כמה הערות שעלו לי השבת בס״ד בהפטרה במעשה דמנוח וצללפונית (שופטים י״ד)
א. מדוע מתחילה נגלה המלאך לאשתו של מנוח ולא לשניהם או למנוח? [קשה לומר שזה מפני שמנוח היה ע״ה כמבואר בגמ׳].
ב. אחרי שמנוח ביקש מהקב״ה שישלח את המלאך שוב, למה שוב נגלה אל האשה ולא אל מנוח בעצמו?
ג. למה מנוח היה צריך לבקש שהמלאך יבוא שוב, הלא כל ההוראות שקיבלה אשתו לכאורה היו אליה ולא אליו, וא״כ המלאך היה צריך לבוא בעצמו שוב להודיע למנוח את כל ההוראות, וביותר למה כבר לא אמר לאשה שכל ההוראות שהוא אמר לה תקפות גם לבעלה?
ד. שם בפסוק כ״א, ״ולא יסף עוד להראה אל מנוח ואל אשתו, אז ידע מנוח כי מלאך ה׳ הוא״, ולכאו׳ למה רק אז ידע מנוח ולא מיד אחרי שעלה בלהב המזבח השמימה? ועי׳ רד״ק שהביא בזה ב׳ פירושים, האחד שאז ידע מנוח הולך אדלעיל שהמלאך עלה בלהב המזבח ולפי״ז א״ש, והשני שמכיון שעלה בלהב המזבח ולא יסף להראות אליו עוד היינו באותו מראה דהיינו שאין הכוונה לכך שלא יסף עוד לשוב אליהם, אלא מכיון שעלה בלהב המזבח ולא ראו אותו יותר הבין מנוח שהוא מלאך ה׳ צבאות. (ובזה שמעתי ע״ד הדרוש שמישהו יכול לעשות לך מופתים וכו׳ אבל מתי תדע שהוא איש אמת - רק מתי שהוא לא יחזור אליך אח״כ לדרוש תשלום...)
ה. מדוע מנוח סבר שימות, הלא טענות אשתו לכאורה צודקות, שלא יתכן שימותו שהרי ממ״נ אם הוא איש האלוקים ודבריו אמת הרי שבהכרח יוולד להם הילד שהבטיח להם, וא״כ לא יתכן שהוא ימות, וגם שאר טענות אשתו לכאו׳ טענות נכונות וצודקות וא״כ למה חשש מנוח שימות? (ובעניין זה יש ביאור במלבי״ם לגבי גדעון והוא מציין לזה פה).
א. מדוע מתחילה נגלה המלאך לאשתו של מנוח ולא לשניהם או למנוח? [קשה לומר שזה מפני שמנוח היה ע״ה כמבואר בגמ׳].
ב. אחרי שמנוח ביקש מהקב״ה שישלח את המלאך שוב, למה שוב נגלה אל האשה ולא אל מנוח בעצמו?
ג. למה מנוח היה צריך לבקש שהמלאך יבוא שוב, הלא כל ההוראות שקיבלה אשתו לכאורה היו אליה ולא אליו, וא״כ המלאך היה צריך לבוא בעצמו שוב להודיע למנוח את כל ההוראות, וביותר למה כבר לא אמר לאשה שכל ההוראות שהוא אמר לה תקפות גם לבעלה?
ד. שם בפסוק כ״א, ״ולא יסף עוד להראה אל מנוח ואל אשתו, אז ידע מנוח כי מלאך ה׳ הוא״, ולכאו׳ למה רק אז ידע מנוח ולא מיד אחרי שעלה בלהב המזבח השמימה? ועי׳ רד״ק שהביא בזה ב׳ פירושים, האחד שאז ידע מנוח הולך אדלעיל שהמלאך עלה בלהב המזבח ולפי״ז א״ש, והשני שמכיון שעלה בלהב המזבח ולא יסף להראות אליו עוד היינו באותו מראה דהיינו שאין הכוונה לכך שלא יסף עוד לשוב אליהם, אלא מכיון שעלה בלהב המזבח ולא ראו אותו יותר הבין מנוח שהוא מלאך ה׳ צבאות. (ובזה שמעתי ע״ד הדרוש שמישהו יכול לעשות לך מופתים וכו׳ אבל מתי תדע שהוא איש אמת - רק מתי שהוא לא יחזור אליך אח״כ לדרוש תשלום...)
ה. מדוע מנוח סבר שימות, הלא טענות אשתו לכאורה צודקות, שלא יתכן שימותו שהרי ממ״נ אם הוא איש האלוקים ודבריו אמת הרי שבהכרח יוולד להם הילד שהבטיח להם, וא״כ לא יתכן שהוא ימות, וגם שאר טענות אשתו לכאו׳ טענות נכונות וצודקות וא״כ למה חשש מנוח שימות? (ובעניין זה יש ביאור במלבי״ם לגבי גדעון והוא מציין לזה פה).
