- הודעות
- 3,442
- פוסט השבוע
- 4
- תודות
- 16,891
- נקודות
- 695
בגמ' בר"ה כח. "שלחו ליה לאבוה דשמואל כפאו ואכל מצה יצא וכו', אמר רבי אשי שכפואהו פרסיים". וכך נפסק בשו"ע (סי' תעה ס"ד).
וצ"ב, הלא מאחר שכפאוהו על האכילה מן הסתם אכל שלא בהסיבה, והרי לדעת המחבר האוכל בלא הסיבה לא יצא (כדעת הרא"ש).
וראיתי דבר נפלא שכתב בצפנת פענח (פ"ו מהל' חמץ ומצה ה"ג), לבאר עפ"י הגמ' ברכות (מו:) שאכילת הפרסיים הייתה בהסיבה. ולפי זה בדווקא נקטה הגמ' בר"ה שכפאוהו "פרסיים" לרמז שהם אכן כפאוהו לאכול בהסיבה כדרכם. (אמנם עדיין יל"ע קצת שבשו"ע נקט סתם עכו"מ ולא פרסיים).
אלא שלענ"ד יש לדון אם הסיבה זו נחשבת, שכן מהותה של מצות הסבה בליל הסדר היא להראות דרך חירות באכילתו, ואילו כשאוכל ומסב בכפייה, אין בכך דרך חירות כלל. (וזה בין לרא"ש שהשו"ע פסק כמותו ובין להרמב"ם ואכמ"ל).
אמנם חשבתי לומר, עפ"מ שנחלקו הראשונים כשעובר על תקנת חכמים בצורת קיום מצות התורה אם יד"ח מן התורה או לא.
שי' תוס' (סוכה ג. ד"ה דאמר) שהעובר על תקנת חכמים ואכל בסוכה ששולחנו בתוך הבית לא יד"ח אף מהתורה. (וראה בפרי מגדים (סימן תרנ"א א"א ס"ק כ"ב). אמנם הר"ן והריטב"א (כח.) חולקים וס"ל שמן התורה בוודאי יצא.
אמנם גם לשי' התוס' נראה לומד בנידון דידן שיצא ידי חובה, ובהקדם מה שכתבו האחרונים לבאר בשיטת תוס'.
הנה בדבר אברהם (ח"ב סימן כו אות י') הביא ביאור ששמע בשם הגאון רבי אליהו ברוך קאמאי אב"ד ור"מ דמיר בד' תוס' הנ"ל: "דדבריהם שייכי רק לענין סוכה דפתיך בה דינא דממונא דבעינן שלכם ומשו"ה כשרצו רבנן להחמיר עליו שלא יצא גם ידי חובת סוכה דאורייתא הפקירו את הסוכה בהפקר ב"ד ואינה שלו וממילא אינו יוצא כלל".
אמנם הדב"א לא מקבל ביאור זה וכותב: "רק מדרך הפלפול ואין הדעת מקרבתו לקושטא דמילתא" ולכן כתב ליישב בענין אחר: "ואולי י"ל דהכא אינה חומרא דרבנן שבאה רק להוסיף על ד"ת שישב בישיבה גמורה אלא דאיסורא הטילו עלי' מדרבנן שלא ישב ושולחנו בתוך הבית, ואפילו כשא"א לו בענין אחר ויתבטל ממצות סוכה לגמרי נראה שאסרו לעשות כן ומוטב שלא ישב כלל בסוכה משישב ושולחנו בתוך הבית, וכו' וכיון שאיסור דרבנן זה רביץ על קיום המצוה הו"ל כמהב"ע ועדיפת עוד מינה דע"י אותה מעשה המצוה גופה וקיומה הוא עובר העבירה" עיין שם.
עכ"פ לפי שני הביאורים, יש לחלק בין הדין בסוכה שלא נכפה לקיים המצוה שלא כדת, משא"כ בנידו"ד ודוק. ובכלל יש לומר שבמקום אונס לא חייבו חכמים כלל להסב, והרי הוא כמו חולה שמחמת חוליו אינו יוכל להסב, שבוודאי יד"ח באכילת מצה שלא בהסבה אפילו מדרבנן.
