ראיתי מאמר יפה ומעניין (לדעתי) של הרב בצלאל לנדא בעלון 'בסוד עבדיך' (יתרו)
בעניין הפן הפרשני של טעמי המקרא. הנה ציטוט ממנו:
ולכאורה יש להעיר ע"ד ששאל איזה שבח הוא להקב"ה שיתארוהו כ'יושב על כסא'?
שהרי מצינו (בפ' מקץ מ"א, מ') 'רק הכסא אגדל ממך' ופרש"י: כסא. לשון של המלוכה, כמו ויגדל את כסאו מכסא אדוני המלך. וכבר תרגמו כן בת"א ות"י - כרסי מלכותא. א"כ כסא משמעותו כס המלכות ובוודאי שבח הוא למי שיושב עליו.
ונראה שגם לגבי נבואת ישעיהו הנביא מוכרח כן גם לד' המפרשים 'רם ונשא' על הקב"ה כי לא נראה שייתכן לומר שישעיהו הנביא 'רק תאר מה שראה' שהרי אין שום השגה במציאות הקב"ה וכל ראיית הנביא היא רק השגה בשבחיו המושגים לבנ"א.
וראיתי בסידור הרוקח שבאמת פירש רם ונישא שבנשמת על הקב"ה ולא על הכסא:
בעניין הפן הפרשני של טעמי המקרא. הנה ציטוט ממנו:
ולכאורה יש להעיר ע"ד ששאל איזה שבח הוא להקב"ה שיתארוהו כ'יושב על כסא'?
שהרי מצינו (בפ' מקץ מ"א, מ') 'רק הכסא אגדל ממך' ופרש"י: כסא. לשון של המלוכה, כמו ויגדל את כסאו מכסא אדוני המלך. וכבר תרגמו כן בת"א ות"י - כרסי מלכותא. א"כ כסא משמעותו כס המלכות ובוודאי שבח הוא למי שיושב עליו.
ונראה שגם לגבי נבואת ישעיהו הנביא מוכרח כן גם לד' המפרשים 'רם ונשא' על הקב"ה כי לא נראה שייתכן לומר שישעיהו הנביא 'רק תאר מה שראה' שהרי אין שום השגה במציאות הקב"ה וכל ראיית הנביא היא רק השגה בשבחיו המושגים לבנ"א.
וראיתי בסידור הרוקח שבאמת פירש רם ונישא שבנשמת על הקב"ה ולא על הכסא:
