מבקש תורה

משתמש ותיק
gemgemgemgem
פרסם מאמר
הודעות
495
תודות
1,570
נקודות
144
בהמשך למאמר הנפלא הזה

קצת היה לי קשה הנושא

המשנ"ב מסביר חילוק בין לולב לשופר, שבלולב שהמצווה היא בגופו פסול בגזול
משא"כ שופר שאין המצווה בגופו אין פסול דגזול,
וצ"ע שוודאי יש דינים בגוף השופר,
וביותר דנתכוון שומע ולא נתכוון משמיע לא יד"ח.
מה הגדר המדויק המבאר את השילוב בין התקיעה לשמיעה?
 
בהמשך למאמר הנפלא הזה

קצת היה לי קשה הנושא

המשנ"ב מסביר חילוק בין לולב לשופר, שבלולב שהמצווה היא בגופו פסול בגזול
משא"כ שופר שאין המצווה בגופו אין פסול דגזול,
וצ"ע שוודאי יש דינים בגוף השופר,
וביותר דנתכוון שומע ולא נתכוון משמיע לא יד"ח.
מה הגדר המדויק המבאר את השילוב בין התקיעה לשמיעה?
לא קשיא מידי
בלולב המעשה מצוה מתקיים יחד עם הלולב שנטלו בידו ועל כן הוא נחשב החפצא שאיתו נעשית ומתקיימת המצוה ואם הוא גזול יש כאן מצוה הבאה בעבירה המצוה מתקיימת יחד עם גזל של הלולב
אבל השופר הוא רק הכלי שאיתו מייצר את הקול שופר על ידי מעשה התקיעה בשופר אבל קיום המצוה נעשה בשמיעת הקול והחפצא של המצוה כאן שאיתה מתקיימת המצוה היא הקול שיוצא מהשופר ובקול אין דין גזל אז אין כאן מצוה שמתקיימת על ידי דבר גזול. השופר עצמו זה שלב קודם יותר כמו האדמה שמגדלת את הלולב ודו''ק
 
וביותר דנתכוון שומע ולא נתכוון משמיע לא יד"ח.
דא ודאי קשיא.
דלמה לא יוצא ממי שאינו בר חיובא כחרש שוטה וקטן - והלא סו"ס שומע "קול שופר" - ביארו האחרונים דאי"ז קול שופר אלא נביחא בעלמא.
אבל השומע מבר חיובא רק שאינו מתכוין להוציאו - למה לא יוצא.
וראיתי חידוש נורא במנחת שלמה (ר"ה ט"ז ב') להגרשז"א, שנתקשה בזה, ותירץ: "ולפי"ז צ"ל דמה שאינו מוציא אם אין כוונתו להוציא, הוא מפני שאע"פ שמחויב הוא בערבות מ"מ בעלים הוא על קולו אם יחשב כקול שופר או כמנבח נבוחי, והוא חידוש גדול".
 
לא קשיא מידי
בלולב המעשה מצוה מתקיים יחד עם הלולב שנטלו בידו ועל כן הוא נחשב החפצא שאיתו נעשית ומתקיימת המצוה ואם הוא גזול יש כאן מצוה הבאה בעבירה המצוה מתקיימת יחד עם גזל של הלולב
אבל השופר הוא רק הכלי שאיתו מייצר את הקול שופר על ידי מעשה התקיעה בשופר אבל קיום המצוה נעשה בשמיעת הקול והחפצא של המצוה כאן שאיתה מתקיימת המצוה היא הקול שיוצא מהשופר ובקול אין דין גזל אז אין כאן מצוה שמתקיימת על ידי דבר גזול. השופר עצמו זה שלב קודם יותר כמו האדמה שמגדלת את הלולב ודו''ק
וההוכחה שהרי אם תקע ולא שמע את תקיעתו לא יצא יד"ח
 
דא ודאי קשיא.
דלמה לא יוצא ממי שאינו בר חיובא כחרש שוטה וקטן - והלא סו"ס שומע "קול שופר" - ביארו האחרונים דאי"ז קול שופר אלא נביחא בעלמא.
אבל השומע מבר חיובא רק שאינו מתכוין להוציאו - למה לא יוצא.
וראיתי חידוש נורא במנחת שלמה (ר"ה ט"ז ב') להגרשז"א, שנתקשה בזה, ותירץ: "ולפי"ז צ"ל דמה שאינו מוציא אם אין כוונתו להוציא, הוא מפני שאע"פ שמחויב הוא בערבות מ"מ בעלים הוא על קולו אם יחשב כקול שופר או כמנבח נבוחי, והוא חידוש גדול".
כבר ביאר בחזון איש שבלי לכווין להוציאו אזי אין חיבור בניהם בין השומע למשמיע וממלא אין על הקול שם קול של מצות שופר בייחס לשומע רק בייחס למשמיע בלבד וברור שהדבר יכול להתחלק וזה כעין דברי המנחת שלמה ואין זה חידוש גדול
 

חברים מקוונים לאחרונה

משתמשים שצופים באשכול הזה

חזור
חלק עליון