דיונים, שאלות ובירורים בהלכה שאינם משתייכים לאחת הקטגוריות הספציפיות בפורום

שבת ויום טוב​

  1. לפני כניסת שבת צריך לבדוק את כיסי הבגדים כדי שלא לצאת בשבת לרשות הרבים עם חפץ.
    מקור: שו״ע או״ח רנב, ז.
  2. אסור להכין בשבת לצורך מוצאי שבת, גם כאשר עצם הפעולה אינה מלאכה, כגון סידור הבית או הבאת חפצים רק לצורך הלילה.
    מקור: שו״ע או״ח שכג ומשנה ברורה; הגדרת „הכנה” תלויה במעשה ובמטרתו.
  3. אסור לומר בשבת דברים כמו „מחר אעשה מלאכה פלונית”, כאשר מדובר במלאכה האסורה בשבת; רמיזה או דיבור לצורך מצווה תלויים בפרטים.
    מקור: שו״ע או״ח שז, א.
  4. אין לרוץ בשבת כדרך שעושים בחול, מלבד ריצה לדבר מצווה או הנאה המיוחדת לאותו אדם.
    מקור: שו״ע או״ח שא, א–ב.
  5. גם נשים חייבות בקידוש מן התורה ויכולות להוציא גברים ידי חובה כאשר דרגת החיוב שווה.
    מקור: שו״ע או״ח רעא, ב.
  6. לחם המשנה נוהג גם בסעודת שבת בבוקר ובסעודה שלישית, ולא רק בליל שבת.
    מקור: שו״ע או״ח רעד, ד; רצא, ד.
  7. גם אישה חייבת בלחם משנה ובסעודות השבת.
    מקור: משנה ברורה רעד, א.
  8. אין קידוש אלא במקום סעודה. השומע קידוש במקום אחד ואוכל במקום אחר עלול שלא לצאת ידי חובת קידוש.
    מקור: שו״ע או״ח רעג, א.
  9. יש לכסות את החלות בזמן הקידוש, ולהשאירן מכוסות עד לאחר ברכת הגפן.
    מקור: שו״ע או״ח רעא, ט.
  10. המסובים היוצאים ידי קידוש צריכים לטעום מן היין רק כאשר המקדש לא שתה את השיעור הנדרש; מכל מקום, מצווה מן המובחר שיטעמו.
    מקור: שו״ע או״ח רעא, יד.
  11. אין להתחיל סעודה שלישית לאחר השקיעה לכתחילה; אם התאחר, יש לשאול כיצד לנהוג לפי הזמן והנסיבות.
    מקור: שו״ע או״ח רצא, ה; משנה ברורה שם.
 

מזוזה וכבוד המצוות​

  1. מזוזה חייבת בבדיקה פעמיים בשבע שנים; מזוזה השייכת לציבור נבדקת פעמיים ביובל. במקום לחות או חשש נזק יש לבדוק בתדירות המתאימה.
    מקור: שו״ע יו״ד רצא, א.
  2. אסור לתלות חפצים על מסמרי המזוזה או להשתמש בבית המזוזה כמתלה.
    מקור: נלמד מדיני כבוד המצווה; עיין בפוסקי זמננו.
  3. היוצא מן הבית והנכנס אליו יניח ידו על המזוזה ויזכור את ייחוד ה׳ ואהבתו; אין די בנשיקה חיצונית בלי מחשבה.
    מקור: רמ״א יו״ד רפה, ב; רמב״ם הלכות מזוזה ו, יג.
  4. אין להיכנס למצווה מתוך זלזול או לעשותה בדרך בזויה, גם אם מבחינה טכנית יצא ידי חובה. זהו בכלל „ביזוי מצווה”.
    מקור: שבת כב ע״א והלכות רבות בשולחן ערוך.
 

