זה מצוות צדקה לא הכנסת אורחים
מעתיק
דעת תורה באורים בראשית פרק יט פסוק ב (פרשת וירא)
(ב) ויאמר הנה נא אדני. וברש"י: הנה נא אתם אדונים לי אחר שעברתם עלי. והנה לפי פירוש זה, פסוק זה של הנה נא אדוני, אינו שייך להמשך הענין של סורו נא, אלא הוא פסוק בפני עצמו, שאמר להם לוט שהם אדונים לו, ולמדנו מכאן יסוד גדול בדיני הכנסת אורחים, כי בעל הבית נעשה עבד לאורח הבא אצלו, והאורח אדון לו, והטעם הוא - "אחר שעברתם עלי", והוא כמו שכתב רש"י לעיל (יח, ה) אצל אברהם, "כי על כן עברתם - מאחר שעברתם עלי לכבודי", (ועיי"ש בדברינו), והיינו שבזה שהאורח בא לבעל הבית הוא מכבד את בעה"ב, כי אין לך כבוד יותר גדול מזה שאדם צלם א־להים בא אליו, ומזה נובע כל דיני הכנסת אורחים, אשר חיובם הוא כדין עבד לאדון, והוא משום הכרת הטוב שמקבל בעל הבית מהאורח שבא לכבודו, נעשה הבעל הבית כעבד משועבד להאורח, אצלנו כל ענין הכנסת אורחים נעשה רק כענין של "העפליכקייט", אבל לא כן הוא, חיוב ממש הוא, כמו חיובי עבד לאדון. והנה לכאורה לפי"ז היה צריך להיות חיוב של הכנסת אורחים רק בעשיר שביאתו הוא לכבוד בעל הבית, אבל בעני אשר כונתו לצורך עצמו לא יהיה בו משום חיוב זה של הכנסת אורחים, אבל זהו שיבוש אשר נשתבשנו בו, חז"ל אומרים (עיין ויק"ר לד, י) עני אומר מאן זכי בי, והיינו כיון שמחויבים אנו לרוץ לקראת אורח ולהכניסו לתוך ביתנו, הנה אין חילוק כלל בין עני לעשיר, דגם לקראת עני צריך לרוץ, וכיון שרץ לקראתו נעשה עבד לו, אצלנו נתהפכו המושגים, אצלנו העני הוא עבד להעשיר, אבל האמת הוא להיפך, התורה מגלה לנו בזה כי אדרבה הוא, הבעל הבית נעשה עבד ומשועבד לאורח הבא, העני הוא המזכה את העשיר, ועל כן הוא האדון, זהו הפירוש בהפסוק שלוט אמר להם שאתם אדונים לי, לימוד גדול יוצא לנו מזה להיפך מכל המושגים המורגלים אצלנו.