שופטים הערות במעשה דמנוח ואשתו - הפטרת פרשת נשא (2 צופים)

[אמרי שפר]

כמה הערות שעלו לי השבת בס״ד בהפטרה במעשה דמנוח וצללפונית (שופטים י״ד)
א. מדוע מתחילה נגלה המלאך לאשתו של מנוח ולא לשניהם או למנוח? [קשה לומר שזה מפני שמנוח היה ע״ה כמבואר בגמ׳].

ב. אחרי שמנוח ביקש מהקב״ה שישלח את המלאך שוב, למה שוב נגלה אל האשה ולא אל מנוח בעצמו?

ג. למה מנוח היה צריך לבקש שהמלאך יבוא שוב, הלא כל ההוראות שקיבלה אשתו לכאורה היו אליה ולא אליו, וא״כ המלאך היה צריך לבוא בעצמו שוב להודיע למנוח את כל ההוראות, וביותר למה כבר לא אמר לאשה שכל ההוראות שהוא אמר לה תקפות גם לבעלה?

ד. שם בפסוק כ״א, ״ולא יסף עוד להראה אל מנוח ואל אשתו, אז ידע מנוח כי מלאך ה׳ הוא״, ולכאו׳ למה רק אז ידע מנוח ולא מיד אחרי שעלה בלהב המזבח השמימה? ועי׳ רד״ק שהביא בזה ב׳ פירושים, האחד שאז ידע מנוח הולך אדלעיל שהמלאך עלה בלהב המזבח ולפי״ז א״ש, והשני שמכיון שעלה בלהב המזבח ולא יסף להראות אליו עוד היינו באותו מראה דהיינו שאין הכוונה לכך שלא יסף עוד לשוב אליהם, אלא מכיון שעלה בלהב המזבח ולא ראו אותו יותר הבין מנוח שהוא מלאך ה׳ צבאות. (ובזה שמעתי ע״ד הדרוש שמישהו יכול לעשות לך מופתים וכו׳ אבל מתי תדע שהוא איש אמת - רק מתי שהוא לא יחזור אליך אח״כ לדרוש תשלום...)

ה. מדוע מנוח סבר שימות, הלא טענות אשתו לכאורה צודקות, שלא יתכן שימותו שהרי ממ״נ אם הוא איש האלוקים ודבריו אמת הרי שבהכרח יוולד להם הילד שהבטיח להם, וא״כ לא יתכן שהוא ימות, וגם שאר טענות אשתו לכאו׳ טענות נכונות וצודקות וא״כ למה חשש מנוח שימות? (ובעניין זה יש ביאור במלבי״ם לגבי גדעון והוא מציין לזה פה).

 

[הצעיר שבחבורה]

א. מדוע מתחילה נגלה המלאך לאשתו של מנוח ולא לשניהם או למנוח? [קשה לומר שזה מפני שמנוח היה ע״ה כמבואר בגמ׳].

לחץ כדי לכווץ...

ב. אחרי שמנוח ביקש מהקב״ה שישלח את המלאך שוב, למה שוב נגלה אל האשה ולא אל מנוח בעצמו?

לחץ כדי לכווץ...

ג. למה מנוח היה צריך לבקש שהמלאך יבוא שוב, הלא כל ההוראות שקיבלה אשתו לכאורה היו אליה ולא אליו, וא״כ המלאך היה צריך לבוא בעצמו שוב להודיע למנוח את כל ההוראות, וביותר למה כבר לא אמר לאשה שכל ההוראות שהוא אמר לה תקפות גם לבעלה?

לחץ כדי לכווץ...

מלבי"ם שופטים יג
ולמה בא המלאך אל האשה ולא אל מנוח עצמו? ולמה בקש מנוח שיבא שנית ויורה משפט הנער, הלא כבר הורהו משפטו, והמלאך לא הוסיף דבר בפעם השני על מה שאמר בפעם הראשון?:

 

[הצעיר שבחבורה]

ד. שם בפסוק כ״א, ״ולא יסף עוד להראה אל מנוח ואל אשתו, אז ידע מנוח כי מלאך ה׳ הוא״, ולכאו׳ למה רק אז ידע מנוח ולא מיד אחרי שעלה בלהב המזבח השמימה? ועי׳ רד״ק שהביא בזה ב׳ פירושים, האחד שאז ידע מנוח הולך אדלעיל שהמלאך עלה בלהב המזבח ולפי״ז א״ש, והשני שמכיון שעלה בלהב המזבח ולא יסף להראות אליו עוד היינו באותו מראה דהיינו שאין הכוונה לכך שלא יסף עוד לשוב אליהם, אלא מכיון שעלה בלהב המזבח ולא ראו אותו יותר הבין מנוח שהוא מלאך ה׳ צבאות. (ובזה שמעתי ע״ד הדרוש שמישהו יכול לעשות לך מופתים וכו׳ אבל מתי תדע שהוא איש אמת - רק מתי שהוא לא יחזור אליך אח״כ לדרוש תשלום...)

לחץ כדי לכווץ...

