מרכז

משתמש ותיק
gemgemgemgem
פרסם מאמר
פרסם 5 מאמרים
הודעות
959
תודות
2,745
נקודות
311
כתב רבינו הגרי"ז, בשטיקל המפורסם על ד' כוסות (פ"ז ה"ט), דנחלקו הראשונים בגדר דין מצוות ד' כוסות. דלדעת התוס' עניינה כשאר כל כוסות של ברכה, ועיקר העניין היא הברכה שעל הכוס. משא"כ לדעת שאר הראשונים, דדין השתייה הוא העיקרי, כמקיים של דרך חירות, ורק שאופן עשייתו היא ע"י כוס של ברכה. עיי' היטב בדבריו. ובסו"ד הביא משו"ת הרא"ש כלל כ"ה, דמצא בו ג"כ הגדרה זו של ב' הדינים הנ"ל. אולם בתחילת הדברים הביא דברי הגר"א בסי' רע"א סי"ד, שהביא ראייה לדעת הרא"ש המובאת שם בשו"ע דאין הצטרפות למלא לוגמיו בכוס של קידוש ע"י שתייה של ב' אנשים שונים, וראייתו היא מהגמ' בפסחים ק"ח ע"ב "והוא דאשתי רובא דכסא", דכוונתה (כך מבאר הגר"א לדעת הרא"ש) דישתה רק בעה"ב בעצמו את (ללא הצטרפות ב"ב) שיעור זה של רובא דכסא. והוציא הגרי"ז מדבריו, שלמד הגר"א בשי' הרא"ש (עיי' בסוגריים המובאים בהמשך ד' הגרי"ז) דס"ל כדעת התוס', דמצוות ד' כוסות עניינה הכוס של ברכה שבזה, ורק מטע"ז הוא דמצי הגאון לדמות דברי הרא"ש גבי קידוש לגמ' בפסחים, דאל"ה איכא למימר דדווקא בד' כוסות הוא דאין צירוף - מחמת דין השתייה עצמו, אך בקידוש שעניינו כוס של ברכה קיים צירוף זה.

עתה, צ"ב בדברי הגר"א, שהרי למסקנה הביא הגרי"ז, כאמור, שגם הרא"ש ס"ל להנך ב' דיני. וא"כ שוב איך שייך להביא ראייה לדבריו מהגמ' פסחים הנ"ל לדינא דקידוש, הרי אפשר דבקידוש שאינו אלא כוס של ברכה שפיר מצטרפות ב' שתיות לשיעור הנצרך.

ולכאו' אין מנוס מלבאר דעת הגר"א במה דנימא דס"ל דגם בקידוש כ"ה, וב' הדינים הנ"ל של שתיה וכוס של ברכה איתניהו גם בקידוש (דדוחק לו' דבקידוש הוא רק דין שתייה, וע"כ דהם ב' דינים כעין מה דאמרינן בד' כוסות), וכפי שנראה בגדר הקידוש מדברי השו"ע הרב בסי' קצ, ד. ומדברי הנצי"ב בהעמק שאלה נד, ד. אלא שבזה יימצא א"כ שלא כד' הגרי"ז בזה, שלמד דליכא בקידוש אלא לדינא דכוס של ברכה.
 
לא מצאתי משמעות כזו, ואדרבה מכל הדינים שם משמע שהוא רק דין ברכה.
אם תוכל לפרט יותר
ז"ל השו"ע הרב שם :
"וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁכָּל דָּבָר הַטָּעוּן כּוֹס, חוּץ מִקִּדּוּשׁ - לֹא הִצְרִיכוּ לִטְעֹם מִמֶּנּוּ אֶלָּא מִשּׁוּם שֶׁלֹּא יְהֵא גְּנַאי לְבִרְכַּת הַיַּיִן, שֶׁיֹּאמְרוּ שֶׁלֹּא לְצֹרֶךְ הוּא בְּרָכָה זוֹ, וְנִרְאֵית כִּבְרָכָה לְבַטָּלָה, אֲבָל בֶּאֱמֶת הוּא לְצֹרֶךְ, שֶׁכָּךְ תִּקְנוּ חֲכָמִים בְּכָל שִׁירָה הַנֶּאֱמֶרֶת עַל הַיַּיִן שֶׁיְּסַדְּרוּ אוֹתָהּ אֵצֶל בִּרְכַּת הַיַּיִן, שֶׁהוּא עִקַּר שִׁירָה הַמְּיֻחֶדֶת לַיַּיִן, לְפִיכָךְ רַשַּׁאי לְבָרֵךְ בִּרְכַּת הַיַּיִן וּלְהַטְעִים לְקָטָן אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הִגִּיעַ לְחִנּוּךְ בְּרָכוֹת, וַאֲפִלּוּ אֵינוֹ יוֹדֵעַ לְדַבֵּר, שֶׁכֵּיוָן שֶׁהַטְּעִימָה אֵינָהּ אֶלָּא מִשּׁוּם גְּנַאי — דַּיָּהּ בְּתִינוֹק קָטָן כָּזֶה."

וממש"כ דבקידוש אינו כן יש מקום להבין שבקידוש דין השתייה הוא דין עצמי ולא מהטעם שמביא בשאר ברכות על הכוס. אמנם, אתה צודק שאי"ז מוכרח כלל, שכן אפשר לו' בפשטות כוונתו, דבקידוש הוא לא רק כדי למנוע הגנאי מברכת היין, אבל עכ"פ אינו דין בשתיה עצמה אלא בברכה הנאמרת על הכוס.

באמת בנצי"ב שם יותר מפורש.
 

חברים מקוונים לאחרונה

חזור
חלק עליון