• דִּרְשׁוּ ה׳ בְּהִמָּצְאוֹ
    עשרת ימי תשובה
    פורום אוצר התורה
עוד מדברי המשגיח ר' שלמה וולבה זצ"ל:

הרבה נושאים של בין אדם לחברו היו נפתרים בקצת סבלנות. "אי אפשר לבנות יחס של חברה טובה בלי סבלנות", כותב המשגיח הגה"צ רבי שלמה וולבה זצוק"ל, "שניים הקובעים לימוד בצוותא ולהם תכונות שונות, הרגלים שונים, כישרונות שונים, איך תוכל הקביעות שלהם להחזיק מעמד? רק ע"י שיתרגלו לסבול אחד את השני. שלושה בחורים הדרים בחדר אחד, הלא בלי סבלנות ייהפך החדר לגיהנום. ארבעה האוכלים בקביעות על שולחן אחד, אם לא יתנהגו בסבלנות, יצטרכו במשך הזמן לברוח מהשולחן.

ומהי סבלנות? הסבלן דומה ממש לאדם הנושא משא כבד, ואף שהוא כבד עליו, הוא ממשיך ללכת בדרכו ואינו נלאה לשאתו… וכאן יש מקום לזהירות: אסור שסבלנות תביא לידי אדישות ח"ו. כשרואים עברה, צריך לכאוב בכל חומרת הדין, וכל מה שעושה העברה יותר קרוב ללב – יותר כואב בדבר, ובכל זאת נושאים את החבר כאותו נושא משא כבד. חייבים להוכיח, אך גם להיות 'נושא עוון'. וכיצד הסבלן מוכיח? הוי אומר כל יחסי בני אדם אינם קשרים מקריים. האדם הוא יצור חברתי, וכל ישראל ערבים זה לזה, חבר 'נושא' את שכנו.

כל אדם חדש שאני בא במגע איתו, מטיל עלי 'משא' חדש לשאתו ולסבלו. האם זה אומר שאני צריך לקבל ממנו כל דבר ולשתוק? לא ולא! אבל מתוך סבלנות מגיעים לתגובה שקולה. שוללים דרישה בלתי מוצדקת, אבל מתוך הארת פנים. משיבים על טענה בלתי נכונה אבל בדברים נכוחים. מוכיחים על עבירה, אבל מתוך אהבה ובדברים של טעם. וכל אלה בלי שום כעס או התמרמרות, בוודאי בלי שום התנשאות.

אכן, סבלנות היא ענף של הענוה, אבל ענף שגם פשוטי העם מוכרחים להתלמד בו. על סבלנות כזו אמרו חז"ל ששואלים את האדם בדין: "המלכת חברך עליך בנחת"?

כיצד נרכוש את מידת הסבלנות? הגה"צ ר"ש וולבה זצוק"ל, מציע ש"נקבע לעצמינו זמן מסוים, כל יום כרבע שעה, ובו נשתדל לשאת ולסבול כל מה שאנו רואים ושומעים, אע"פ שאינו כלל לפי רוחנו, ואפילו אם הוא פוגע בנו, מבלי לאבד מנוחת נפשנו כלל, ובמקרה שיש צורך או חיוב להגיב, נגיב בדברים שקולים ומדודים, בלי שום התרגשות. זמן זה של התלמדות יהיה כמובן זמן שיש מגע עם חברים, אם בלימוד אם בסעודה. נתלמד בזה באותו זמן מסוים שבועות אחדים, עד שנעמוד על טיב המידה הזאת ועד שנצליח בה. אחרי זה נעביר את זמן ההתלמדות לשעה אחרת ביום, שבה באים במגע עם בני אדם אחרים, או עם חברים יותר מרובים, וגם בזה נתלמד עד שנצליח גם בשעה זו. כך נעביר את שעת ההתלמדות כארבע פעמים או יותר. למשל, משעת לימוד עם חבר, לשעת סעודה עם כמה חברים, לשעת שהייה בחדר עם חברים אחרים, ונתלמד בזה תקופה עד שנלמד את המידה היטב, וייחרט בלבנו ציור זה של סבלנות, עד שנרגיש היטב את יופי מידת הסבלנות".