מלבי"ם שופטים יג

(כא) ולא יסף עוד מלאך ה' להראה כו' אז ידע מנוח כי מלאך ה' הוא. כי עד עתה היה עוד קצת ספק אצלו אולי הוא איש מופת מפליא לעשות, והיה מקוה שירד על המזבח וישוב אליהם, אבל אחר שנעלם מעיניהם ידעו שהוא מלאך ושב אל מקומו:​

 

[אמרי שפר]

, הלא כבר הורהו משפטו, והמלאך לא הוסיף דבר בפעם השני על מה שאמר בפעם הראשון?

לחץ כדי לכווץ...

ראיתי את המלבי״ם הזה ולא הבנתי
מה שהמלאך אמר בפעם הראשונה היה לאשה ומאיפה הם היו צריכים לדעת שגם האיש צריך להשמר וזה המלאך בא והוסיף בפעם השניה ״מכל אשר אמרתי לאשה״ וכו׳

 

[הצעיר שבחבורה]

וזה המלאך בא והוסיף בפעם השניה ״מכל אשר אמרתי לאשה״ וכו׳

לחץ כדי לכווץ...

גם בפעם השניה הוא אמר רק על האשה

מִכֹּ֛ל אֲשֶׁר־אָמַ֥רְתִּי אֶל־ הָאִשָּׁ֖ה תִּשָּׁמֵֽר: (יד) מִכֹּ֣ל אֲשֶׁר־יֵצֵא֩ מִגֶּ֨פֶן הַיַּ֜יִן לֹ֣א תֹאכַ֗ל וְיַ֤יִן וְשֵׁכָר֙ אַל־תֵּ֔שְׁתְּ וְכָל־טֻמְאָ֖ה אַל־תֹּאכַ֑ל כֹּ֥ל אֲשֶׁר־צִוִּיתִ֖יהָ תִּשְׁמֹֽר:

 

[אמרי שפר]

גם בפעם השניה הוא אמר רק על האשה

מִכֹּ֛ל אֲשֶׁר־אָמַ֥רְתִּי אֶל־ הָאִשָּׁ֖ה תִּשָּׁמֵֽר: (יד) מִכֹּ֣ל אֲשֶׁר־יֵצֵא֩ מִגֶּ֨פֶן הַיַּ֜יִן לֹ֣א תֹאכַ֗ל וְיַ֤יִן וְשֵׁכָר֙ אַל־תֵּ֔שְׁתְּ וְכָל־טֻמְאָ֖ה אַל־תֹּאכַ֑ל כֹּ֥ל אֲשֶׁר־צִוִּיתִ֖יהָ תִּשְׁמֹֽר:

לחץ כדי לכווץ...

לא הבנתי
כל הפסוקים שצטטת מדברים לבעל ולא לאשה
המלאך אומר למנוח שכל מה שאמר לאשה שהיא צריכה להשמר גם הוא צריך להשמר, וזה לא נאמר לאשה

 

[הצעיר שבחבורה]

לא הבנתי
כל הפסוקים שצטטת מדברים לבעל ולא לאשה
המלאך אומר למנוח שכל מה שאמר לאשה שהיא צריכה להשמר גם הוא צריך להשמר, וזה לא נאמר לאשה

לחץ כדי לכווץ...

הבעל? על דבר זה לא שמעתי מעולם, היש מי שמפרש כך?

 

[אמרי שפר]

הבעל? על דבר זה לא שמעתי מעולם, היש מי שמפרש כך?

לחץ כדי לכווץ...

תקרא את הפסוקים זה לא עניין של פירוש
הפסוקים מדברים להדיא על הבעל

 

[אב"ר]

מִכֹּ֛ל אֲשֶׁר־אָמַ֥רְתִּי אֶל־ הָאִשָּׁ֖ה תִּשָּׁמֵֽר: (יד) מִכֹּ֣ל אֲשֶׁר־יֵצֵא֩ מִגֶּ֨פֶן הַיַּ֜יִן לֹ֣א תֹאכַ֗ל וְיַ֤יִן וְשֵׁכָר֙ אַל־תֵּ֔שְׁתְּ וְכָל־טֻמְאָ֖ה אַל־תֹּאכַ֑ל כֹּ֥ל אֲשֶׁר־צִוִּיתִ֖יהָ תִּשְׁמֹֽר:

לחץ כדי לכווץ...

כל הפסוקים שצטטת מדברים להדיא על הבעל

לחץ כדי לכווץ...

בוודאי שפשט הפסוקים הוא לאשה (וכן כתב להדיא האברבנאל), דהיינו שהיא תישמר, והיא לא תאכל וכו'
אבל אפשר להבין שמדבר על הבעל, אתה תישמר, ואתה לא תאכל וכו'
אבל זה ממש לא 'להדיא'

 

[הצעיר שבחבורה]

תקרא את הפסוקים זה לא עניין של פירוש
הפסוקים מדברים להדיא על הבעל

לחץ כדי לכווץ...

כך אתה מפרש
ולא כך פירוש רבותינו המפרשים, כולם מפרשים את זה כלפי האשה ולא כלפי הבעל.

