ה'חתם סופר' מצטט את דבריו של אליהו הנביא זכור לטוב, שלפיהם רעידת הארץ נובעת מקנאת ירושלים, ומסביר כי ירושלים היא "שער השמים", מקום עקידת יצחק, חלום יעקב והר הבית, ושכינה שלא זזה מכותל המערבי. לדבריו, במשך כמאה שנים העדיפו רבים לעלות לצפת ולמירון, לקברי הרשב"י והאר"י, בעוד ירושלים – העיר שנקראת על שם ה' – נשכחה.
הגה"ק בעל ה'חתם סופר' זי"ע מבקר את התופעה של קביעת "יום הילולא" ביום פטירת צדיקים, וטוען כי לפי חז"ל יום פטירה הוא יום של צער ולא של חגיגה. ה'חתם סופר' מציין כי בזוהר המונח "הילולא" מתייחס לשמחה של מעלה על עליית נשמת הצדיק, אך עבור עם ישראל מדובר ביום של דין וצער.
לדבריו, הסטת מרכזיותה של ירושלים לטובת מקומות אחרים עלולה לעורר "חימה", והוא קורא לשוב ולחזק את הקשר לעיר הקודש. החתם סופר משבח את המאמצים שנעשו בזמנו להעלות את שארית יהודי צפת לירושלים ולחברם לקהילה אחת.
דבריו מסתיימים בתקווה לבניין ירושלים ולחזרתה לימי תפארתה.
להלן דברות קודשו ככתבם וכלשונם: "אך לפי דברי אליה' זכור לטוב שרעידת הארץ הוא מקנאת ירושלי' נ"ל כי צדיק הוא אלקינו, וקנאת ירושלי' עשתה זאת, כי שם שער השמים עיר שחוברה לה יחדיו שם הר המורי' עקידת יצחק שם שכב יעקב וחלם לו סולם שם הר בית ה' ותל שכל פיות עליו פונים ולא זזה שכינה מכותל מערבי, והנה לגמרי זה מקרוב מאה שנים שמו פניהם לצפת כי שם קבר איש אלקי הרשב"י במירון והאר"י בצפת וכל העולים לא"י לא שמו פניהם אלא לצפת וטברי' וירושלי' נשכחה לגמרי והוא עיר שם ה' שמה שגם בזה"ז מצוה לעלות לרגל לירושלים והוכיח בשיל"ת יעבץ ח"א, לא שם איש על לב אלא לעלות לצפת להילולא דרשב"י אשר כבר הי' לי ויכוח בזה עם הגאון מהר"ז מרגליות זצ"ל היכן מצינו לעשות יום מועד ביום סילוק צדיק הלא אחז"ל הרי עלי שלא לאכול בשר כיום שמת בו רבו וז' אדר מיתת משה רבינו הוא יום תענית וכן ר"ח ניסן שמתו בו נדב ואביהו ויו"ד ניסן שמתה בה מרים וכ"ו ניסן יום מיתת יב"נ ומאי דקרי לי' בזוהר הילולא הוא ע"ד דאחז"ל במס' מ"ק קצף על עולמו ולקח ממנו נפשות נפש נקי' וצדיק ושמח בהם ככלה חדשה ועד"ז פירשתי ויודו שמים פלאך ד' אף אמונתך בקהל קדושים והל"ל גם אמונתך ולא לשון אף שהוא מדה"ד ואף וחימה אבל לפי הנ"ל יובן כי סלוקן של חכמים נקרא פלא כידוע ע"כ אמר ויודו שמים פלאך ד' למעלה בשמים יודו וישמחו על הפלא סילוק חכמים ועלייתו למעלה כי שמח בו ככלה חדשה, אך אף וחימה הוא אמונתך בקהל קדושים בקהל ישראל כי יצטערו על שקצף על עולמו ולקח מהם נפשות, ועכ"פ לא ידעתי מה מקום להילולא ולעזוב את ירושלים עד החימה עמה בעו"ה וצדיק ד' המביט לארץ ותרעד אותיו' עדר ירושלים הקודש וצדיק הוא גאון עוזנו מהו' ישראל אשר קבץ יתר פליטת צפת להעלותם ירושלים והי' שם לאחדים עד תבנה ותכונן ירושלים בב"א".