●●●

המקום החשוב ביותר בו צריכים לממש את מידת הסבלנות, הוא בבית פנימה. וכך כתב ה'עלי שור': "מדור מיוחד קובע לעצמו, הוא סבלנות של האדם עם אנשי ביתו. הרי כל מה שהיחס יותר קרוב ויותר תמידי, הוא מחייב יותר סבלנות. היחס עם שכן הוא תמידי, ולכן נתקלים פעמים רבות במצבים הדורשים סבלנות. אשר על כן יותר קשה הוא להיות שכן טוב מאשר חבר טוב. אך יותר קשה מכולם הוא, לשמור סבלנות כלפי אנשי הבית, איתם נמצאים יחד יום ולילה. בכל מצב ניתן לומר שהמידה הנושאת את הבית היא היא הסבלנות. מידי פעם שואלים חתנים, על מה עליהם לתת את דעתם ביום חתונתם, וזאת היא עצתנו להם: בעומדם תחת החופה יקבלו על עצמם, לשאת את האשה עד מאה ועשרים בכל מצב, ולעולם לא לפרוק עולה מעל עצמם. אמרו חז"ל 'טוב לגבר כי ישא עול בנעוריו'– 'עול אשה'. בלשון הקודש קוראים למתחתן 'נושא אשה', וזה ביטוי נפלא, כי הוא ממש צריך לשאת את אשתו. לא רק בהשלמה חיצונית, שלא יכעס עליה, אלא יקבל אותה על עצמו בכל מצב".

הגר"ש וולבה מסביר שהסבלנות היא מידה הכרחית בחינוך ילדים:
"כמה סבלנות צריכים בחינוך ילדים. עם צעקות וסטירות לחי לא 'מחנכים'. נתלמד איפה בסבלנות עם בני הבית, נקבע לעצמינו שעה קבועה, שבה נתאזר ביותר בסבלנות, ותהא זו שעה שבה עלולים דווקא להתעצבן, כגון בבוקר כשהילדים צריכים לצאת למקום לימודם, או בערב כשהם צריכים לשכב לישון, אז ישמור על קור רוח ומנוחת נפשו. נתרגל בזה עד שייקבע בלבנו ציור ברור של הנהגה עקבית של סבלנות בלב שלם. אחר כך נעביר את הזמן הקבוע הזה לזמן חולשה אחר בבית, עד שנתלמד גם בזה, וכל זאת לתקופה ממושכת, עד כדי התלמדות יסודית במידת הסבלנות".


המשגיח הרב וולבה חינוך.png
 
שלמה המלך: מי שלא מכה שונא את התלמיד.
ובדורנו בדרך כלל מי שמכה שונא את התלמיד.
וע' בגמ' ב"ב כ: כי מחית לינוקא לא תמחי אלא בערקתא דמסאני . וגם זה אסור בהחלט אם אינו לשם שמים. (מובא בפתחי תשובה איפה שהוא). וכן אם הוא בשעת כעס אסור.
ועוד בדורות ההם כאשר היו מכים את התלמיד היה נכנע ומקבל מרות, ואילו בימינו מי שיכו אותו מיד יתמרד וימצא לו חברה שתזדהה איתו ויכול להגיע ג"כ לרחוב ששם מקבלים אותו באהבה וקוראים לו אחי וכל מה שדורשים ממנו הוא להיות לא בסדר. וכבר אחז"ל שיעקב נמנע מלהוכיח את ראובן מחשש שמא ילך וידבק בעשיו) ואכמ"ל עוד.
 
שלמה המלך: מי שלא מכה שונא את התלמיד.
אין קשר
בזמנו של שלמה המלך נידה חיכתה רק 7 ימים מהראיה הראשונה לטבילה
בזמנו של שלמה המלך כסף היה קונה - משיכה לא
בזמנו של שלמה המלך לא התפללו שמונה עשרה ולא הלכו עם כיפות
הוא מדבר על זמנו
'זאת התורה לא תהא מוחלפת' - ואי אפשר לשנות אותה, השום מצב ובשום מקום, כי התורה היא נצחית, ומיועדת לכל אחד בכל מצב ובכל מקום!
על מה זה נאמר?
מה לא מוחלף?
וכי זה רשום בתורה שבכתב?
 
אין קשר
בזמנו של שלמה המלך נידה חיכתה רק 7 ימים מהראיה הראשונה לטבילה
בזמנו של שלמה המלך כסף היה קונה - משיכה לא
בזמנו של שלמה המלך לא התפללו שמונה עשרה ולא הלכו עם כיפות
הוא מדבר על זמנו
לא ראיתי שם כוכבית עם הכיתוב "מוגבל לדורו בלבד".
אולי לא הסתכלתי מספיק טוב.
 
'זאת התורה לא תהא מוחלפת' - ואי אפשר לשנות אותה, השום מצב ובשום מקום, כי התורה היא נצחית, ומיועדת לכל אחד בכל מצב ובכל מקום!

לא ראיתי שם כוכבית עם הכיתוב "מוגבל לדורו בלבד".
אולי לא הסתכלתי מספיק טוב.
הגוף שלנו השתנה והוא לא כמו הגוף שהיה בזמן חז"ל!
אז אתה מדבר על הנפש?
 
