אני מציג כאן קושיא שהטרידה אותי זמן רב (לא מוזכר ולא קשור כלל למאמר האחרון שהעלתי בענין זה).
ידועים דברי הקצה"ח (לד) דענין ההודאת בעל הדין, זהו מדין שאדם נאמן על עצמו, ועל פי זה ביאר גם את מה ששנינו בשוויא אנפשיה חתיכא דאיסורא דזהו גם כן מדין שהאדם נאמן לפסוק דין לעצמו (ולא כמאן דאמר דמדיני נדר המה).
והוקשה בעיני זמן רב, לשם מה הביא את כל הנוסחאות המעורפלות האלו?!
אם אדם טוען שהממון שמחזיק בידו איננו שלו מסיבה מסויימת וכי לא יהא נאמן?!
וביחוד, דהא סוף כל סוף הוא מפסיד לעצמו.
ואם כן תמוה מדוע הקצות נוקט שזה גזירת הכתוב דאדם נאמן על עצמו?!
לפני שבוע וחצי, סוף כל סוף הייתה לי תשובה שהניחה את דעתי.
ועל כל פנים אשמח לשמוע מה חברי הפורום דידן אומרים על כך.
ידועים דברי הקצה"ח (לד) דענין ההודאת בעל הדין, זהו מדין שאדם נאמן על עצמו, ועל פי זה ביאר גם את מה ששנינו בשוויא אנפשיה חתיכא דאיסורא דזהו גם כן מדין שהאדם נאמן לפסוק דין לעצמו (ולא כמאן דאמר דמדיני נדר המה).
והוקשה בעיני זמן רב, לשם מה הביא את כל הנוסחאות המעורפלות האלו?!
אם אדם טוען שהממון שמחזיק בידו איננו שלו מסיבה מסויימת וכי לא יהא נאמן?!
וביחוד, דהא סוף כל סוף הוא מפסיד לעצמו.
ואם כן תמוה מדוע הקצות נוקט שזה גזירת הכתוב דאדם נאמן על עצמו?!
לפני שבוע וחצי, סוף כל סוף הייתה לי תשובה שהניחה את דעתי.
ועל כל פנים אשמח לשמוע מה חברי הפורום דידן אומרים על כך.