לכאורה יש להביא ראיה שמברך על מעשה המצוה לפי השיטות שצריך ליתן פתיתים בבדיקת חמץ כי אם לא ימצא תהיה הברכה לבטלה
וא"כ איך מברכים קודם בדיקה הרי בבדיקה אינו מקיים מצוה רק במציאה אלא היה צריך לברך קודם המציאה של החמץ, ומכיון שאי אפשר לברך קודם המציאה כי הרי אינו יודע מתי ימצא את החמץ א"כ אי אפשר לברך על הבדיקה אלא ודאי שמברכים על מעשה המצוה שהוא הבדיקה ולכן יכול לברך קודם הבדיקה.
 
בלת"ק, זכורני שמתבאר נקודה כעין זה בחי' מרן רי"ז הלוי בשטיקעל של ערבה מנהג נביאים.
כוונת כבודו לזה?
1786347164881.png
אכן זה לא ממש קשור לכאן ששם הגרי"ז חוקר האם מברכים על מה שאנו מצווים לקיים את המצוה או על המצוה בעצמותה.
 
התוס' במנחות ס"ו א' (ד"ה זכר) כתבו לגבי ספירת העומר "נראה דבספק חשיכה יכול לברך ואין צריך להמתין עד שיהא ודאי לילה כיון שהוא ספיקא דרבנן", והכי קיי"ל, וחזינן דכיון שנקטנו שאפשר לקיים המצוה בביה"ש ממילא אפשר לברך עליה. ותמה השפת אמת (שם) "אין דבריהם מובנים דמ"מ הוי ספק ברכה לבטלה דילמא יום הוא ולא קיים אפילו מצוה דרבנן".
ואולי י"ל בדעת התוס' דכיון שע"י הספירה בבין השמשות נפטר מחיובו ותו אי"צ לספור, להכי בעי ברכה, וזהו גדר חדש, שהברכה היא על המעשה הפוטרו מחיובו. אמנם לא מסתבר כלל. והדרא קושיית השפ"א לדוכתה, וצ"ע.
 
התוס' במנחות ס"ו א' (ד"ה זכר) כתבו לגבי ספירת העומר "נראה דבספק חשיכה יכול לברך ואין צריך להמתין עד שיהא ודאי לילה כיון שהוא ספיקא דרבנן", והכי קיי"ל, וחזינן דכיון שנקטנו שאפשר לקיים המצוה בביה"ש ממילא אפשר לברך עליה. ותמה השפת אמת (שם) "אין דבריהם מובנים דמ"מ הוי ספק ברכה לבטלה דילמא יום הוא ולא קיים אפילו מצוה דרבנן".
ואולי י"ל בדעת התוס' דכיון שע"י הספירה בבין השמשות נפטר מחיובו ותו אי"צ לספור, להכי בעי ברכה, וזהו גדר חדש, שהברכה היא על המעשה הפוטרו מחיובו. אמנם לא מסתבר כלל. והדרא קושיית השפ"א לדוכתה, וצ"ע.
חידוש מעניין
באמת ראיתישהברכת אברהם בגיטין מ' ע"א לבאר פלוגתת הרמב"ם וראב"ד האם איכא ברכה באנדרוגינוס מאחר דהוה ספק וביאר דאי ברכה הוה על הקיום אי אפש לברך מאחר דהוה ספק אך אם הברכה הציוי מאחר שספק דאורייתא לחומרא וחייב למול מברך, יע"ש.
 

חברים מקוונים לאחרונה

חזור
חלק עליון