מסופר על רבי דוד בהר"ן, שכאשר נאלץ להכות את בניו כדי לחנכם, היה משתמש בלולב היבש שנותר מחג הסוכות. כששאלו אותו לפשר הדבר, היה אומר, הואיל ואתעביד ביה מצוה חדא ליעביד ביה מצוה אחריתי...
 
מסופר על רבי דוד בהר"ן, שכאשר נאלץ להכות את בניו כדי לחנכם, היה משתמש בלולב היבש שנותר מחג הסוכות. כששאלו אותו לפשר הדבר, היה אומר, הואיל ואתעביד ביה מצוה חדא ליעביד ביה מצוה אחריתי...
לכל אלו שעושים 'העתק הדבק' בחינוך הנה לכם עוד כמה הנהגות קדושות לחיקוי:
הגר"א כ' באגרתו שעל שקר צריך להכות את בניו ולא ירחם עליהם כלל. (בימינו יצטרך להכות את עצמו שבעתיים).
הח"ח מעולם לא נישק את בניו.
אביו של הגרא"ז מלצר כששמע שבנו לומד שלא כראוי לפי מדרגתו הלך עד אליו לוולוז'ין ממדינה אחרת כדי לתת לו סטירה ושב על עקבותיו.
רבא רדף אחרי ר' יוסף בנו עם כלי ברזל על שהעיז לחזור לאחר שנה מהישיבה בעיוכ"פ.
בהצלחה.
 
נערך לאחרונה:
לכל אלו שעושים 'העתק הדבק' בחינוך הנה לכם עוד כמה הנהגות קדושות לחיקוי:
הגר"א כ' באגרתו שעל שקר צריך להכות את בניו ולא ירחם עליהם כלל. (בימינו יצטרך להכות את עצמו שבעתיים).
הח"ח מעולם לא נישק את בניו.
אביו של הגרא"ז מלצר כששמע שבנו לומד שלא כראוי לפי מדרגתו הלך עד אליו לוולוז'ין ממדינה אחרת כדי לתת לו סטירה ושב על עקבותיו.
רבא רדף אחרי ר' יוסף בנו עם כלי ברזל על שהעיז לחזור לאחר שנה מהישיבה בעיוכ"פ.
וע' בריטב"א (מו"ק יז) גבי המכה בנו גדול עובר משום ולפנ"ע וז"ל ונראים הדברים דלא גדול, גדול ממש, אלא הכל לפי טבעו, שיש לחוש שיתריס כנגדו בדיבור או במעשה, ואפילו אינו בר מצוה עדין, אין ראוי להביאו לידי מכה אביו או מקלל אביו, אלא ישדלנו בדברים. עכ"ל. וברור יבין שבדורנו יש לחוש להנ"ל.
 
זה לא אני אומר.
זה מרן בעל השבט הלוי אומר:
שבט הלוי.png
הרב ואזנר זצ"ל התנה זאת באם הבן מרגיש שהאב אוהבו ומכהו בתבונה להעמידו על דרך טוב וזה לא מצוי
זה לא אני אומר.
זה מרן בעל השבט הלוי אומר:
שבט הלוי.png
מצאתי כתוב:
סיפור מענין סיפר הגרח"פ ברמן [באחד הכינוסים, הובא באחד העיתונים] כי בילדותו בת"ת תשב"ר בבני ברק היה אחד המחנכים החשובים בשם ר"מ בלוי זצ"ל שהיה מיוחד במינו בחינוך וגם הילדים אהבוהו מאד, הוא נהג הרבה להכות את הילדים ומכיון שהיה איש גיבור מכותיו כאבו ביותר.
ומספר הגרח"פ שלאחר עשרות שנים פגשו, ושאל אותו האם הוא עדיין מכה את הילדים כמו פעם, והשיב לו רמ"ב שהוא כבר אינו מכה, ולשאלת רח"פ מה השתנה? השיב לו רמ"ב כי הדבר הטוב ביותר בחינוך הוא שיהא כואב לילד על דבר לא טוב שעשה, ולשלם מחיר על מעשיו. ומאידך אין דבר שמשחית את הילד יותר מלהעליב אותו על מה שעשה, לאבד את כבודו ולתת לו להרגיש מושפל זה להחריב אותו, אבל שירגיש כאב על מה שעשה זה בונה אותו.

וסיים רמ"ב כי זהו ההבדל בין הזמנים ההם שלפי ההסתכלות של הסביבה אז, כשהילד קיבל מכות הוא לא נפגע מזה, ורק היה כואב לו וזה מצוין והוא נבנה מזה, אבל בשנים האחרונת הוא שם לב שכשהוא מכה ילד הוא נפגע ונעלב, וזה חורבן, ולכן הוא הפסיק עם זה.

