חנוכה בטעם הר"ן בנ"ח דעשאוהו כמנורה האם זה בכל גדרי הענין (1 צופה)

[נדיב לב]

כתב הר"ן שבת כא. ד"ה קסבר וז"ל והאי אסור להשתמש לאורה כל תשמישין במשמע ואפילו תשמיש של מצוה וטעמא דמילתא דכיון דע"י נס שנעשה במנורה תקנוה עשאוה כמנורה שאין משתמשין בה כלל".

אמנם נראה פשוט מה שכתב הר"ן דעשאוהו כמנורה, זה ודאי אינו בכל גדרי הענין, ומוכרח מכמה פנים, חדא, שנר חנוכה יוצא בנרות שעווה, וכן אין צריך דווקא שמן למאכל אפילו לא בתורת הידור (הרב אלישיב יחידאה בזה) וכן לא מצאנו שמעיקר הדין יש עדיפות ליתן לכהן להדליק את הנרות בנרות בית הכנסת דומיא דמנורה (אמנם ראה כאן), ויש עוד כמה וכמה חילוקים, והדמיון למנורת המקדש הוא בעיקר לגבי האיסור להשתמש באור הנרות, אף לצורך מצוה.

וכן יש להוכיח ממש"כ החיי אדם (חלק שני כלל קנד) וז"ל: מצוה מן המובחר ליקח שמן זית, דומיא דנס שבמקדש שהיה בשמן זית. ואם אין מצוי, יקח שמנים שאורם זך ונקי או נר של שעוה שגם כן אורו זך, ואם אין לו יקח של חלב או שומן. וה"ה הפתילות שאין מדליקין בהם בשבת, מותר להדליק בהם נר חנוכה. ומ"מ מצוה מן המובחר ליקח צמר גפן או חוטי פשתן עכ"ל. והביאו במ"ב סי' תרעג סק"ב עיי"ש. והטעם להעדיף פשתן או צמר בגלל שדולקים יפה.
ויש לשאול, מדוע לא כתבו להעדיף פשתן מצמר גפן, שהפתילות במקדש היו עשויות משיירי כותנות של כהן הדיוט העשויות מפשתן. ובהכרח מה שכתבנו שאי"ז בכל גדרי העניין.

אמנם ידוע מש"כ המהר"ל מפראג בס' נר מצוה דיש חיוב להדליק בשמן זית, דבנרות שעוה לא יצא יד"ח דומיא דמנורה עיי"ש. וצ"ע.
ובכל מקרה, דברי המהר"ל אמורים דווקא לגבי השמן שעל ידו נעשה הנס, משא"כ בשאר פרטים.

 

[נדיב לב]

מלבד הר"ן (וגם המאירי) מצינו עוד מקומות שלמדים מהדלקת המנורה בבית המקדש לנרות חנוכה.

א. פסיקתא רבתי (פרשה ח) וז"ל: והיה בעת ההיא אחפש את ירושלים בנרות (צפניה א' י"ב). ילמדנו רבינו מהו שידליק אדם נר שישתמש בו מן הנר של חנוכה תלמוד למדונו רבותינו א"ר אחא בשם רב (אמר) אסור להדליק נר שישתמש בו מנר של חנוכה אבל נר של חנוכה מותר להדליק מנר של חנוכה ומהיכן למדו שמותר להדליק מנר של חנוכה א"ר יעקב בן אבא מן המנורה שהיתה בבית קדשי הקדשים למדו ששנו רבותינו מצאם שכבו מדשנם ומדליקן מן הדולקין (תמיד פ"ג) מה אם המנורה שהיתה לפניי ולפנים אם מצאו נר שכבה היה מדליקין מן חבירו כ"ש נר של חנוכה מותר להדליק מנר של חנוכה אמר הקדוש ברוך הוא כשם שבעולם הזה היו הנרות דולקות בבית קדשי הקדשים כך עתיד אני לעשות כשאבנה את ירושלים מניין ממה שמשלים בנביא אחפש ירושלים בנרות:
(אגב אפשר וזה מקור דברי הר"ן).

ב. האחרונים תמהו מדוע נר חנוכה מעל כ' אמה פסול וכי גרע ממבוי שע"י הנר ודאי מביטים עליו אף שהוא גבוה והרי זה כאמלתרא. ויש שביארו (הובא בשו"ת רבבות אפרים ח"ז סי' שפ"ג) שחז"ל תיקנו מצות נ"ח כעין דמנורה, ובמנורה עיקר המצוה הוא בנר שמן ופתילה כמו"כ בנ"ח צריך שיראה הפתילה ג"כ, ובגובה כ' אמה אינו רואה הפתילה והשמן. וזה תמוה שהרי נר שעוה כשר להדלקת נ"ח, הרי דשמן ופתילה היינו רק למצוה מן המובחר. וכן העיר שם, וראה מה שכ' לחלק בין מבוי לנרות חנוכה.

