ל"ג בעומר מחלוקת החתם סופר ושאר אחרונים בענין השמחה ביום ל"ג בעומר

[אברך מישיבת מיר]

החת"ס (יו"ד סימן רל"ג) תמה על ענין השמחה והיו"ט שנוהגים עשות בל"ג בעמר, וז"ל, אמנם ידעתי שעכשיו אכשור דרי וממרחק יבואו ידרשו את ה' ביום ל"ג בעומר בהילולת רשב"י ז"ל. ואם כי כוונתם לשם שמים ושכרם רב בלי ספק ע"ד ודילוגו עלי אהבה כמ"ש תוס' (ר"פ אין מעמידין, ע"ז דף כב ב), אבל מטעם זה בעצמו הייתי אני מן הפרושים כבן דרותאי שלא אצטרך להיות יושב שם ומשנה מנהגם בפניהם, ושלא ארצה להתחבר עמהם בזה, כי כבר כמה כרכורים כרכר בפר"ח (או"ח סי' תצ"ו בקו' מנהגי איסור אות י"ד) על המקומות שעושים יום טוב ביום שנעשה להם נס וכו', מ"מ לעשותו יום שמחה והדלקה, ובמקום ידוע דוקא שיהיה תל תלפיות שהכל פונים לשם לא ידעתי אם רשאים לעשות כן, עכתוד"ק.

אולם בשו"ת שם אריה (או"ח סי' י"ד) מביא דברי החת"ס, וכתב ליישב דבריו, הנה ידוע המעשה דרשב"י לאחר שנעשה לו נס וניצל מחרב המלכות והאריך ימים ושנים אחר ביטול הגזירה, ולכן לזכר הנס שניצל, קבעו יום פטירתו לשם שמחה, כי הרוגי מלכות לא ניתנו לקבורה, וכשבאים שמה על קברו אז יודעים ומכירים בנסו, לכן כל מי שזוכה להיות על קברו ביום הזה, בודאי ראוי לשמוח לזכר נס זה, כי קברו מוכיח עליו שניצל מחרב המלכות, וכדאיתא בשו"ע או"ח סי' רי"ח ס"ו שעל נס של רבו צריכים לברך, ע"ש.

השדי העתיק את כל דברי השם אריה וכתב העתקתי דברי קדשו כי נעמו ומתוקים מדבש, אפריון נמטייה כי נפק דק ואשכח טעם לשבח בדבר הזה, עכ"ל

אמנם בזה מיושב יום השמחה דווקא במירון אך אין לזה עדיין מקור מה ששמחים בכל מקום ומקום, ובאמת נדמה שעיקר המנהג היה השמחה בקבר רבי שמעון דיקא ולא בכל מקום ומקום.

והחיד"א בספר מורה באצבע (סי' ח' אות כ"ג) וז"ל, יום ל"ג לעומר ירבה שמחה לכבוד רשב"י זי"ע כי הוא יום הילולא דיליה, ונודע שרצונו הוא שישמחו ביום זה, כידוע ממעשה ממהר"מ הלוי זלה"ה ומעשים אחרים אשר שמענו ונדעם משום רבנן קדישי.