המוציא מחבירו עליו הראיה. מבואר בריש פרק הפרה שהוא משום סברת מאן דכאיב לי' כאיבא אזיל לבי אסיא. והיינו שהמוחזק אינו צריך להביא ראיות משום שאין בחפצו לשנות את המצב הקיים, והמוציא שרוצה להוציא מהמצב הקיים צריך להביא ראיות. ולפ"ז מה שמשאירים את הממון המסופק אצל המוחזק הוא משום שאיננו מעוניינים לשנות את המצב הקיים בלי הוכחות.
והנה, קודם פסק הבי"ד שהממון יישאר אצל המוחזק, אין הממון שייך לו, והמוציא יכול לתקוף ולתפוס את הממון, אך לאחר הפסק נעשה החפץ שלו ואין המוציא יכול לתופסו ממנו, וצ"ע דא"כ נמצא שהפסק להשאיר אצל המוחזק ג"כ משנה מהמצב הקיים, וא"כ מה העדיפות להשאיר את הממון אצל המוחזק ולפסוק שייך לו, הלא גם זה הוא שינוי מהמצב הקיים. [ואין סברא לומר שאין מניעה לשנות מצב דיני קיים וכל החסרון הוא לשנות מצב מציאותי קיים, דהלא מאותה סיבה שבי"ד אינם מעוניינים בשינוי המצב המציאותי, כמו כן אינם מעוניינים בשינוי המצב הדיני].
@קבוצה לומדות - סוגיות
והנה, קודם פסק הבי"ד שהממון יישאר אצל המוחזק, אין הממון שייך לו, והמוציא יכול לתקוף ולתפוס את הממון, אך לאחר הפסק נעשה החפץ שלו ואין המוציא יכול לתופסו ממנו, וצ"ע דא"כ נמצא שהפסק להשאיר אצל המוחזק ג"כ משנה מהמצב הקיים, וא"כ מה העדיפות להשאיר את הממון אצל המוחזק ולפסוק שייך לו, הלא גם זה הוא שינוי מהמצב הקיים. [ואין סברא לומר שאין מניעה לשנות מצב דיני קיים וכל החסרון הוא לשנות מצב מציאותי קיים, דהלא מאותה סיבה שבי"ד אינם מעוניינים בשינוי המצב המציאותי, כמו כן אינם מעוניינים בשינוי המצב הדיני].
@קבוצה לומדות - סוגיות