מטות הנודר לחבירו אין מתירין אלא בפניו (1 צופה)

[גרינפלד]

מתוך ה'מגדלות מרקחים':
לא יחל דברו (ל ג)

דרשו חכמים חגיגה י. "הוא אינו מיחל, אבל אחרים מחלים לו", ומכאן ילפינן התרת נדרים. ובנדרים סה. מבואר שהנשבע דבר לחבירו, אין מתירין לו אלא בפניו, ואמרינן שם שצדקיהו נשבע לנבוכדנצר שלא יגלה שראהו אוכל ארנבת חיה, ואח"כ נשאל על שבועתו זו שלא בפני נבוכנדצר. והקשו הראשונים היכי עביד הכי, ותירץ הר"ן בשם התוס' שבדיעבד חלה ההתרה גם שלא בפניו, ולדבר מצוה מתירין אפילו לכתחילה. והכא דבר מצוה היה, מפני שמצוה על החכמים לעשות רצון המלך.

והקשה בדרשות מהר"ם חביב זצ"ל בעל ה"כפות תמרים" בפרשתינו, הרי מלך שציוה לעבור על דברי תורה אין חיוב לשמוע בקולו, כדילפינן בסנהדרין מט. מדכתיב "כל איש אשר ימרה את פיך ולא ישמע את דבריך לכל אשר תצונו יומת, יכול אפילו לדברי תורה תלמוד לומר רק חזק ואמץ", וכיון שלכתחילה אסור להתיר שלא בפניו, הרי הוא מצוה לעבור על דברי תורה, ושוב אין מצוה לשמוע בקולו.

ויש ליישב בפשיטות, דכיון שהדין הוא שמתירין לדבר מצוה, א"כ כאשר המלך מצוה עליהם ויתירו לו שלא בפניו לא עברו על שום דין, דכך הוא הדין שלדבר מצוה מותר, ואם כן אין זה לעבור על דברי תורה.

ובספר גבול בנימין ח"ג דרוש מ"ד הקשה על תירוץ הר"ן בשם תוס' הנ"ל, דהמצוה לקיים מצות המלך היא על החכמים, אבל לצדקיהו עצמו אין מצוה בדבר. ולכאורה הדין שאין מתירין לו אלא בפניו מוטל גם על הנודר, ולא רק על החכמים המתירים, וא"כ מה יתיר לצדקיהו עצמו, וצ"ע.​