ממונות ובין אדם לחברו​

  1. השואל חפץ ללא ידיעת בעליו נקרא „שואל שלא מדעת”, ודינו כגזלן לדעת השולחן ערוך, גם אם התכוון להחזירו בשלמות.
    מקור: שו״ע חו״מ שנט, ה.
  2. אסור להשתמש בחפץ מושאל למטרה או בהיקף החורגים מרשותו של המשאיל.
    מקור: שו״ע חו״מ שמא; שמב.
  3. אסור לעכב שכר של עובד שכיר מעבר לזמן התשלום, אפילו כאשר מדובר בסכום קטן.
    מקור: שו״ע חו״מ שלט, א–ב.
  4. גם עובד שכיר מחויב לעבוד בכל כוחו ואסור לו לבטל מזמן העבודה לצרכיו הפרטיים ללא רשות.
    מקור: שו״ע חו״מ שלז, כ.
  5. אסור לצער אדם בדיבור, להזכיר לו את עברו או לשאול אותו שאלה שאין לו דרך לענות עליה, כאשר המטרה היא לצערו או להביכו.
    מקור: בבא מציעא נח ע״ב; רמב״ם הלכות מכירה יד.
  6. אסור לגנוב דעתו של אדם, גם כאשר לא נגרם לו הפסד כספי, כגון ליצור כלפיו מצג כוזב של טובה או כבוד.
    מקור: שו״ע חו״מ רכח, ו.
  7. אסור לשאול מוכר למחירו של מוצר כאשר אין כל כוונה לקנות והוא סבור שהשואל לקוח אפשרי, אם הדבר גורם לו צער או טרחה.
    מקור: בבא מציעא נח ע״ב; שו״ע חו״מ רכח, ד.
  8. אסור להלוות או ללוות בריבית אפילו בין קרובי משפחה, וגם כאשר שני הצדדים מסכימים ורואים בכך „מתנה”.
    מקור: שו״ע יו״ד קס, א.
  9. הלוואת מוצר כדי לקבל לאחר זמן אותה כמות עלולה להיות אסורה משום „סאה בסאה”, אם מחירו עשוי לעלות; יש היתרים כאשר יש ללווה מאותו המין בבית.
    מקור: שו״ע יו״ד קסב, א–ב.
  10. תוספת תשלום בגלל איחור בתשלום עלולה להיות ריבית, גם כשמכנים אותה „קנס”, „הצמדה” או „דמי טיפול”. יש לבדוק כל הסכם לגופו.
    מקור: שו״ע יו״ד קעז ופוסקי זמננו.
  11. מי שגרם נזק לרכוש משותף, לחדר מדרגות, לבית הכנסת או לחפץ ציבורי אינו פטור מפני שאין בעלים מסוים העומד מולו.
 
 
בפוסקים מבואר שחזן שלא אומר את הפסוק יחד עם הציבור לא יצא ידי"ח קדושה שהרי לא אמרה יחד עם הציבור, (ואם אין שם אלא תשעה והוא, כולם לא יצאו ידי"ש קדושה. וממילא אין יכול בכה"ג להוציא ידי"ח.
אלא שראוי שהחזן יגביה קולו ככל יכלתו.
החזן יכול להתחיל מעט עם הציבור ולהמשיך כשהציבור סיים
 


 
מעניין... הטור סי' קכ"ג כותב עושה שלום במרומיו - שמאל, הוא יעשה שלום - ימין, והוסיף המחבר "ואח"כ ישתחוה לפניו" וכו'
וראה בספר המנהגים עשה שלום במרומיו - שמאל, הוא - באמצע, יעשה שלום עלינו - ימין, ועל כל ישראל - באמצע,
צודק התבלבלתי.
 
מתכבד בקלון חבירו.
- בתנאי שזה יותר מכפי השיעור הנדרש, כי מאוד יתכן שמיעוט שיחה הוא דבר שקיים ונצרך גם תוך כדי לימוד.
אה"נ אבל בד"כ קל בעינינו להפסיק לכמה רגעים באמצע הלימוד לדברים שאינם הכרחיים ויותר חמור הוא כשלומד עם חברותא.
 
אין אדם ניצול מעוון ביטול תורה בכל יום (תניא פכ"ה)
ייש"כ. אמנם לקבל ע"ע ליזהר מביטול תורה הוא דבר גדול מאד וקשה. אבל לא להפסיק באמצע הלימוד למה שאינו הכרחי הוא אפשרי בהחלט, רק צריך קצת אומץ ועמידה נגד לחץ חברתי ואחז"ל מוטב לו לאדם שיקרא שוטה כל ימיו ואל יהי רשע שעה א' לפני המקום.
 
אין לשאול שאלת שלום בבית הקברות אלא מחוץ לארבע אמות של קבר, אמנם אם יש שם מת שטרם נקבר, אסור לשאול שאלת שלום בכל הבית הקברות. וכן אין לשאול בשעה שמלוים המת או כשמתאספים אצל בית המת ללוותו, וכשמת אדם גדול, כל זמן שלא נקבר כתב בערוך השלחן שאין לשאול שאלת שלום בכל העיר, אפילו בעיר גדולה, וכן בכל ימי השבעה אין לשאול שאלת שלום בבית האבל (לא לאבל, ולא לאחרים הנמצאים שם), כיון שאין להזכיר שלום בבית האבל.
 
כל זיעת האדם היא סם המות, חוץ מזיעת הפנים שאין בה סכנה, לכן צריך ליזהר שלא תיפול שום זיעה לאיזה מאכל או משקה [מלבד זיעת הפנים] ובמקרה שנתערבה במאכל יש מחלוקת אם בטלה בששים.
 
בחזרת הש"ץ של ימים הנוראים, עדיף לעמוד בברכות השמונה עשרה עצמן, בחזרת הש"ץ, מלעמוד בפיוטים כשארון הקודש פתוח. שו"ע א"ח קכ"ד ד' מ"ב ס"ק כ'
 

חברים מקוונים לאחרונה

חזור
חלק עליון