ראש השנה הלכות לערב ראש השנה ע"פ פסקי הרב אלישיב (1 צופה)

[אחד יחיד]

התרת נדרים

א'. נוהגים בערב ראש השנה לעשות "התרת נדרים" (מט"א). שלשה יושבים, והמבקש עומד לפניהם בבקשת ההתרה. אפשרי שהשלשה יהיו קרובים זה לזה או למבקש ההתרה. הבעל אינו יכול להיות בהרכב הבי"ד להתרת נדרי אשתו (יו"ד רכ"ח רל"ד כז).

ב'. יש להקפיד שאותם שלשה הביאו חתימת זקן, או שיהיו לפחות בני שמונה עשרה. התרת נדרים כשרה בלילה. (רכ"ח פ"ת סק"ב).

ג'. צריך שכל אדם יבין מה שהוא אומר, ולא כמו שחושבים עמי הארצות שהיא בבחינת איזו "תחינה" (חיי אדם קל"ח, והוסיף: וראיתי מאותם שאין מבינין לשון הקדוש, שאומרים הנוסח בלשון לעז. ועי"ש שמתרגם הנוסח לאידיש).

ד'. אין אדם עושה שליח להתיר נדריו, אף לא באמצעות הכתב. אלא יופיע בעצמו (ורשאי לבא עם מתורגמן) (רכ"ח ט"ז). לכלל זה "יוצא מן הכלל" אחד, אשה עושה את בעלה שליח להתיר נדריה (רל"ד נ"ו). הבעל שקיבל שליחות מאשתו, יאמר לדיינים לפני אמירתו שלו, שאמירה זו תעלה אף עבור אשתו, שהוא שליח שלה. (מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל). והדיינים יוסיפו לומר ג' פעמים "מותרים לה".

ה'. בסיום התרת הנדרים, מוסר המבקש "מודעא". למעשה אין להסתמך על מודעא זו בהמשך השנה. הוה אומר שיש להתייחס למה שנודר במשך השנה בכל חומר הדין. יש אומרים שעכ"פ מועלת המודעא לענין מנהג של מצוה שלא יחשב כנדר. אמנם לדעת מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל, יש בענין זה חילוקי דינים, וצריך שאלת חכם.

א'. נוהגים בערב ראש השנה לעשות "התרת נדרים" (מט"א). שלשה יושבים, והמבקש עומד לפניהם בבקשת ההתרה. אפשרי שהשלשה יהיו קרובים זה לזה או למבקש ההתרה. הבעל אינו יכול להיות בהרכב הבי"ד להתרת נדרי אשתו (יו"ד רכ"ח רל"ד כז).

ב'. יש להקפיד שאותם שלשה הביאו חתימת זקן, או שיהיו לפחות בני שמונה עשרה. התרת נדרים כשרה בלילה. (רכ"ח פ"ת סק"ב).

ג'. צריך שכל אדם יבין מה שהוא אומר, ולא כמו שחושבים עמי הארצות שהיא בבחינת איזו "תחינה" (חיי אדם קל"ח, והוסיף: וראיתי מאותם שאין מבינין לשון הקדוש, שאומרים הנוסח בלשון לעז. ועי"ש שמתרגם הנוסח לאידיש).

ד'. אין אדם עושה שליח להתיר נדריו, אף לא באמצעות הכתב. אלא יופיע בעצמו (ורשאי לבא עם מתורגמן) (רכ"ח ט"ז). לכלל זה "יוצא מן הכלל" אחד, אשה עושה את בעלה שליח להתיר נדריה (רל"ד נ"ו). הבעל שקיבל שליחות מאשתו, יאמר לדיינים לפני אמירתו שלו, שאמירה זו תעלה אף עבור אשתו, שהוא שליח שלה. (מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל). והדיינים יוסיפו לומר ג' פעמים "מותרים לה".

ה'. בסיום התרת הנדרים, מוסר המבקש "מודעא". למעשה אין להסתמך על מודעא זו בהמשך השנה. הוה אומר שיש להתייחס למה שנודר במשך השנה בכל חומר הדין. יש אומרים שעכ"פ מועלת המודעא לענין מנהג של מצוה שלא יחשב כנדר. אמנם לדעת מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל, יש בענין זה חילוקי דינים, וצריך שאלת חכם.

(יתד נאמן, יום שישי כ"ד באלול תשפ"ד)

 

[אחד יחיד]

תענית ערב ראש השנה

א'. כתב בשלחן ערוך (תקפ"א): נוהגים להתענות בערב ראש השנה. התענית מסתיימת עוד לפני סוף היום. רבים נוהגים להתענות עד מנחה גדולה, ואומרים בה היחידים עננו בתפילת לחש. אכל אחר חצו, ואח"כ מתפלל מנחה, אינו אומר בה "עננו" (תקס"ה).

