כבוד ת"ח - הוראת חכם כשהוא נוגע בדבר (מפוצל) | הלכה ומנהג כבוד ת"ח - הוראת חכם כשהוא נוגע בדבר (מפוצל) | הלכה ומנהג
אמר רבי אבא אמר רב כל תלמיד חכם שמורה הלכה ובא אם קודם מעשה אמרה שומעין לו ואם לאו אין שומעין לו (יבמות עז.)
יתכבד נא לעי' בשו"ע

ולכאו' הוא דוקא כשמעיד על שמועה ששמע, ולא כשמורה הלכה מעצמו

שוע יוד סי' רמב סעיף לו אמר:
הגה: ותלמיד חכם שאמר דבר הלכה בדבר השייך לדידיה (תוס' בשם ר"ת ונ"י) אם אמרה קודם מעשה שומעין לו ואם לאו אין שומעין לו (ש"ס פרק הערל ריש דף ע"ז ותוס' ונ"י שם. ד"מ ס"ס רמ"ה) ודוקא שאמר כך קבלתי אבל אם אומר דבר מסברא ומראה פנים לדבריו והוא נראה שומעין לו (נ"י בשם הריטב"א) אבל אין שומעין לדידיה דלמא מדמי דברים להדדי שאינן דומים אבל אם הוא פשוט שומעין לו (רבי' ירוחם סוף נתיב ב' ובשם הרא"ש):​
 

לא בכך שכל רב מורה להיתר בדברים הנוגעים לממון

ל'בית דין'.

בדברי מהרלב"ח ב'קונטרס הסמיכה' המפורסם מפורש להדיא שלא כדבריו
שו"ת מהרלב"ח קונטרס הסמיכה
ולא לבד אותה ההסכמה שהסכימו לשעבר אינה קיימת מטעם רוב אלא אפי' שעתה ירצו לשאת ולתת עמנו בדין ולשמוע טענותינו ולהודיע לנו ראיותיהם אם בעינינו יראה שאינם ראיותם לקיים סברתם וגם הם לא יחזרו בהם ויסכימו לדעתם הראשונ' אין הסכמתם קיימת מטעם רוב וזה שעתה כבר הם נוגעים בדין הזה והם קרובים אצל עצמם דכסיפא להו מילתא למהדר ממאי דהסכימו בראשונה ולא יקבלו שום טענה לחזור בהם
ודמיא הא מילתא למאי דאיתמר ביבמות פר' הערל דעל מאי דקאמר התם עליה דההוא קרא ועמשא בן איש ושמו יתרא וכו' כך מקובלני מבית דינו של שמואל הרמתי עמוני ולא עמוני' מואבי ולא מואבית הקשו ומי מהימן והא אמר ר' אבא אמר רב כל ת"ח שמורה הלכה ובא אם קודם מעשה אמרה שומעין לו ואם לאו אין שומעין לו וה"נ פריך בדוכתי אחריני וכתבו עלה בתוס' בשם ר"ת דהיינו דוק' היכי דהוא עצמו נוגע בדבר כגון עמשא שהי' צריך לאותה הורא' משמע מכאן דכל היכא דצריך החכם לאות' הורא' שהוא מור' לא מהימן. ה"נ רבני צפת תבנה ותכונן במהר' בימינו הרי הם צריכין לקיים דברי הוראתם הראשונה ואפי' אי הוי אמרי מימרא בשם אחד לא היו מהימני כל שכן כשיאמרו שלא נרא' בעיניה' טענתינו בדין דאין הסכמתם קיימת מטעם רוב דמשום דהדבר נוגע להם עצמ' לא ירא' להם לעולם שהדין הוא כנגדם
וליכא למימר דלא דמי האי לנידון דידן דדוקא בכל הנהו חשיד הת"ח במאי דקאמר ולא מהימנינן ליה משום דההוא מילתא נוגע לכשרות ופסלות דגופיה אבל בנדון דידן דליכא כשרות ופסלות כלל אלא יקרא דחיי דלא לכספו הנהו רבני צפת במאי דהדרי בהו ליכא למיחש בהא ולמחשדינהו דילמא אמרי מאי דלא סבירא להו דאדרבא יקרא אית להו היכא דהדרי בהו דמקיימי בנפשייהו מתני' דמודה על האמת וכדאשכח' בגיטין פרק השולח ברבה בר רב הונא דדרש דרש' והיא כשם שהמקדש חצי אשה וכו' כך חצי' שפחה וכו' והקש' עליו רב חסדא והדר אוקי רב' בר רב הונא אמור' עליה ודרש והמכשלה הזאת תחת ידיך אין אדם עומד על ד"ת אלא אם כן נכשל בהם תחלה ודרש כדרב חסדא וכן נמי בפרק יש נוחלין אשכחן ברבא כה"ג דדרש רבא שתי נשים שילדו ב' זכרים במחבא כותבין הרשא' ז' לז' אמר ליה רב פפא לרבא והא שלח רבין וכו' והדר אוקי רבא אמורא עלי' ודרש דברים שאמרתי לכם טעות הם בידי וכו'. גם בזבחים פרק דם חטאת איכא דכותיה כרבא דדרש מותר לכבס מנעל בשבת אמר ליה רב פפא לרבא וכו' הדר אוקי רבא אמורא עליה ודרש דברים שאמרתי לפניכם טעות הם בידי וכו' ושם פרש"י יותר וזה לשונו אמר ליה רב פפא לאחר שישב לו התורגמן הדר אוקי באות' שעה חזר ואמר לתורגמן עמוד והשמע לרבים שאני חוזר בי ממה שדרשתי עד כאן לשונו משמע דליכא למיחש דלא ליהדר ביה החכם ממאי דקאמר משום זילותא דידי', לא היא דאיכא מילי דדינא בריר בהו טובא ובהנהו איפשר דליהדר בי' החכם כהנהו דרב' בר רב הונא ודרבא. ואיכא מילי אחריני דדינא לא פסיקא כולי האי בהו והחכם לא ליהדר ממאי דקאמר ולאו משום דחשיד דעביד הכי בכונה אלא דמשום דהורה בראשונה נראה לו שהדין כמו שפסק ואם לא הי' פוסק כן בראשונ' קודם שמעו דברי שכנגדו היה מודה לו וה"נ אית לן למיחש בנדון דידן בחכמי צפת תבנה ותכונן במהרה בימינו דאע"ג דלא חשידי דלימרו בכונה מאי דלא סבירא להו מכל מקום איפשר שיראה להם עתה שהדין הוא כפי מה שנראה להם קודם.

