- הודעות
- 676
- תודות
- 3,350
- נקודות
- 317
אכן כן יש לדקדק גם מלשון הרמב"ם (הלכות ת"ת פ"א ה"ה) 'לעולם ילמוד אדם תורה ואחר כך ישא אשה שאם נשא אשה תחלה אין דעתו פנויה ללמוד ואם היה יצרו מתגבר עליו עד שנמצא שאין לבו פנוי ישא ואחר כך ילמוד תורה'. מבואר שהגדר המחייב לישא אשה הוא רק כאשר "נמצא שאין לבו פנוי" שזה ללא ספק גדר חמור יותר מהרהורי עבירה.
רק אציין כמה לשונות המסייעים להגדרה זו.
אמרו חז"ל (ב"ב קסד:) "שלש עבירות אין אדם ניצול מהן בכל יום הרהור עבירה" וכו'. מבואר שהרהור הוא דבר כללי אצל כל בני האדם.
לשון הרמב"ם (איסו"ב כב, כא) "גדולה מכל זאת אמרו יפנה עצמו ומחשבתו לדברי תורה וירחיב דעתו בחכמה שאין מחשבת עריות מתגברת אלא בלב פנוי מן החכמה". ובפשטות הרמב"ם בא להדגיש כי החכמה מונעת את 'ההתגברות' אך לא מבטלת לגמרי.
וממילא בזה יש לפרש גם את דברי חז"ל (קידושין כט:) "בן עשרים שנה ולא נשא אשה כל ימיו בעבירה בעבירה סלקא דעתך אלא אימא כל ימיו בהרהור עבירה", והנה הרי דבר זה אמרו חז"ל בכל אדם, ובהכרח כי כוונת הגמרא למצב אשר היא מתגברת בו, ולזה מועילה התורה לבטל התגברות ההרהור. וד"ב.
רק אציין כמה לשונות המסייעים להגדרה זו.
אמרו חז"ל (ב"ב קסד:) "שלש עבירות אין אדם ניצול מהן בכל יום הרהור עבירה" וכו'. מבואר שהרהור הוא דבר כללי אצל כל בני האדם.
לשון הרמב"ם (איסו"ב כב, כא) "גדולה מכל זאת אמרו יפנה עצמו ומחשבתו לדברי תורה וירחיב דעתו בחכמה שאין מחשבת עריות מתגברת אלא בלב פנוי מן החכמה". ובפשטות הרמב"ם בא להדגיש כי החכמה מונעת את 'ההתגברות' אך לא מבטלת לגמרי.
וממילא בזה יש לפרש גם את דברי חז"ל (קידושין כט:) "בן עשרים שנה ולא נשא אשה כל ימיו בעבירה בעבירה סלקא דעתך אלא אימא כל ימיו בהרהור עבירה", והנה הרי דבר זה אמרו חז"ל בכל אדם, ובהכרח כי כוונת הגמרא למצב אשר היא מתגברת בו, ולזה מועילה התורה לבטל התגברות ההרהור. וד"ב.