הגה"ק בעל ה'חתם סופר' זי"ע מבקר את התופעה של קביעת "יום הילולא" ביום פטירת צדיקים, וטוען כי לפי חז"ל יום פטירה הוא יום של צער ולא של חגיגה. ה'חתם סופר' מציין כי בזוהר המונח "הילולא" מתייחס לשמחה של מעלה על עליית נשמת הצדיק, אך עבור עם ישראל מדובר ביום של דין וצער.
לדבריו, הסטת מרכזיותה של ירושלים לטובת מקומות אחרים עלולה לעורר "חימה", והוא קורא לשוב ולחזק את הקשר לעיר הקודש. החתם סופר משבח את המאמצים שנעשו בזמנו להעלות את שארית יהודי צפת לירושלים ולחברם לקהילה אחת.
דבריו מסתיימים בתקווה לבניין ירושלים ולחזרתה לימי תפארתה.
להלן דברות קודשו ככתבם וכלשונם: "אך לפי דברי אליה' זכור לטוב שרעידת הארץ הוא מקנאת ירושלי' נ"ל כי צדיק הוא אלקינו, וקנאת ירושלי' עשתה זאת, כי שם שער השמים עיר שחוברה לה יחדיו שם הר המורי' עקידת יצחק שם שכב יעקב וחלם לו סולם שם הר בית ה' ותל שכל פיות עליו פונים ולא זזה שכינה מכותל מערבי, והנה לגמרי זה מקרוב מאה שנים שמו פניהם לצפת כי שם קבר איש אלקי הרשב"י במירון והאר"י בצפת וכל העולים לא"י לא שמו פניהם אלא לצפת וטברי' וירושלי' נשכחה לגמרי והוא עיר שם ה' שמה שגם בזה"ז מצוה לעלות לרגל לירושלים והוכיח בשיל"ת יעבץ ח"א, לא שם איש על לב אלא לעלות לצפת להילולא דרשב"י אשר כבר הי' לי ויכוח בזה עם הגאון מהר"ז מרגליות זצ"ל היכן מצינו לעשות יום מועד ביום סילוק צדיק הלא אחז"ל הרי עלי שלא לאכול בשר כיום שמת בו רבו וז' אדר מיתת משה רבינו הוא יום תענית וכן ר"ח ניסן שמתו בו נדב ואביהו ויו"ד ניסן שמתה בה מרים וכ"ו ניסן יום מיתת יב"נ ומאי דקרי לי' בזוהר הילולא הוא ע"ד דאחז"ל במס' מ"ק קצף על עולמו ולקח ממנו נפשות נפש נקי' וצדיק ושמח בהם ככלה חדשה ועד"ז פירשתי ויודו שמים פלאך ד' אף אמונתך בקהל קדושים והל"ל גם אמונתך ולא לשון אף שהוא מדה"ד ואף וחימה אבל לפי הנ"ל יובן כי סלוקן של חכמים נקרא פלא כידוע ע"כ אמר ויודו שמים פלאך ד' למעלה בשמים יודו וישמחו על הפלא סילוק חכמים ועלייתו למעלה כי שמח בו ככלה חדשה, אך אף וחימה הוא אמונתך בקהל קדושים בקהל ישראל כי יצטערו על שקצף על עולמו ולקח מהם נפשות, ועכ"פ לא ידעתי מה מקום להילולא ולעזוב את ירושלים עד החימה עמה בעו"ה וצדיק ד' המביט לארץ ותרעד אותיו' עדר ירושלים הקודש וצדיק הוא גאון עוזנו מהו' ישראל אשר קבץ יתר פליטת צפת להעלותם ירושלים והי' שם לאחדים עד תבנה ותכונן ירושלים בב"א".