לפי זה חשבתי, במה שיש שואלים בנידון מכות בזמנינו הרי "זאת התורה לא תהא מוחלפת", ובפסוק כתוב "חוסך שבטו שונא בנו", אבל לפי הנ"ל קושיה מעיקרא ליתא, אמנם התורה היא נצחית, אבל הפסוק מדבר על מכות, ולא על פגיעה ועלבון,
 
נערך לאחרונה:
וע' בריטב"א (מו"ק יז) גבי המכה בנו גדול עובר משום ולפנ"ע וז"ל ונראים הדברים דלא גדול, גדול ממש, אלא הכל לפי טבעו, שיש לחוש שיתריס כנגדו בדיבור או במעשה, ואפילו אינו בר מצוה עדין, אין ראוי להביאו לידי מכה אביו או מקלל אביו, אלא ישדלנו בדברים. עכ"ל. וברור שבדורנו יש לחוש להנ"ל.
1787689390703.png
וז"ל הפלא יועץ (ע' אהבת הבנים) : " וידוע (מו"ק יז, א) שהמכה בנו גדול עובר משום לפני עור וכו', ולא גדול גדול ממש, אלא לפי מה שהוא הבן ולפי מדותיו".
 
נערך לאחרונה:
הרב ואזנר זצ"ל התנה זאת באם הבן מרגיש שהאב אוהבו ומכהו בתבונה להעמידו על דרך טוב וזה לא מצוי

מצאתי כתוב:
סיפור מענין סיפר הגרח"פ ברמן [באחד הכינוסים, הובא באחד העיתונים] כי בילדותו בת"ת תשב"ר בבני ברק היה אחד המחנכים החשובים בשם ר"מ בלוי זצ"ל שהיה מיוחד במינו בחינוך וגם הילדים אהבוהו מאד, הוא נהג הרבה להכות את הילדים ומכיון שהיה איש גיבור מכותיו כאבו ביותר.
ומספר הגרח"פ שלאחר עשרות שנים פגשו, ושאל אותו האם הוא עדיין מכה את הילדים כמו פעם, והשיב לו רמ"ב שהוא כבר אינו מכה, ולשאלת רח"פ מה השתנה? השיב לו רמ"ב כי הדבר הטוב ביותר בחינוך הוא שיהא כואב לילד על דבר לא טוב שעשה, ולשלם מחיר על מעשיו. ומאידך אין דבר שמשחית את הילד יותר מלהעליב אותו על מה שעשה, לאבד את כבודו ולתת לו להרגיש מושפל זה להחריב אותו, אבל שירגיש כאב על מה שעשה זה בונה אותו.

וסיים רמ"ב כי זהו ההבדל בין הזמנים ההם שלפי ההסתכלות של הסביבה אז, כשהילד קיבל מכות הוא לא נפגע מזה, ורק היה כואב לו וזה מצוין והוא נבנה מזה, אבל בשנים האחרונת הוא שם לב שכשהוא מכה ילד הוא נפגע ונעלב, וזה חורבן, ולכן הוא הפסיק עם זה.

לפי זה חשבתי, במה שיש שואלים בנידון מכות בזמנינו הרי "זאת התורה לא תהא מוחלפת", ובפסוק כתוב "חוסך שבטו שונא בנו", אבל לפי הנ"ל קושיה מעיקרא ליתא, אמנם התורה היא נצחית, אבל הפסוק מדבר על מכות, ולא על פגיעה ועלבון,
טיעון של דורות חלשים.
אבל פה יש טיעון שהנפשות חלשות לא הגופים.
כלומר, הילד אינו יודע לקבל את המכה בהבנה הנכונה של הדבר.

יש מעשה המובא מהרה"ק האמרי חיים מויז'ניץ זיע"א
היה יהודי בעל גאוה שהסתופף בצילו של האמרי חיים, משהבחין בכך הרבי, רצה לרמוז לו שהוא מדי גאה.
ומשכך הוא התעלם ממנו במשך השבת. לקראת סעודה שלישית החל האמרי חיים לקרבו.
מששאלוהו על כך השיב, רציתי לרמוז לו משהו, ומשראיתי שהוא לא מבין חדלתי, כי אין יל עניין לצער יהודים.
 
הרב ואזנר זצ"ל התנה זאת באם הבן מרגיש שהאב אוהבו ומכהו בתבונה להעמידו על דרך טוב וזה לא מצוי
הבאתי את זה להוכיח שדברי שלמה המלך שרירים וקיימים גם לימינו, ולא כדי לצדד מהי דרך החינוך הנכונה.
 

חברים מקוונים לאחרונה

משתמשים שצופים באשכול הזה

חזור
חלק עליון