- הודעות
- 170
- תודות
- 461
- נקודות
- 46
הגר"ח (איסורי ביאה טו ט) מביא מחלוקת הרמב"ם והר"ן על היתר בממזרת לבן הגר שבא על ישראלית, דעת הרמב"ם שאסור בממזרת, ודעת הר"ן שמותר.
לבאר דעת הרמב"ם הגר"ח מחלק בין "קהל" ל"משפחה"
הגר"ח מוכיח כדעת הר"ן מהגמרא בככורת לויה שילדה בנה פטור מה' סלעים שם מבואר שאם האב ישראל הבן יתייחס לאביו ויתחייב מפדיון הבן משום למשפחותם לבית אבותם, ואם הוא גוי לא אומרים טענה זו, אלא טענה אחרת של לוי פסול מיקרי.
ואני לא זכיתי להבין הוכחה זו, והרי הגר"ח עצמו מחלק רגע קודם לכן בין "משפחה" לקהל, וכמוכח מדברי הגר"ח אח"כ בשלב זה הוא מבין שלויה זה דין משפחה, א"כ איך מוכח כהר"ן מהגמרא בבכורות, והרי שם זה דין משפחה?