ג. בביאור הלכה סימן תרעא ד"ה ומותר כתב בשם האחרונים שאף שמותר להדליק בפמוטות של נחושת מכל מקום אין זה הידור לחנוכה. ובשו"ת רב פעלים או"ח ח"ד סימן ל' כתב בזה טעם נוסף, שמצוה מן המובחר שיהיו הנרות כדוגמת מנורת בית המקדש שכל נרותיה היו בשורה אחת ולא בעיגול.

לע"ע מצינו 5 מקומות. מוזמנים להוסיף.​

 

[נדיב לב]

לגבי שמן מוקשה ידוע מה שכתב שדנו הפוסקים, וחלק מהנידון אם שמן מוצק כשר גם בנרות המקדש. ראה כאן מה שהרחיב. ומצו"ב שבט הלוי.

שו"ת שבט הלוי חלק ט סימן קמג
אשר שאל שבאחרונה מוכרים שמן זית קרוש כעין צורת נרות שעוה לנרות חנוכה אם מותר לכתחלה להשתמש בהם להידור, וספיקא דמר כיון דנקרש בטל שם משקה ולא הוי שמן או"ד מאחר שהאש יוצא ממה שנימוס ונהפך שוב לנוזל שפיר דמי, וכן נסתפקתם אם כשר לכתחלה גם בביהמ"ק למנורה.
הנה לענין ביהמ"ק יראה לי דפסול דכיון דנקרש בטל מהות השמן, ועיין רמב"ם פ"א מטומאת אוכלין הי"ט דשמן שנקרש אינו לא אוכל ולא משקה, ועיין תוספתא פ"ב דטהרות וחצי לוג הוא מכלי הלח לקדש שמן המנורה כמבואר מנחות פ"ח ופ"ט, ואם נקרש אחרי שקדשו בכלי שרת ואחרי ששמו במנורה לפני ההדלקה הדבר ספק בידי כיון דבאמת ע"י הדלקה שוב נימוס והי' שמן רגיל ודולק השיעור כהלכה, י"ל דכשר.
ולענין נ"ח אין בידינו לדחותו אפילו מהידור כיון דסו"ס השמן הנוזל הוא הדולק ע"י אש ההדלקה שנימוס על ידה, וכיון שיש לו טבע השמן ואיכותו הוא עדיף משאר שמנים ושעוה כמבואר בש"ס שבת כ"ג ע"א דצליל נהורא טפי וכמבואר או"ח סי' תרע"ג, ואי משום דאינו דומה לגמרי לביהמ"ק למש"כ הכל בו ובד"מ שם דליקח שמן זית דומיא מנורת המקדש, נראה דאפילו לדבריהם פשוט דאין עושים דמיון שלם ממש בין שמן חנוכה לשמן המקדש, ועצם דמיון חנוכה למנורה עיין פלוגתת הרז"ה והרמב"ן בזה [בדין אסור להשתמש לאורה].
ואם משום מש"כ בעטרת זקנים דנר שעוה הוא בגדר אבוקה דפסול, וא"כ הה"ד אם נעשה שמן זית קרוש כעין נר שעוה כאשר יוצא מסברת המהר"ל בס' נר מצוה שם וא"כ פסול גמור יהי', מכל מקום כבר חלק ע"ז באלי' רבא שם בזרוע ואסיק דכשר לכתחלה כמבואר בכל הפוסקים ואין זה בגדר אבוקה כלל.
לענין ביה"מ שיש לו ב' מנינים זה שלא בפני זה אם להדליק בשניהם בברכה לענ"ד פשיטא דאין להוסיף על המנהג להדליק פ"א בברכה דגם ע"ז נו"נ גדולי הפוסקים, אבל לא להוסיף לברך פעמיים באותו מקום, ואם רוצים ידליקו עו"פ בלי ברכה.
הדוש"ת באהבה - מצפה לרחמי ה'.

 

[נדיב לב]

בפוסקים דנו מי שמדליק במנורה של כסף ומניח בה כוסית זכוכית בגביע המנורה אפשר ונחשב שמדליק בכלי זכוכית ולא בכסף, ודנו האחרונים (האבנ"ז) מעבודת מנורת המקדש. ובשבט הלוי דן בזה מצו"ב.


