חנוכה הערה במ"ב בטעם האיסור להשתמש לאור נר חנוכה (1 צופה)

[נדיב לב]

כתב השו"ע (תרעג א') אסור להשתמש לאור נר חנוכה ובמ"ב שם הביא שני טעמים מהראשונים א. כדי שיהא ניכר שהוא נר מצוה לפרסם הנס ב. כיון שעל ידי נס שנעשה במנורה תקנוה עשאוה כמנורה שאין משתמשין בה כלל.
ובהמשך הסעיף כ' השו"ע שאפי' לבדוק ולספור מעות אסור לאור נר חנוכה. וכ' המ"ב (והוא מגמ' בשבת) הטעם שלא יהיו מצוות בזויות עליו עיי"ש.
וצ"ב לאחר טעם זה מדוע צריכים לטעמים הראשונים.

 

[בצ"ל]

וצ"ב לאחר טעם זה מדוע צריכים לטעמים הראשונים.

לחץ כדי לכווץ...

הטעם הזה שייך רק במעות, שזה תשמיש בזוי, והשו"ע בתחילה דיבר על תשמיש שאינו בזוי.
וטעמים הראשונים לא שייכי במעות משום שזה תשמיש קל,
והדבר מחולק לשתי סוגיות שונות בגמ' בדף כא' ב' אסור להשתמש לאורה, ובדף כב' א' אסור להרצות מעות,

 

[אליהו ישראלי]

מקור טעמי המשנ"ב הם רש"י (כא.) והר"ן (ט. מדה"ר),
ובר"ן מבואר שהוצרך לדבריו בתשמיש מצוה, ולהדלקה בשבת דהחשש שישתמש לסעודת שבת.

בשולי הדברים, מהרב נדיב לב שליט"א מצופה היה לציין למקור הדברים, ברש"י ובר"ן,
אנחנו רגילים לדברים מבוססים מהשורש!

 

[נדיב לב]

מקור טעמי המשנ"ב הם רש"י (כא.) והר"ן (ט. מדה"ר),
ובר"ן מבואר שהוצרך לדבריו בתשמיש מצוה, ולהדלקה בשבת דהחשש שישתמש לסעודת שבת.

בשולי הדברים, מהרב נדיב לב שליט"א מצופה היה לציין למקור הדברים, ברש"י ובר"ן,
אנחנו רגילים לדברים מבוססים מהשורש!

לחץ כדי לכווץ...

ציינתי באשכולות אחרים לדברי הר"ן. ודברי רש"י הלא מפורסמים. (הסוגיות בשבת כ-כג שעוסקים בנושא).
(למעשה חלק מהערות אלו דברים שכתבתי לפני יותר מעשרים שנה.. בזמן שפחות הקפדתי לציין כל מקור ומקור...:)

 

[היא אוצרו]

אבל בבית יוסף מבאר בצורה מסודרת מאוד את מה שכתבו לעיל, שזה שתי סוגיות לגמרי...
(פשוט ראיתי הרב נדיב לב, אז מיד נכנסתי, וקצת...)

 

[בצ"ל]

שו"ר שאין הדברים פשוטים,

ואכן להרמב"ן בכולהו [בין בפלוג' אי מותר או אסור להשתמש לאורה ובין במרצה מעות] הטעם משום בזוי מצוה, ואפי' להשתמש באור הנרות לדבר מצוה איכא בזוי שמניח מצוה זו ועוסק באחרת, [משא"כ להדליק מנר לנר הויא חדא מצוה] ולשיטת הרמב"ן מאן דאמר אסור להרצות מעות כנגד נ"ח קאי כמ"ד אסור להשתמש לאורה, וקמ"ל חידוש אע"פ שמשתמש רחוק מהנרות, ותשמיש קל, אבל למ"ד מותר להשתמש לאורה הכל שרי אף להרצות מעות. [ועי"ש מש"כ בביאור דעת שמואל]
ולשיטת הרז"ה הא דפליגי בגמ' אי אסור להשתמש לאורה היינו לדבר מצוה, [דשם איירי בשבת, וסתם שימוש בשבת הוא למצוה, לסעודת שבת] וטעם האוסר משום דמדמי למנורה שבמקדש, וענין מרצה מעות הוא לדבר הרשות, [והאוסרים באו לחדש דאסור לדבר הרשות אף דשרי לדבר מצוה] ולשמואל אפי' לדבר הרשות מותר, [ורק בגופו של נר אסור להשתמש, כהדלקת נר של חול מנר של חנוכה כעין בזוי דכסוי הדם בגופו של דם] וס"ל דלהלכה אית לן דמותר להשתמש לאורה לדבר מצוה אך לדבר הרשות אסור. [ואנן לא קי"ל כהרז"ה].