 

[אב"ר]

כולם מפרשים את זה כלפי האשה ולא כלפי הבעל

לחץ כדי לכווץ...

האברבנאל, המצודות והמלבי"ם במקום מפרשים על האשה
ועכשיו ראיתי שבצרור המור (נשא) ובמשך חכמה (הפטרת נשא) פירשו זאת על הבעל

 

[אמרי שפר]

בוודאי שפשט הפסוקים הוא לאשה (וכן כתב להדיא האברבנאל), דהיינו שהיא תישמר, והיא לא תאכל וכו'
אבל אפשר להבין שמדבר על הבעל, אתה תישמר, ואתה לא תאכל וכו'
אבל זה ממש לא 'להדיא'

לחץ כדי לכווץ...

יתכן והפירוש הוא על האשה כמו שפירשת והבאת פה
אבל בוודאי הפשטות של הפסוק זה על הבעל ״תאכל״ ״תשמר״ זה בלשון זכר

 

[אב"ר]

בוודאי הפשטות של הפסוק זה על הבעל ״תאכל״ ״תשמר״ זה בלשון זכר

לחץ כדי לכווץ...

למה "בוודאי" ולמה "הפשטות"?

המילה "תישמר" (וכן שאר המילים) יכולה להתפרש בשווה לנוכח (גוף שני זכר) ולנסתרת (גוף שלישי נקבה)

 

[חרש המדבר]

למה "בוודאי" ולמה "הפשטות"?

המילה "תישמר" (וכן שאר המילים) יכולה להתפרש בשווה לנוכח (גוף שני זכר) ולנסתרת (גוף שלישי נקבה)

לחץ כדי לכווץ...

לכאורה צריך להיות השמר, תשמר זה עובדה לא ציווי.

 

[הצעיר שבחבורה]

לכאורה צריך להיות השמר, תשמר זה עובדה לא ציווי.

לחץ כדי לכווץ...

לזכר? או לנקבה?
אם הבנתי נכון, כוונתך בציווי לזכר.
אבל כתבת תגובתך על דברי המצדד שכאן הציווי לנקבה, ולכן אשמח אם תבאר דבריך.

 

[חרש המדבר]

לזכר? או לנקבה?
אם הבנתי נכון, כוונתך בציווי לזכר.
אבל כתבת תגובתך על דברי המצדד שכאן הציווי לנקבה, ולכן אשמח אם תבאר דבריך.

לחץ כדי לכווץ...

התכוונתי לזכר.

 

[אב"ר]

לכאורה צריך להיות השמר, תשמר זה עובדה לא ציווי.

לחץ כדי לכווץ...

נלע"ד שזה יכול לשמש כציווי, כמו "את חג המצות תשמור" (ולא 'שְמור'), "ובשמו תִּשָּׁבֵעַ" (ולא 'הִשָּׁבֵעַ'), "ואתה תִּנָּבֵא עליהם" (ולא 'הִנָּבֵא')

 

[אב"ר]

בוודאי הפשטות של הפסוק זה על הבעל ״תאכל״ ״תשמר״ זה בלשון זכר

לחץ כדי לכווץ...

לכאורה צריך להיות השמר, תשמר זה עובדה לא ציווי.

לחץ כדי לכווץ...

(יש חריגים כמו שהבאתי לעיל, אבל בד"כ ציווי לזכר (בבנין נפעל) נכתב ב-ה' ולא ב-ת')
לכן בוודאי הפשטות זה בלשון נקבה

 

[אמרי שפר]

נלע"ד שזה יכול לשמש כציווי, כמו "את חג המצות תשמור" (ולא 'שְמור'), "ובשמו תִּשָּׁבֵעַ" (ולא 'הִשָּׁבֵעַ'), "ואתה תִּנָּבֵא עליהם" (ולא 'הִנָּבֵא')

לחץ כדי לכווץ...

בתרגום אונקלוס נראה כי השאיר את זה פתוח כמו בפסוק

אבל שמתי לב למשהו מעניין, לא יודע אם זה נפק״מ אבל אולי מביני הלשון יוכלו לעזור בזה

על המילה ״תשמור״ מתרגם אונקלוס ״תטר״ בקמ״ץ תחת הטי״ת, וכן גבי ״ואתה את בריתי תשמור״ אצל אברהם, מתרגם ״תטר״ בקמ״ץ

ואילו לגבי ״את חג המצות תשמור״ מתרגם ״תטר״ בפת״ח תחת הטי״ת, וכן מצאתי בעוד מקומות כמו בהפטרה של השבוע בזכריה ״וגם תשמור את חצרי״

 

[חרש המדבר]

ואילו לגבי ״את חג המצות תשמור״ מתרגם ״תטר״ בפת״ח תחת הטי״ת, וכן מצאתי בעוד מקומות כמו בהפטרה של השבוע בזכריה ״וגם תשמור את חצרי״

לחץ כדי לכווץ...

אני לא כ"כ מבין בזה, אבל זה נשמע לי מוזר, נמתין למבינים.