הלכה כללי הלכות פסוקות ומצויות שרבים אינם יודעים או נכשלים בהן - אשכול מרכזי

[גמח]

באבינו מלכנו, צריך לומר רוע גזר בנשימה אחת, דהיינו שד' יקרע הרוע שבגזירה, ומה שנשאר בגזירה יהיה לרחמים. מ"ב תקפ"ד ג'.

 

[גמח]

צריך לעמוד באמירת הוידוי, ואסור לסמוך עצמו על דבר, באופן שאם ינטל אותו דבר הוא יפול, ואם סמך עצמו, צריך עיון אם צריך לחזור ולהתוודות. שו"ע או"ח תר"ז ג', מ"ב י'

 

[כתר]

מפורש ברמב''ם שיש לפרסם החטאים שנכשלים בהם האנשים כדי שיזהרו מהם שלא להכשל בפרט בפרסום אנונימי שאין בו חשש

לחץ כדי לכווץ...

כאן לא כל אחד מפרסם חטאיו?
מה שונה פרסום אנונימי? לפרסם שיש יהודי בנחלת דן או במטה אשר שעובר עבירה זה לא פרסום חטאיו?

 

[ישעיהו מנחלת דן]

כאן לא כל אחד מפרסם חטאיו?

לחץ כדי לכווץ...

ממש לא, מפרסם חטאי חבריו ..

מה שונה פרסום אנונימי? לפרסם שיש יהודי בנחלת דן או במטה אשר שעובר עבירה זה לא פרסום חטאיו?

לחץ כדי לכווץ...

בפרסום אנונימי אין חשש לבושה של החוטא

הגמ' אומרת חציף עלי מאן דמפרסם חטאוי שנראה שלא אכפת לו כ''כ

 

[בעל דבר]

לא ראיתי את כל ההודעות, יתכן שדבר זה כבר נאמר

אסור לעשות שום מלאכה בעודו מברך, לרבות תלמוד תורה (שו"ע או"ח קצא, ג, ובט"ז).

 

[ישעיהו מנחלת דן]

לא ראיתי את כל ההודעות, יתכן שדבר זה כבר נאמר

אסור לעשות שום מלאכה בעודו מברך, לרבות תלמוד תורה (שו"ע או"ח קצא, ג, ובט"ז).

לחץ כדי לכווץ...

כבר המ''ב בהלכות ק''ש על הסתירה בפסקי השו''ע בנושא ובאמת המחלוקת היא קדומה בבלי וירושלמי בעוד הירושלמי מדייק מהמשנה שאסור הבבלי מביא ברייתא מפורשת שמותר לעשות מלאכה באמצע ק''ש דאו' (חוץ מפסוק ראשון)
אמנם ת''ת פשיטא שאסור כי צריך לכון בברכה ולא בת''ת

 

[אל'יהו]

צריך לעמוד באמירת הוידוי, ואסור לסמוך עצמו על דבר, באופן שאם ינטל אותו דבר הוא יפול, ואם סמך עצמו, צריך עיון אם צריך לחזור ולהתוודות. שו"ע או"ח תר"ז ג', מ"ב י'

לחץ כדי לכווץ...

וצ"ע מהמתודה בזמן הבאת קרבן שצריך לסמוך בשעת הוידוי בכל כוחו על הקרבן.

 

[ישעיהו מנחלת דן]

וצ"ע מהמתודה בזמן הבאת קרבן שצריך לסמוך בשעת הוידוי בכל כוחו על הקרבן.

לחץ כדי לכווץ...

שאני התם שמצותו בכך
אבל מצות וידוי שלא על קרבן מעומד דוקא

 

[גמח]

וצ"ע מהמתודה בזמן הבאת קרבן שצריך לסמוך בשעת הוידוי בכל כוחו על הקרבן.

לחץ כדי לכווץ...

בוידוי יש ב' דינים, תשובה וכפרה, בוידוי על חטא זה חיוב מהלכות תשובה ובוידוי על קרבן זה כולל את שניהם ולכן סומך על הקרבן שבזה מתכפר לו.

 

[אל'יהו]

צריך לעמוד באמירת הוידוי, ואסור לסמוך עצמו על דבר, באופן שאם ינטל אותו דבר הוא יפול, ואם סמך עצמו, צריך עיון אם צריך לחזור ולהתוודות. שו"ע או"ח תר"ז ג', מ"ב י'

לחץ כדי לכווץ...

והנה כתב המשנ"ב סימן תרז ס"ק א: "ויש פוסקים שסוברין שצריך להתוודות גם אחר אכילה קודם חשיכה. וראוי להחמיר כדעה זו (של"ה). וכן נהגו בזמנינו, שאומרים אז תפילה זכה".
והעיר הגרמ"מ קארפ בספרו משמרת ימים נוראים (עמוד קכט): "אך מה שיש ליזהר בזה הוא לאומרה בעמידה שמצות וידוי מעומד כמבואר בגמ' ובשו"ע תרז ס"ג, וכיון שרוצים לקיים בזה מצות וידוי דאורייתא לרמב"ן בודאי יש לאומרו מעומד ועכ"פ לומר עיקר נוסח הוידוי דחטאנו וכו' בעמידה".
מה דעת הציבור הק'?

 

[דבר ה']

החזן יכול להתחיל מעט עם הציבור ולהמשיך כשהציבור סיים

לחץ כדי לכווץ...

אך לפעמים לא ישמעו את המעט שמתחיל ואני נוהג להתחיל בתוך כדי דיבור משרוב הציבור מסיים (אך צריך שימת לב שלא לאחר תוך כדי דיבור מרוב הציבור) אבל בשבת צריך שהציבור ישתוק לפני ההוספות שבתוך הקדושה

 

[דבר ה']

והדרת פני זקן

לחץ כדי לכווץ...

