חנוכה המקור לאכילת סופגניות בחנוכה (2 צופים)

[נדיב לב]

הסופגנין שהוזכרו בשם רבי מיימון אביו של הרמב"ם
בספר שריד ופליט שהוציא לאור הרב יעקב משה טולידאנו רבה של תל אביב בשנת תש"ה הובא קטע שמיוחס לפירוש התפילות של רבי מיימון אבי הרמב"ם שנכתב בערבית (ספר זה הוזכר בשו"ת התשב"ץ ח"א סי' ב), בדבריו מודגש כובד חשיבות השמירה על המנהגים, ובדרך אגב הוזכר מנהג אכילת הסופגנין,
קטע זה נמצא בכתביו של רבי יהודה ב"ר מאיר טולידאנו, שהעתיק מכתב ידו של רבי דוד הסבעוני מהעיר סאלי, בשם ספר פירוש התפלות חיברו רבינו מיימון.
הרב יעקב משה טולדנו בספרו שריד ופליט טוען שהעתיק את הדברים מספר כף אחת של רבי יהודה ב"ר מאיר טולידאנו שבכתב היד, אנו עברנו על כתב היד הנמצא בספריה הלאומית ולא מצאנו בכתב יד זה העוסק בדיני ומנהגי הברכות שבתפילות החול את הדברים הללו. אך דברים דומים נמצאו בכתב יד אחר של רבי יהודה ב"ר מאיר טולידאנו (כת"י F21174 שבספריה הלאומית), שנכתב במאקנס שבמרוקו בשנת תק"מ, אנו העתקנו משם את הלשון המדויקת של רבי יהודה טולידאנו בשם רבי דוד בן אהרן סבעוני בשם רבינו מיימון.
וכך נאמר שם 'כתב רבינו מיימון בו יוסף בחיבורו על התפלות בלשון ערבי בפירושו על ענין חנוכה 'אין להקל בשום מנהג ואפילו מנהג קל, ויתחייב כל נכון לו לעשות שמחה ושמחה ומאכל פירסום לנס שעשה ה' ברוך הוא עמנו (ובהם) באותם הימים, ופשט המנהג לעשות סופגנין בערבי אלספינג והם הצפחיות [בדבש] ובתרגום איסקריטין, [והיא] מנהג הקדמונים משום שהם קלויים בשמן זכר לברכתו. וכתב רבינו ניסים ז"ל במגילת סתרים כי כל מנהגי האומה באלו המנהגות כמו זה, והראש בראש השנה, החלב בפורים ובמוצאי פסח, והפולים ביום הושענא רבה, אותם המנהגות אין לנו לבזותם, ומי שהנהיגם זריז ומשתדל הוא כי הם מעיקרים נעשים ולא יבוזו במנהג האומה, וכבר אמר הנביא ע"ה 'ואל תטוש תורת אמך דת אומתך אל תעזוב'. ובקבלות הגאונים ראשי ישיבות נזכרו מנהגים כמו אלה בהנהגותיהם בסיפוריהם ולא יתבזה דבר ממה שעשו הקדמונים'. עד כאן לשון של רבינו מיימון'.
בדברים הללו המיוחסים לרבי מיימון כתוב שאותם סופגנין שנוהגים לאכול הם כינוי למה שנקרא בלשון התורה 'צפיחית בדבש' (שמות טז לא), ובלשון חז"ל בארמית 'איסקריטון' (תרגום שם), דהיינו צפיחיות שמטוגנות בדבש ובשמן. מאתר דרשו.

---

הליכות שלמה ח"ב עמוד שיט': כתב רבנו מיימון בן יוסף הוא אבי הרמב"ם ז"ל בחיבורו על התפלות בלשון ערבי נזכר בשו"ת תשב"ץ ח"א סי ב עיי"ש בפירושו על ענין חנוכה אין להקל בשום מנהג ואפילו מנהג קל ויתחייב כל נכון לו עשות משתה ושמחה ומאכל לפרסם הנס שעשה השם יתברך עמנו באותם הימים ופשט המנהג לעשות סופגנין בערבי אלספינג והם הצפחיות בדבש ובתרגום האיסקריטין משום שהם קלויים בשמן זכר לברכתו וכתב רבינו נסים במגלת סתרים כי בכל מנהגי האומה באלו מנהגות כמו זה והראש בראש השנה החלב בפורים ובמוצאי פסח והפולים ביום הושענא רבה ואותם המנהגים אין לנו לבזותם ומי שהנהיגם זריז ומשתדל הוא כי הם מעיקרים נעשים ולא יבוזו במנהג האומה וכבר אמר הנביא ע"ה ואל תטוש תורת אמך דת אומתך אל תעזוב עכ"ל וברשימות כת"י כתב רבנו טעם נוסף לאכילת הסופגניות וכמדומה שבע"פ אמר כן בשם גדול אי כי בחנוכת בית חשמונאי טיהרו את כל המקדש ואילו את אבני המזבח ששקצום היונים לא ידעו לטהרם וגנזו עע"ז דף נב עב והצטערו על כך ולכן נהגו במאכלים שמברכים עליהם ברכת מעין שלש שבה מזכירין ועל מזבחך משא"כ בברכת המזון שאין מוזכר בה המזבח ביחוד ובטעמא דמלתא כתב שם רבנו בשם הרב ר' משה ליב שחור ז"ל משום דטעם פירות תלוי במזבח וכדתנן בסוף סוטה משחרב ביהמ"ק ניטל טעם הפירות.

מקוש"ב הקטע המיוחס לרבי מימון בנוגע לאכילת סופגניות.

 

[נדיב לב]

שמעתי רמז יפה להאבקת הסופגניות בסוכר, והחדרת ריבה אדומה.

כנגד ג' גזירות שגזרו היוונים.
א. שבת ב. מילה ג. ר"ח.

א. בצק הסופגנייה כנגד חלות של שבת.
ב. ריבה כנגד דם המילה.
ג. אבקת סוכר כנגד הלבנה קידוש החודש.