שו"ת שבט הלוי חלק ח סימן קנז
הנה בספר הק' חסד לאברהם מעין שני נהר נ"ח, כ' כי בנרות חנוכה יש תנאים האחד באיזה כלי ידליק וכ' דע שט"ו מיני כלים ראוים לנ"ח וכל הקודם קודם מהם משובח משום זה אלי ואנוהו ומסיים שהאחרון קליפות אלון צריך לעשותם כלי כמו כף מאזנים וכו' וכל ט"ו כלים הנזכרים שאין יכולים לעמוד מאליו בלי סמיכה אינם ראוים לנ"ח ע"כ יעש"ה.
ומזה דייק בתשובת אבני נזר או"ח סי' ת"ק דנראה דעת החס"ל דכל שאינו כלי אינו ראוי להדלקה דלא נקרא נר ובנה ראי' מש"ס יומא כ"ד ע"ב דמקשה זר שסידר המנורה ליחייב ופרש"י שבכל בקר היו מסלקין הנרות מהמנורה לקנח אפרו יפה וחוזרין וקובעין אותה בה והוי עבודה תמה, והקשה באב"נ ולא נודע היכי כתיבי עבודה זו דהטבת נרות היינו דישון אבל קביעות הנרות מנ"ל דהוי עבודה והאריך האב"נ בקושיא זו עד שכ' אך אם הכלי בכלל הנר שפיר הוי עבודה דכ' יערוך את הנרות לפני ה' והכלי ג"כ בכלל הקרבן, וכן העיר באב"נ מדברי הרמב"ם פ"ח ה"ז מביא"מ ומתו"כ בדין הוציא מנורה לחוץ יעש"ה, ומזה רצה להוכיח דגם בנ"ח הדין כן דלא נקרא הדלקת נר רק עם הכלי.
ולדידי כל זה לא ברור כלל דלו יהא כהבנת האבני נזר ומי יאמר דגם לדחוי הגמ' ביומא שם עבודה היא [וע"ש בשפת אמת ובמש"כ לעיל סי' קנ"ה] וגם אם יהיבנא כן להאב"נ דנהי דעבודת מתנה לא הוי מכ"מ בגדר עבודה כהרבה כיו"ב בש"ס יומא שם אכתי מכ"מ אין לבנות מזה על נ"ח דכיון דגם להחסד לאברהם גם מה שלא הוכשר למנורה משאר מינים כמו עץ וקליפות כשר לנ"ח א"כ מנ"ל דחייבו כאן דין כלי שיהי' מעצם המצוה כמו השמן והפתילה.
ועוד מש"כ החס"ל שכל הט"ו כלים שאין ראוים לעמוד מאליו בלי סמיכה אינם ראוים לנ"ח, הרי מצינו בכלי שרת בפסחים ס"ד ע"א ושם ע"ב שכל כלי שרת כך נעשו שיהיו חדין מלמטה ואינם יושבים שלא מסומכים, אעפ"י שבעלמא אין דין כלי בכיו"ב, - וע"כ קשה להחליט להלכה מש"כ האבני נזר בשם החסד לאברהם דגם דיעבד לא יצא אם אין עליו תורת כלי.
ואחרי כל הנ"ל אם נחליט לגמרי כהחס"ל וכאבני נזר הנ"ל דהוא ממש דבר המעכב בנ"ח א"כ כיון שהשמן בזכוכית הזה על המנורה וא"כ מתקיים עיקר המצוה בכלי זכוכית לא בכסף וזהב של המנורה.
אבל אם העיקר שאין דין כלי מעכב, והעיקר שיהיו נרות דולקים, ואין הכלי בכלל המצוה וצורת המנורה רק הכשר ונוי, מה שנראה שכ"ה סתימת הפוסקים, קרוב לומר שזכוכית הזה בטל לעיקר המנורה שהיא כסף או זהב ושפיר דמי בגדר מעלות של זה אלי ואנוהו.
ובספק של פתילות צף שהם מצופים שכבת שעוה כל דהו וא"כ כיון דקיי"ל הדלקה עושה מצוה וא"כ ברגע ראשונה נדלק רק השעוה הזאת והדלקת הפתילה רק בהמשך אח"כ לדידי אין ספק בזה שזה צורת פתילה הזאת שראוי להדליק עכ"פ שיעור המשך הדלקה ויוצא עם הדלקה ראשונה בגדר הדלקה עושה מצוה ר"ל עד שתתפוס הפתילה שהוא זמן קצר מאד, ודו"ק.
והרני דוש"ת באהבה - מצפה לרחמי ה'.

 

[נדיב לב]

בפוסקים העלו מתרי טעמי דיש להדליק נ"ח ממין אחד, או שמן או שעוה. טעם אחד שלא יאמרו שני אנשים הדליקו ב. משום הדור מצוה. וצ"ב למה לא נקטו טעם נוסף שלא להדליק נ"ח בשני מינים והוא מטעם דלא הוי דומיא דמנורת המקדש ולכך צריך שהנרות יהיו מאותו מין דומיא דמנורה שהבזיכין היו אותה כמות חצי לוג. ובהכרח כמש"כ דד' הר"ן דעשאוהו כמנורה, זה ודאי אינו בכל גדרי הענין. וראה כאן.