ד' תעניות בין המצרים ת"ב הכאת תלמידים בבין המצרים (1 צופה)

[בני הלויים]

כתב הרוקח בהלכות י"ז בתמוז אות שט וז"ל: מי"ז בתמוז עד ט' באב אין לילך יחידי מד' שעות עד ט' שעות ואין להכות אפילו ברצועה את תלמידו, כדאמרינן באיכה רבתי כל רודפיה השיגוה בין המצרים, שבהם קטב מרירי וקטב ישוד צהרים. השיגו"ה בי"ן המצרי"ם בגימטריא המ"ה כ"א ימי"ם מי"ז בתמו"ז ע"ד ט' בא"ב. לכן אמר מקל שקד אני רואה שהוא גדל לכ"א יום ע"כ.

ובמטה משה אות תרצח כתב וז"ל: באיכה רבתי איתא שצריך ליזהר מי"ז בתמוז עד ט' באב שלא לילך יחידי מז' שעות עד ט' שעות, אין להכות אפילו רב לתלמידו אפילו ברצועה, לפי שבהן קטב מרירי שולט וסכנה יש בדבר, שנאמר כל רודפיה השיגוה בין המצרים. וכן הוא במדרש תהילים רצ"א, וכ"כ הרוקח.

והאליה רבה העיר על השינוי בשעות הסכנה בין המטה משה שכתב שהן בין ז' שעות עד ט' שעות, לבין הרוקח שכתב שהן בין ד' שעות לט' שעות, ומסיק שאולי יש טעות סופר בדברי מטה משה וצ"ל ד' שעות. אבל עדיין צ"ב שבספר הרוקח משמע שהאיסור להכות תלמידים הוא רק בשעות מסוימות שהקטב ישוד צהרים, אבל במטה משה משמע שבכל בין המצרים אסור להכות התלמידים.

וגם בשו"ע (סוס"י תקנא) נראה שפסק שכל בין המצרים אסור להכות את התלמידים וז"ל: "צריך ליזהר שלא לילך יחידי מד' שעות עד ט' שעות... ולא יכו תלמידים בימים ההם". ומדוקדק שכתב "בימים ההם" שבכל הימים הללו ולא רק שעות מסוימות.
וכן בספר קיצור שולחן ערוך בסימן קכב ס"ב כתב רק "לא יכו תלמידים או הבנים בימים אלו". וצריך עיון.

ושמעתי לתלות במחלוקת אמוראים במדרש במדבר רבה פרשה יב אות ג וז"ל: ר' יוחנן הוה מפקד לספרייא ומתנניא דלא ליהוון טעונין ערקתא על ינוקיא באילין יומי [תרגום: ציוה את מלמדי המקרא והמשנה שלא יכו אפילו בשרוך את הילדים בימים הללו]. רבי שמואל בר נחמני הוה מפקד לספרייא ומתנניא דיהווין מפטרין טליא שעין (ומבאר שם המ"כ שלא ילמדו עם התינוקות באותן ד' שעות, מחשש שיבואו להכותן).

מבואר לפנינו שלדעת ר"ש בר נחמני אסור להכות התלמידים רק בשעות המסויימות. אבל השו"ע והאחרונים שכתבו שאין להכותם כלל בימים אלו פסקו כרבי יוחנן רביה דר' יונתן שהיה רבו דרבי שמואל בר נחמני, כדאי' בפסחים כד. (ובילקו"ש ובמדרש תהילים הנ"ל בר הפלוגתא של ר"י הוא רבי שמואל בר יצחק תלמידו של רב).