ורש"י כ' טעם אסור להשתמש לאורה כדי שיהא ניכר לשם מצוה, והיינו דבל"ז הרואה אומר לצרכו הוא דאדליק, ועי' ברשב"א שלפי טעם זה א"א ללמוד לאסור במרצה מעות, דכיון שמרצה מרחוק לא יאמר הרואה לצרכו הוא דאדלקה. ומבואר לפ"ז דרש"י יסבור דמרצה מעות ענין אחר הוא משום ביזוי מצוה, אבל במשתמש לאורה אינו בהכרח שיהא בזוי מצוה [יתכן משום שמשתמש לדבר מצוה]. ולפ"ז רש"י לא יסבור ממש כהרמב"ן.

והרשב"א עירב הטעמים שפתח בתחילה טעם האוסר משום דמדמי למנורה [כהרז"ה] או משום בזוי מצוה [כהרמב"ן] ובהמשך דבריו הוכיח דאפי' תשמיש של מצוה אסור להשתמש לאורה, ומפרש דמרצה מעות הוא תוספת שאסור אף שמשתמש מרחוק ואינו נראה כנהנה. ואז מקשה מהא דמדליקין מנר לנר ורק בקינסא אסור משום בזוי מצוה, אלמא דלא אסרי' שימוש במקום מצוה, ותירץ באפשרות א' דלעולם טעם האוסרים להשתמש אף לדבר מצוה הוא כרש"י שהרואה אומר לצרכו הוא דאדליק, ובאפשרות ב' הביא את הרמב"ן דגם במשתמש לדבר מצוה יש ביזוי משום שעוסק במצוה אחרת, כנ"ל.
= ולא נתבאר בדברי הרשב"א למה בתח"ד מביא את טעמו של הרז"ה, ולמה לא מחשב שלפי טעם זה יש לאסור גם לדבר מצוה, כמ"ש הרז"ה עצמו, ושמא י"ל דהרי בגמ' השוו דין נ"ח למנורה, וגם במנורה מותר להדליק מנר לנר, וא"כ אנו צריכים טעם למנורה גופה מאי שנא דלדבר מצוה אסור ואילו להדליק מנר לנר שרי בה. ודו"ק.
[וכעין שאלה זו יש בדברי הר"ן על הרי"ף, שפותח בטעמו של הרז"ה, אף שסבור בעיקר המהלך כהרמב"ן, [לגבי מרצה מעות] וגם מסיים בסוף בתשובת הרמב"ן לגבי בזוי במצוה].

--

לסיכום: מקור הטעם שיהא ניכר לפרסם הנס. הוא ברש"י. [ומקור רש"י ע"פ הגמ' דלקמן דבעי רבא נר אחר שלא יאמר הרואה לצרכו הוא דאדליק] מקור הטעם שמדמים למנורה. הוא הרז"ה. ומקור הטעם של בזוי מצוה. הוא בגמ' לגבי מרצה מעות, וברמב"ן נקט כן לגבי עיקר האיסור להשתמש לאורה.
נתבאר שהשיטות חולקות אחת על השניה.
כנראה שמקור המשנ"ב הוא מהרשב"א שאיחד את הטעמים, והביא את טעמו של הרז"ה אף שלא סבר כמותו במהלך הסוגיא [וגם הר"ן הביאו], וכן הביא את טעמו של רש"י אף שלא בהכרח שסבר כמותו למסקנא.
התמיהה על המשנ"ב שלא הביא בתחילה בעיקר הדין דאסור להשתמש לאורה את הטעם העיקרי בסוגיא- של הרמב"ן, דהוא משום בזוי מצוה, וגם לדבר מצוה יש ביזוי כנתבאר.
​