איני צריך לפרש, ודאי לא לת"ח כמוך שהיתר עסקה מבוסס על מה שאני משקיע אצלך וקונה חלק בנכסיך ומגיע לי חלק ברווחים.
לכן, היתר עיסקא צריך לשמור על טווח רווח נורמלי, (ובעצם זה צריך להיות חצי מהרווחים הנורמליים של הסכום שנתתי.) הורו רבותינו (אצ"ל שאין לסמוך למעשה...) שרווח של עשרה אחוזים (לשנה) הוא על הגבול ההגיוני.
כשאני קונה ספה ומשלם עליה מראש אני בעצם מלווה את הכסף למוכר בתנאי שהוא ישמור לי את המחיר של הספה. כמובן בדרך מקח. זהו איסור פסיקה.
כשאני אומר לו שאני לא נותן לו את הכסף על הספה אלא כהשקעה בעסק שלו, אני מלווה לו חצי מהכסף ומפקיד אצלו חצי מהכסף ולכן מגיע לי חצי מרווחיו. אם תוך שבוע עלה מחיר הספה בחמישה אחוזים (היינו מאה אחוז לשנה!) זה לא רווח הגיוני שאני אמור לקבל, נמצא שאני מקבל בתמורה לעסקה הזו ריבית. (רווח לא הגיוני=ריבית על מחצית ההלוואה) לכן אם אין את אחד מארבעת ההיתרים האמיתיים לאיסור פסיקה, יש הרבה מגדולי ההוראה שאוסרים לעשות היתר עיסקה במקרה כזה.
באופן כללי יש כאלה שאצלם היתר עיסקה פותר את הכל בשיעור כזה שבמחזור של יום כיפור שלהם הם מתוודים "לויתי בריבית בלי היתר עיסקא", זה לא עובד ככה.
השתדלתי לעזור, אשמח לדעת אם הצלחתי.