אני עשיתי עם כל תלמיד שיחות נפש תדירות ובודאי הייתי מזהה לו היה
בגלל ההתעקשות שלך להכניס אותך ואת הנהגתך לענין...
אאלץ להגיב גם באופן זה:
האם אתה יודע בכלל משהו מקצועי בענין קשו"ר, בענין תקשורת, בענין ויסות חושי, בחוסר תחושה, בבעיות מיקוד וכו' וכו'.
כמה הורים דואגים ומסורים יש, שמדברים עם הילדים שלהם הרבה, ועם כל זאת אינם יודעים מאומה לזהות את הבעיות של הילדים שלהם, למרות שאינם מהסוג המתעלם או המכחיש. כי בלי כלים ובלי ידע, אי אפשר לזהות גם אם רצון טוב מאוד.
ואני לא מדבר על ילדים שקשה מאוד לאבחן ממה הם סובלים, וראיה שהם מסתובבים אצל אנשי מקצוע רבים עד שמצליחים לאתר את הנקודה.
בדיוק כמו ברפואת הגוף, יש מחלות שכל רופא מתחיל ידע לזהות, ולפעמים עם אותם תסמינים בדיוק, מדובר בדבר נדיר, שרק רופא מומחה מאוד ידע לזהות.
עם כל הכבוד והיקר, למרות שדעתי האישית היא, שחובה גמורה על כל מי שרוצה להתעסק בחינוך ללכת ללמוד לפחות בצורה בסיסית על כל הנ"ל, גם אם נגיע למצב הזה בעז"ה, עדיין מלמדים לא יוכלו להיות מאבחנים ורופאים מומחים. כל אחד יעסוק בתפקידו.
לסיכום: יש כאן דאגה נוראה לגוף של כלל ישראל וחוסר דאגה משווע לנשמה וכבר אמרו גדול המחטיאו וכו' ובמשלי כתוב גם מתרפה במלאכתו אח הוא לבעל משחית
זו דאגה לגוף???
מדובר בנטו דאגה לנשמה ולנפש.
הרבה יותר ילדים ירדו
מהדת בגלל התופעות הנ"ל מאשר ילדים שירדו בגלל שלא קיבלו מספיק מכות.
ושוב, התשובה לא יכולה להיות אצלי זה לא כך.
א. בא נניח, אז מה? הנידון הוא כללי.
ב. בתפילה עמוקה שאכן כל תלמידיך בהווה ובעתיד יעלו ויצמחו בדרך התורה והיראה, אבל עדיין גם חכם גדול מבין שאי אפשר להוכיח דבר כמה חודשים אחרי שגמרת איתם בעודם ילדים קטנים.
