לך לך המלאכים והגר - ומוסר ההשכל (1 צופה)

[הצעיר שבחבורה]

כבר נודעו דברי רש"י ""ויאמר לה מלאך ה' וגו'" - על כל אמירה היה שלוח לה מלאך אחר לכך נאמר מלאך בכל אמירה ואמירה"
אלא שלא נתפרשו הדברים, מפני מה הוצרך מלאך נפרד על כל אמירה.

ובמלבי"ם מבאר את סיבת חילוק האמירות

א. (ח) "הגר שפחת שרי", העיר אזנה שהיא עדיין שפחה לשרי וחפשה לא נתן לה. ע"כ שימי אל לבך" אי מזה באת" ממקום קדוש כזה, "ואנה תלכי" למצרים מקום הטומאה והזמה, ורצה שתתעורר לשוב מצד אושר הנפש, והיא לא שמה לב על זה ותאמר" מפני שרי גברתי אנכי ברחת" שהענוי מספיק אצלה שתברח ולא תחוש על אושר נפשה:

ב. (ט) "ויאמר". עתה בא בג' דברות אחרות, דבור א' מצד המשפט והצדק, שעז"א "שובי אל גברתך והתעני", כי מן הדין והמשפט את מחוייבת לעבוד ולסבול, וזה הערה מצד הטוב והיושר:

ג. (י) "ויאמר", אחר שראה שלא שמה לב ע"ז בא דבור אחר מצד המועיל, שיסבול אדם ויעונה עתה אם יקנה עי"ז טוב בעתיד, ע"כ יעדה שירבה את זרעה בעבור זה:

ד. (יא) "ויאמר", אחר שגם ע"ז לא שתה לבה הבטיח לה שלא תעונה עוד, ועז"א "שתקרא שם הנולד ישמעאל כי שמע ה' אל עניה", ויתן בלב שרה שלא לענותה עוד:

אולם, מסיים המלבי"ם את דברי המלאך "והוא יהיה פרא אדם" וגו'

"והוא", אולם בעבור שלא שמעה לקול המלאך לשוב בעבור הצלחת הנפש ולא בעבור הצדק ואף לא בעבור המועיל, ע"כ גם זרעה לא יצלח להיות אדם מאושר רוצה בטוב או במועיל ככל תורת האדם, רק "יהיה פרא אדם", ר"ל אדם פראי, בצד א' יהיה פרא למוד מדבר, ובצד א' יהיה אדם מדיני, ויפרש שיהיה פרא כי "ידו בכל ויד כל בו", כאיש פראי עושה מריבה עם הכל, ובצד א' יהיה אדם, "כי על פני כל אחיו ישכון", ועי"כ יהיה ג"כ אדם מדיני עם אחיו ושכניו:
​