אברך מישיבת מיר

משתמש מוביל
gemgemgemgemgem
פרסם מאמר
פרסם 5 מאמרים
פרסם 15 מאמרים!
הודעות
2,195
תודות
10,180
נקודות
535
שנינו כי המקושש והמקלל היו בפרק אחד כפי שפירש רש"י והנה המקושש היה כמובן בשבת נמצא דהמקלל אף הוא היה בשבת.

והנה ברש"י מבור דהמקלל יצא מבית דינו של משה מחוייב לא יכל ליטע אוהלו אצל שבט דן ולכן עמד וגידף, וצ"ע הא אין דנים בשבת.

וצ"ל שמשה דן את המקלל לפני כניסת שבת, וכשיצא מבית דינו כבר נכנסה שבת ועל כן עמד וקילל כבר בשבת.
 
לפי הנ"ל אף נתנוהו ביום השבת במשמר

ויעוי' בשו"ע (סי' של"ט ד') דאין ליתן אדם במשמר משום איסור צידה וקשה איך נתנוהו במשמר ביום השבת ובשלימא על מה שנתנו את המקושש במשמר ביאר הכף החיים (סקכ"ו) דכיון שהיה מחמת חילול שבת שרי, אבל הכא שלא היה מחמת חילול שבת עדיין צ"ע איך נתנוהו במשמר בשבת

אכן בשש"כ (פרק כ"ז הערה קיט) איכא ב' סברות להתיר:

א' דרק מי שהוא כשוטה שדרכו לברוח מחברת בני אדם חשוב צידה, אך מי שאינו עולה בדעתו לברוח מחברת בני אדם, אלא בורח רק משוטרים, אין בזה צידה דאע"פ שעדיין יש לו חירות בזה שבורח מהם, מ"מ כיון שאף עכשיו נמצא בין אנשים אין חשוב צידה.

ב' דנתנו שומרים לשומרו ולא נתנוהו בית סוהר ולכך שרי, דמשמר לא הוה בית האסורים, כדאיתא גבי שר המשקים ושר האופים ויתן אותם במשמר בית שר הטבחים אל בית הסוהר משמע דהוו ב' ענינים.
 
לפי הנ"ל אף נתנוהו ביום השבת במשמר

ויעוי' בשו"ע (סי' של"ט ד') דאין ליתן אדם במשמר משום איסור צידה וקשה איך נתנוהו במשמר ביום השבת ובשלימא על מה שנתנו את המקושש במשמר ביאר הכף החיים (סקכ"ו) דכיון שהיה מחמת חילול שבת שרי, אבל הכא שלא היה מחמת חילול שבת עדיין צ"ע איך נתנוהו במשמר בשבת

אכן בשש"כ (פרק כ"ז הערה קיט) איכא ב' סברות להתיר:

א' דרק מי שהוא כשוטה שדרכו לברוח מחברת בני אדם חשוב צידה, אך מי שאינו עולה בדעתו לברוח מחברת בני אדם, אלא בורח רק משוטרים, אין בזה צידה דאע"פ שעדיין יש לו חירות בזה שבורח מהם, מ"מ כיון שאף עכשיו נמצא בין אנשים אין חשוב צידה.

ב' דנתנו שומרים לשומרו ולא נתנוהו בית סוהר ולכך שרי, דמשמר לא הוה בית האסורים, כדאיתא גבי שר המשקים ושר האופים ויתן אותם במשמר בית שר הטבחים אל בית הסוהר משמע דהוו ב' ענינים.
ואולי נכנס מרצונו..
 
ויעוי' בשו"ע (סי' של"ט ד') דאין ליתן אדם במשמר משום איסור צידה​
ראשית, אציין ל

ושנית, טעות נפלה בהבאת דברי השו"ע, ומעולם לא אסר השו"ע ליתן אדם במשמר משום צידה.
א' דרק מי שהוא כשוטה שדרכו לברוח מחברת בני אדם חשוב צידה, אך מי שאינו עולה בדעתו לברוח מחברת בני אדם, אלא בורח רק משוטרים, אין בזה צידה דאע"פ שעדיין יש לו חירות בזה שבורח מהם, מ"מ כיון שאף עכשיו נמצא בין אנשים אין חשוב צידה.​
וא"כ תקשה אתחילת דברי מר שכתב שאין ליתן אדם במשמר משום איסור צידה?

אך באמת לא נמצא כן בשו"ע, ואעתיק כאן דברי הרמ"א שם עמ"ש השו"ע "אין דנין"

הגה: ולכן אסור לתפוס ולהכניס לבית הסוהר מי שנתחייב איזה עונש כדי שלא יברח וכל שכן שאסור להלקותו דהוה בכלל דין ואם יברח אין עלינו כלום (בית יוסף סוף סימן רס"ג בשם שבולי הלקט)
 
ראשית, אציין ל

ושנית, טעות נפלה בהבאת דברי השו"ע, ומעולם לא אסר השו"ע ליתן אדם במשמר משום צידה.


טעיתי ודברך אמת!

אך בשש"כ שם הביא בשם ספר הקובץ על הרמב"ם פ"י מהל' שבת הכ"ב דהאיסור משום צידה. וע"כ צ"ל כנ"ל דליכא הכא איסור צידה.
אמנם הביא בשם האבני נזר או"ח קפ"ט סקכ"ב דאדם גדול ואיש לעצמו אינו בכלל איסור צידה. ולדבריו לא קשה מידי הכא.

אכן לפי השו"ע יהיה יהיה קשה מצד איסור דין בשבת.
 

חברים מקוונים לאחרונה

משתמשים שצופים באשכול הזה

חזור
חלק עליון