' ישלח לו יותר אפשרויות כדי להשיגם,
למעשה בתוצאה האחרונה, המעמד והאושר של שתיהם יהיו שווים, עם מינוס טיפה לכיון העובד, שצריך לעבוד טיפה יותר קשה כדי להשיג זאת.
ודו"ק