ובר מן דין דאשכחן באמוראים דחיישי ליקרא דידהו ומשום דלא לכספו היכא דטעו הוו אמרי מימרא בשם אחר מאי דלא הוה מעולם ובפרט אם עשו מעשה בטעות כגון ההיא דברכות פרק כיצד מברכין דקאמר רב פפא לפי גירסת רש"י ז"ל מימרא משמיה דרבא דלא אמרה רבא מעולם משו' כיסופ' דטעה במאי דעבד אף על גב דרב פפא גופיה הוה ידע דלא אמרה רבא והכי איתא התם רב פפא איקלע לבי רב הונא וכו' שקל רב פפא בריך אהדס ברישי והדר בריך אשמן אמר ליה לא סבר לה מר הלכה כדברי המכריע אמר לי' הכ' אמר רבא הלכה כב"ה ולא היא לאשתמוטי נפשיה הוא דעבד. פרש"י ולא היא לא אמר רבא הלכה כב"ה אלא רב פפא הכסיף לפי שטעה והשמיט עצמו בכך עד כאן הא קמן ראיה ברורה דזימנין משום כיסופא יאמר החכם מאי דלא הוה ובפרט היכא דעביד עובדא בטעות כההיא דרב פפא ובהא מיתרצא האי עובד' וליכא לאתמוהי עליה דרב פפא אמאי עביד הכי ולא קים בנפשיה מתניתין דמודה על האמת כהנהו עובדי דרבה בר רב הונא ודרבא דלעיל דהתם לא עבוד עובדא אלא מימרא הוא דקאמרי ואף על גב דדרשוה בפרקא אפ"ה הדרו בהו דהיכא דקאמר החכם מימרא לחוד ולא עביד עובדא לא הוא ולא אחריני ליכא כסופא כולי האי ואדרבא איכא יקרא אבל היכא דעביד עובדא איכא כיסופא טובא ומשום הכי איפשר דלימא מאי דלא הוה ונדון דידן הכי הוא דרבני צפת עבוד עובדא וחתמו אותה ההסכמה ובודאי דלא הדרי בהו משום כיסופא דלא עדיפי מרב פפא.
 
בדברי מהרלב"ח ב'קונטרס הסמיכה' המפורסם מפורש להדיא שלא כדבריו
הוא סובר שרב אסור להכשיר לעצמו בדיני טריפות, בדברים הנוגעים אל ממונו?

נר' לי שאדם עשוי לקיים דברי עצמו, הוא ענין אחר.
ועל שהביא מדין ד"אם לאחר מעשה אמרה" כבר נידון בזה לעיל
 

הודעות מומלצות

משתמשים שצופים באשכול הזה

חזור
חלק עליון