וראה עוד כאן. וכאן
וצ"ב, הלא מאחר שכפאוהו על האכילה מן הסתם אכל שלא בהסיבה, והרי לדעת המחבר האוכל בלא הסיבה לא יצא (כדעת הרא"ש).
וראיתי דבר נפלא שכתב בצפנת פענח (פ"ו מהל' חמץ ומצה ה"ג), לבאר עפ"י הגמ' ברכות (מו:) שאכילת הפרסיים הייתה בהסיבה. ולפי זה בדווקא נקטה הגמ' בר"ה שכפאוהו "פרסיים" לרמז שהם אכן כפאוהו לאכול בהסיבה כדרכם. (אמנם עדיין יל"ע קצת שבשו"ע נקט סתם עכו"מ ולא פרסיים).
אלא שלענ"ד יש לדון אם הסיבה זו נחשבת, שכן מהותה של מצות הסבה בליל הסדר היא להראות דרך חירות באכילתו, ואילו כשאוכל ומסב בכפייה, אין בכך דרך חירות כלל. (וזה בין לרא"ש שהשו"ע פסק כמותו ובין להרמב"ם ואכמ"ל).
אמנם חשבתי לומר, עפ"מ שנחלקו הראשונים כשעובר על תקנת חכמים בצורת קיום מצות התורה אם יד"ח מן התורה או לא.
שי' תוס' (סוכה ג. ד"ה דאמר) שהעובר על תקנת חכמים ואכל בסוכה ששולחנו בתוך הבית לא יד"ח אף מהתורה. (וראה בפרי מגדים (סימן תרנ"א א"א ס"ק כ"ב). אמנם הר"ן והריטב"א (כח.) חולקים וס"ל שמן התורה בוודאי יצא.
אמנם גם לשי' התוס' נראה לומד בנידון דידן שיצא ידי חובה, ובהקדם מה שכתבו האחרונים לבאר בשיטת תוס'.
הנה בדבר אברהם (ח"ב סימן כו אות י') הביא ביאור ששמע בשם הגאון רבי אליהו ברוך קאמאי אב"ד ור"מ דמיר בד' תוס' הנ"ל: "דדבריהם שייכי רק לענין סוכה דפתיך בה דינא דממונא דבעינן שלכם ומשו"ה כשרצו רבנן להחמיר עליו שלא יצא גם ידי חובת סוכה דאורייתא הפקירו את הסוכה בהפקר ב"ד ואינה שלו וממילא אינו יוצא כלל".
אמנם הדב"א לא מקבל ביאור זה וכותב: "רק מדרך הפלפול ואין הדעת מקרבתו לקושטא דמילתא" ולכן כתב ליישב בענין אחר: "ואולי י"ל דהכא אינה חומרא דרבנן שבאה רק להוסיף על ד"ת שישב בישיבה גמורה אלא דאיסורא הטילו עלי' מדרבנן שלא ישב ושולחנו בתוך הבית, ואפילו כשא"א לו בענין אחר ויתבטל ממצות סוכה לגמרי נראה שאסרו לעשות כן ומוטב שלא ישב כלל בסוכה משישב ושולחנו בתוך הבית, וכו' וכיון שאיסור דרבנן זה רביץ על קיום המצוה הו"ל כמהב"ע ועדיפת עוד מינה דע"י אותה מעשה המצוה גופה וקיומה הוא עובר העבירה" עיין שם.
עכ"פ לפי שני הביאורים, יש לחלק בין הדין בסוכה שלא נכפה לקיים המצוה שלא כדת, משא"כ בנידו"ד ודוק. ובכלל יש לומר שבמקום אונס לא חייבו חכמים כלל להסב, והרי הוא כמו חולה שמחמת חוליו אינו יוכל להסב, שבוודאי יד"ח באכילת מצה שלא בהסבה אפילו מדרבנן.
וראה עוד כאן. וכאן