ב'. מי שאין לו מנין לתפילת מנחה גדולה, עדיף שיאכל בחצות ויתפלל מנחה בציבור יותר מאוחר בלא עננו, מאשר להתפלל ביחידות באמירת עננו (מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל). מי שבדעתו לאכול אחר חצות לפני תפילת מנחה (מחמת שלא ימצא מנין למנחה גדולה וכד'), רצוי שיתנה מראש שיוכל לעשות כן, כי המנהג הפשוט להתענות עד אחר תפילת מנחה (מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל).

ג'. מובא במ"ב (סקט"ז) שהיות ותענית זו היא מנהג הכלל אין צריך לקבלה מראש. לדעת מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל, היות ובזממנו המנהג להתענות אינו נחלת הכלל, הרי יש לקבל את התענית במחנה של ערב התענית. אמנם מי שרגיל להתענות מדי שנה, אי"צ קבלה מראש.

ד'. ביחס לתענית שהיא מנהג הציבור, נאמר שהמוזמנים לסעודת מצוה כגון פדיון הבן וברית מילה, רשאים לאכול. היתר זה מסעודת המצוה ואילך, אולם קודם לכן אסורים. גם מי שהתחיל להתענות בתחילת היום, והזמינוהו אח"כ לסעודת מצוה, רשאי להפסיק תעניתו. בעלי הברית רשאים לאכול כבר מהבוקר. (תקס"ח סקי"ח סקכ"א)

ה'. מי שקיבל עליו את התענית מבעוד יום, הרי היא כנדר, ואין בו ההיתר של סעודת מצוה, נמצא שאם אח"כ הזמינוהו לסעודת מצוה, אסור הוא להפסיק תעניתו. וי"א שאף הוא מותר, כי קבלתו נעשתה על דעת המנהג. מהמ"ב משמע דההלכה בזה לחומרא, אכן רשאי הוא "ללוות התענית", היינו שיאכל כעת, ויפרע תעניתו, הוה אומר שיתענה בהזדמנות אחרת (תקס"ח סקכ"א).

ו'. דוקא למשתתף בסעודה התירו לאכול, אולם לא ישלחו מאכלים מתוך הסעודה אל ביתו של אדם מסויים, שבאופן זה אין לו היתר לאכול. (תקס"ח ב)

ז'. מי שנהג להתענות, ורוצה לחזור בו ממנהגו, צריך התרת נדרים. (המדובר במי שנהג כן שלש פעמים- ערוך השלחן). המתענה לפעמים שלא בגדר "מנהג", אינו צריך "התרה". אמנם אם התענה פעם אחת על דעת לנהוג כן לעולם, צריך התרה. חיוב התרת הנדר אמור גם במי שרוצה לחזור בו ממנהגו עקב זאת שהורע מצב בריאותו (יו"ד רי"ד ודגמ"ר).

ח'. זה שחייב להתענות מחמת מנהגו הקבוע, ואירע שלא היה כל כך בריא ורוצה להמנע מהתענית באופן חד פעמי, אף הוא צריך התרת נדרים. אכן אם אין מי שיתירנו, אפשר שיש להקל במקום הרחק, ויסמוך על המקילים שאפילו במצב של "מקצת חולי" אין צריך "התרה"' (תקפ"א סקכ"ט). אמנם מי שקיבל עליו התענית מבעוד יום וכ"ש המתענה יותר מהמנהג (כגון שמתענה יום שלם) דינו חמור יותר, ועיין מ"ב.

ט'. כתב בשלחן הלכות נדרים (רי"ד): הרוצה לנהוג בקצת דברים המותרים אומר בתחילת הנהגתו שאינו מקבל עליו כן בנדר. וגם יאמר שאין בדעתו לנהוג כן אלא בפעם ההיא או בפעמים שירצה, ולא לעולם.

(יתד נאמן, יום שישי כ"ד באלול תשפ"ד)

 

[אחד יחיד]

מנהגי ערב ראש השנה

א'. בתפילת שחרית של ערב ראש השנה אין אומרים תחנון, אולם בסיום הסליחות (גם כשהסתיימה אמירתן ביום) אומרים. "למנצח" אומרים (והספרדים אין אומרים) (תקפ"א ג' קלא סקלה).

ב'. אין לתקוע בשופר בערב ראש השנה, אף לא בליל היום. התוקע להתלמד יעשה כן בחדר סגור. (סקכ"ד ומג"א).

ג'. מכבסים ומסתפרים בערב ראש השנה. אך אין לובשים בגדי רקמה הדורים וחשובים כבשאר יו"ט, כדי שיהא מורא הדין עליו (סקכ"ה). נוהגים לטבול בערב ר"ה החל משעה קודם חצות (סקכ"ו).

ד'. יש שנוהגים לילך לבית הקברות ולהרבות שם בתחינות, ויתן צדקה קודם שיאמר התחינות. והענין בזה, כי שם מקום מנוחת הצדיקים, והתפילה מתקבלת שם יותר. אך אל ישים מגמתו נגד המתים, רק שיבקש מד' יתברך עליו רחמים בזכות הצדיקים שוכני עפר, ויקיף הקברות. (סקכ"ז).

(יתד נאמן, יום שישי כ"ד באלול תשפ"ד)