בהעלותך המצוה בחצוצרות בתקיעה או בשמיעה (1 צופה)

[גרינפלד]

מתוך ה'מגדלות מרקחים':
וכי תבואו מלחמה בארצכם על הצר הצורר אתכם והרעותם בחצוצרות ונזכרתם לפני ה' אלקיכם ונושעתם מאויביכם, וביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חדשיכם ותקעתם בחצוצרות על עולותיכם ועל זבחי שלמיכם והיו לכם לזכרון לפני אלקיכם (י ט-י)

במנחת חינוך בסוף מצוה שפ"ד כתב דלענין תקיעת שופר המצוה היא לשמוע קול שופר, אבל כאן לענין תקיעת חצוצרות במקדש או בתענית צ"ע האם כל ישראל מחוייבים לשמוע או לא דמצוה רק לתקוע, עכ"ד. ולכאורה נכללו בזה ב' ספיקות, חדא האם המצוה רק בתקיעה בלא שמיעה כלל כגון תוקע לתוך הבור והדות ולא שמע האם יוצא יד"ח. וגם אם נאמר דבלא שמיעה אין כאן קיום של מצות תקיעת חצוצרות, מ"מ יש להסתפק האם המצוה על כל ישראל, דהיינו שהיא חובה המוטלת על כל יחיד, או דסגי שתתקיים מצות חצוצרות שתהיה תקיעה באופן שתישמע על ידי בר חיובא, אבל אין חיוב על כל יחיד.

והנה לענין הספק האם איכא מצות שמיעה, יש להביא ראיה דהנה בראש השנה כו: תנן שבמקדש היו בין בר"ה ובין בתעניות גם חצוצרות וגם שופרות, אמנם בר"ה שמצות היום בשופר השופר מאריך יותר מהחצוצרות, ובתענית שמצות היום בחצוצרות, החצוצרות מאריכות. והנה בטעם הדבר שבר"ה מאריך בשופר ס"ד בגמ' שם כז. משום דתרי קלי לא משתמעי ולכן יוצא רק בסוף התקיעה שנשמע השופר לחוד, ולפי"ז הוא הדין בתענית מה שהחצוצרות מאריכות היינו כדי שישמע קול החצוצרות לחוד דיחד עם השופר תרי קלי לא משתמעי, מבואר דאיכא דין שמיעה בחצוצרות. ושוב ראיתי בחידושי בעל האבני נזר על הש"ס בראש השנה שם שעמד בזה בתוך דבריו.

ולענין הספק השני האם החיוב שמיעה על כל יחיד או דהחיוב מוטל על הציבור שיהיו תקיעות וישמעו בפני בר חיובא, מצינו שלכאורה נחלקו בזה הראשונים, דבעל המאור בר"ה ז. מדפי הרי"ף כתב שהמודר הנאה מחבירו אינו מוציאו ידי חובה בתקיעת החצוצרות של תעניות, והראב"ד בהשגותיו שם כתב "וכי מה איכפת ליה למודר אי תקע אי לא תקע, וכי בשביל היחיד אנו תוקעים", מבואר מדברי הראב"ד שהחיוב רק על הציבור ואין לכל אחד חיוב לצאת יד"ח, ולכן אין בזה הנאה למודר, ובדעת בעה"מ צ"ל לכאורה דהחיוב הוא על כל יחיד לצאת יד"ח, וממילא מהנהו בזה שמוציאו.
​

◆ ◆ ◆​

יש לעיין לדעת בעל המאור הנ"ל דאיכא גם חיוב שמיעה של תקיעת החצוצרות על כל היחידים, האם גם נשים חייבות בשמיעת חצוצרות, ולכאורה תקיעת החצוצרות על כל צרה שלא תבוא אינה זמן גרמא, דהרי היא נוהגת בכל זמן שתהא צרה.

ולכאורה נוהגת תקיעת חצוצרות גם בלילה, ואע"ג דתקיעת שופר בראש השנה וביובל דוקא ביום כדתנן במגילה פ"ב מ"ה ועי' בגמ' ר"ה לד. היינו משום דכתיב יום תרועה עי' ראש השנה לד. ומגילה כ: בזה, וכן בתקיעת חצוצרות שעל הקרבנות דכתיב בהו "וביום" שמחתכם ובמועדיכם י"ל דבעינן יום [וכן הוא בפירוש המיוחס לרש"י על תפילת מוסף לר"ה בפסוק זה "וביום" שמחתכם, ביום ולא בלילה], אבל בתקיעת חצוצרות בשעת מלחמה מהיכי תיתי דאינה נוהגת בלילה, ולכאורה אם יש צרה בלילה שפיר איכא חובה להתריע גם בלילה, וא"כ לא הוי זמן גרמא.​

 

[גרינפלד]

והנה לענין הספק האם איכא מצות שמיעה, יש להביא ראיה דהנה בראש השנה כו: תנן שבמקדש היו בין בר"ה ובין בתעניות גם חצוצרות וגם שופרות, אמנם בר"ה שמצות היום בשופר השופר מאריך יותר מהחצוצרות, ובתענית שמצות היום בחצוצרות, החצוצרות מאריכות. והנה בטעם הדבר שבר"ה מאריך בשופר ס"ד בגמ' שם כז. משום דתרי קלי לא משתמעי ולכן יוצא רק בסוף התקיעה שנשמע השופר לחוד, ולפי"ז הוא הדין בתענית מה שהחצוצרות מאריכות היינו כדי שישמע קול החצוצרות לחוד דיחד עם השופר תרי קלי לא משתמעי, מבואר דאיכא דין שמיעה בחצוצרות. ושוב ראיתי בחידושי בעל האבני נזר על הש"ס בראש השנה שם שעמד בזה בתוך דבריו.​

לחץ כדי לכווץ...

והוסיף ה'מגדלות מרקחים' בהערה:
אמנם לכאורה צריך עיון לפי מסקנת הגמ' דבאמת אין יוצאין יד"ח בסוף תקיעה לחוד, והא דיצא ידי חובה היינו משום דאיידי דחביבא ליה יהיב דעתיה, ויש לעיין האם שייך טעם זה בחצוצרות, וראיתי בחידושי רבי משה מאימראן בר"ה שם שכתב דכיון שתקיעת חצוצרות במקדש היא כל יום לא שייך בזה איידי דחביבא, וא"כ קשה מה יהיה התירוץ על תקיעת החצוצרות במקדש, ומזה היה נראה דאדרבה בחצוצרות ליכא דין שמיעה, וצ"ע.

ובשיעורי הג"ר מאיר סולוביצ'יק עמ"ס ערכין דף ג: הביא בשם הגרי"ז להקשות על מה דאמרינן שם דס"ד שהכהנים יהיו פטורים מתקיעת שופר משום דאיתנייהו בתקיעות דכל יומא, ודחי הגמ' מי דמי התם חצוצרות הכא שופר וכו'. והקשה הגרי"ז דבלא"ה לא דמי, דבר"ה המצוה היא שמיעה ובחצוצרות של כל יום המצוה היא תקיעה וליכא מצות שמיעה.​