בהר המלוה ברבית פושט רגל - ונמצא שההלוואה נתינה היתה

[התורה]

אֶת כַּסְפְּךָ לֹא תִתֵּן לוֹ בְּנֶשֶׁךְ וגו' (כה, לז).
הגאון רבי יהודה רבינוביץ זצ"ל מספר: מעשה באחד שנהפך עליו הגלגל ופשט הרגל, והיו בידיו גם ממון אחרים שהלוו לו את כספם על ידי היתר עיסקא, ועתה הפסידו בידו כל כספם, ביניהם היו גם כמה מתלמידי הגאון מטשעבין זצ"ל, והם באו להתלונן על כך לפניו, ואמר בשם אביו ה'כוכב מיעקב' זצ"ל, שפירש הפסוק 'את כספך לא תתן לו בנשך', דהווה ליה למימר 'את כספך לא תלווה לו בנשך', מהו 'לא תתן'? אלא בא הכתוב ולימד, כי כך דרכם של מלווי ברבית - שלבסוף הם פושטים הרגל, ונמצא שהכסף שנמסר ללווה - נתינה היתה ולא הלוואה. וזה שאמר הכתוב 'את כספך לא תתן', שהתורה מבטיחה שסופה להיות נתינה ביד הלווה.
וסיפר אחד התלמידים, כי זמן קצר קודם שפשט את הרגל, בא אליו אותו פושט רגל וביקש ממנו הלוואה גדולה, והלך הלה להתייעץ עם הרב מטשעבין. אמר לו הרב את דברי אביו הנ"ל, והוסיף ואני אומר לך: "את כספך לא תתן לו בנשך" - לא תתן לו כספך לישוך אותך. ואכן, אותו אדם שעה לדברי הרב ונמנע מלהלוות לו, ואכן כאמור לבסוף פשט הלה את הרגל ויצא נקי מנכסיו ומכספי מלויו.
(בצילו חמדתי - עמ' יג, גליון מחוברים)