אם כבר יותר צריך להזהיר על מפני שיבה תקום (ואולי יל"ד הזמנינו שכולם מוחלים)

 

[דבר ה']

כבר המ''ב בהלכות ק''ש על הסתירה בפסקי השו''ע בנושא ובאמת המחלוקת היא קדומה בבלי וירושלמי בעוד הירושלמי מדייק מהמשנה שאסור הבבלי מביא ברייתא מפורשת שמותר לעשות מלאכה באמצע ק''ש דאו' (חוץ מפסוק ראשון)
אמנם ת''ת פשיטא שאסור כי צריך לכון בברכה ולא בת''ת

לחץ כדי לכווץ...

אם התכוונת לברייתא דפועלים כדומה שיש לחלק כיון שמחויבים בדבר לעשות מלאכה (ואולי להוסיף בזה שחשיב כקוראין בזמן המלאכה ולא כעושים מלאכה בזמן שוקראים ודו"ק)

 

[ישעיהו מנחלת דן]

אם התכוונת לברייתא דפועלים כדומה שיש לחלק כיון שמחויבים בדבר לעשות מלאכה (ואולי להוסיף בזה שחשיב כקוראין בזמן המלאכה ולא כעושים מלאכה בזמן שוקראים ודו"ק)

לחץ כדי לכווץ...

לא, התכוונתי לברכות יא שוכבים וקורים וכו' עוסקים במלאכתם וקוראים

 

[דבר ה']

שו"ע קכד ו: ויענו אמן אחר כל ברכה בין אותם שיצאו ידי תפלה בין אותם שלא יצאו ובכוונה שיכוין בלבו אמת היא הברכה שבירך המברך ואני מאמין בזה:

לחץ כדי לכווץ...

מ"ב סקכ"ה: וזהו בברכת הודאה כגון ברוך שאמר וישתבח וגאל ישראל וכה"ג אבל בתפילה צריך שיכוין אמת היא וגם אני מתפלל שיהי רצון שיקויים דבר זה (כגון בברכת אתה חונן שביקש המתפלל חננו מאתך וכו' בא"י חונן הדעת יכוין אמת שהוא חונן דעה ויהי רצון שיחונן לנו ג"כ דעה וכה"ג בכל הברכות) ובקדיש צריך לכוין על העתיד לבד שיאמנו דבריו מה שהוא מבקש שיתגלה מלכותו בעגלא ובזמן קריב דעיקר הענין בודאי יקויים לבסוף כמו שכתוב ביום ההוא יהיה ד' אחד וגו'.

לחץ כדי לכווץ...

וכעת (מהגר"ע פריד שליט"א) צריך לכוין גם את ההוספות דעשי"ת כגון זכרנו שבברכה ראשונה שצריך לכוין גם הלואי (אך הורה שהפיוטים אינם נחשבים)
(אגב יעוין בסעיף קטן כ"ד שמשמע שברוך זה שיהיה מבורך אך א"כ בכל ברכה היו צריכין לכוין הלואי וצ"ב)

 

[דבר ה']

לא, התכוונתי לברכות יא שוכבים וקורים וכו' עוסקים במלאכתם וקוראים

לחץ כדי לכווץ...

ומה החילוק בין פרק ראשון לשאר קריא"ש (לפי מה שמובא בב"י סי' ס"ג שטעמא דפרק ראשון אינו מטעם כוונה אלא מטעם שנראה כארעי)
ואולי יש לחלק בין דאוריתא לדרבנן (לדברי האומר שפרשה שניה דרבנן)

 

[ישעיהו מנחלת דן]

ומה החילוק בין פרק ראשון לשאר קריא"ש (לפי מה שמובא בב"י סי' ס"ג שטעמא דפרק ראשון אינו מטעם כוונה אלא מטעם שנראה כארעי)
ואולי יש לחלק בין דאוריתא לדרבנן (לדברי האומר שפרשה שניה דרבנן)

לחץ כדי לכווץ...

לא הכרתי את הב''י
למה לא לפרש שזה מטעם כונה
ולגבי פרק ראשון לכאורה הוא שיגרא דלישנא דסוגיא התם דהכי ס''ל להאי מתרץ אבל העיקר להלכה כמסקנת סוגיא דריש היה קורא דסגי בפסוק ראשון דעד כאן עיקר מצות כונה ועיקר המצוה מן התורה כמבואר שם בפוסקים

 

[בעל דבר]

צריך להפריד בין אמן ליהא שמיה רבא מבורך וכו' (בתפילות של ימים נוראים מפסיקים - אצל הליטאים, לא יודע אצל עדות קדושות אחרות - ותמוה לי למה לא כל השנה) - משנ"ב סי' נו סק"ב
(אמן קאי על ברכת הש"ץ ויהא שמיה זה דבר בפני עצמו)

 

[בעל דבר]

ל"ד הלכות חשובות שאין נזהרים בהם כ"כ

 

[הרב מרודוש]

כבר המ''ב בהלכות ק''ש על הסתירה בפסקי השו''ע בנושא ובאמת המחלוקת היא קדומה בבלי וירושלמי בעוד הירושלמי מדייק מהמשנה שאסור הבבלי מביא ברייתא מפורשת שמותר לעשות מלאכה באמצע ק''ש דאו' (חוץ מפסוק ראשון)
אמנם ת''ת פשיטא שאסור כי צריך לכון בברכה ולא בת''ת

לחץ כדי לכווץ...

קצת צ"ע הסתירה לדמות בין ק"ש לברכה
דבברכה הוא מדבר עם הקב"ה משא"כ בק"ש בכונה תליא מלתא