הצלחתם לשנות הרגל וותיק? איך הצלחתם? (1 צופה)

[מכנדבי]

יכול ליהות שצריך את שניהם גם להתחיל לעקור את המידה ארבעים יום ואח''כ לדבוק בבינוניות בכדי שישתמר.

לחץ כדי לכווץ...

אמת. טעיתי.
הרמב"ם בפ"א מתייחס לאדם שרוצה לקנות הרגל טוב גרידא, אולם הרמב"ם בפ"ב מדבר על מי שצריך להיפטר מהרגל רע, וכדברי הנו"א.

לחץ כדי לכווץ...

להבא, נא לכתוב בלת"ק.

 

[בניהו]

הרגל הוא הרגל. לשבור אותו קשה מאוד. יותר קל להחליף הרגל שלילי בהרגל חיובי.

לחץ כדי לכווץ...

מאיפה שלפת את זה?
בעיני זו טעות...

אין דבר כזה להחליף הרגל. הרגל נשאר הרגל. כלומר לכל הרגל יש משהו ייחודי בפני עצמו. כך שאין מושג כזה "החלפה".

 

[בניהו]

ברור הרי יש סיבה מסויימת שהוא עושה זאת והוא צריך לעמוד על אותה סיבה.
עכ"פ יש חובה"ל ודאי צריך להבין אותו.

ולכא' פשוט שברזולוציות גבוהות הרי שיש מצוה ועבירה שהרי לא סתם הוא מזיז את היד וזה לוקח ממנו כוחות וכו' וכו' וכו'

לחץ כדי לכווץ...

אני מקווה שאתה שם לב למה שאתה אומר?
דבריך הם דחוקים כמעייל פילא...

ואתה יודע מה, מה תגיד על גוי שרוצה לשנות הרגל מסוג כזה - האם גם אצלו שייך כאן עבירה או מצווה?

 

[א. ל.]

אני מקווה שאתה שם לב למה שאתה אומר?
דבריך הם דחוקים כמעייל פילא...

לחץ כדי לכווץ...

יש חובה"ל, מה אתה רוצה ממני?!
רבינו תרים ת'ראש
"אבא רוצה שתתעסק אם זוטות גם אלו אצלו פעלים גדולים.

ואתה יודע מה, מה תגיד על גוי שרוצה לשנות הרגל מסוג כזה - האם גם אצלו שייך כאן עבירה או מצווה?

לחץ כדי לכווץ...

אצל יהודי יש שינויים מכח כח הבחירה שיש בו.
אצל גוי יש אילוף והיינו לקיחת כח מסויים הגברת תאוותו ובכך לעשות עניין אחר.

ואם כל רצונך להיות מאולף אם אתה לא רוצה לסדר את הצווארון של החולצה שלך תמשוך אותה בכל תאוה אחרת לא לעשות זאת.
די ברור לי שלהיות מאולף לא אומר לעשות שינוי אבל אשמח לשמוע את דעתך.

 

[בניהו]

אצל יהודי יש שינויים מכח כח הבחירה שיש בו.
אצל גוי יש אילוף והיינו לקיחת כח מסויים הגברת תאוותו ובכך לעשות עניין אחר.

ואם כל רצונך להיות מאולף אם אתה לא רוצה לסדר את הצווארון של החולצה שלך תמשוך אותה בכל תאוה אחרת לא לעשות זאת.
די ברור לי שלהיות מאולף לא אומר לעשות שינוי

לחץ כדי לכווץ...

לא הבנתיך, אשמח להרחבה

אבל אשמח לשמוע את דעתך.

לחץ כדי לכווץ...

אני שואל כאן כדי להחכים ולדעת,
לבינתיים, התשובה שהכי מצא חן בעיני (אך לא סופית) היא של @אברך מעמיק שדיבר פה על התבוננות. דהיינו שעל ידי עומק ההתבוננות אתה משנה את התודעה והיחס שלך לאותו הנושא.

 

[א. ל.]

לא הבנתיך, אשמח להרחבה

לחץ כדי לכווץ...

אני אישית מבין ששייך שאדם יאלף את עצמו ע"י השתמשות בכח אחר שקיים בו וכגון אם משהו מציק לו ותאוותו לגרד באוזן כי מציק לו שם הרי שהוא יכול להשתמש בכח הכבוד שלו בכך שהוא מתגבר ולא מכפיף את עצמו לתחושותיו הטבעיות. (אגב מנסיון עוזר ממש ועל כך כבר אמר החזו"א "המוסר אומר לאדם אהוב את עצמך ורכוש כבוד ודע כי אין כבוד אלא..." - לא זוכר את הציטוט המדוייק אך אפשר להסתכל באמונה וביטחון בפנים.

ובעיקרון העבודה המוסרית של האדם היא לעשות את זה כדהאריך הגרי"ס באגרות אלא שהוא צריך להפעיל את כוחותיו על פי כח הבחירה ולא רק מתוך כוחות גרידא ואכ"מ להאריך בכח הבחירה שביד האדם אבל ברור שלולי כח הבחירה אין האדום יכול להשתנות כלל אלא רק להשתמש בדברים הטמונים בו ואכ"מ.

 

[התורה]

ממן העניין להביא המצו"ב:

האומנם נחתם הפרק האחרון? - מטרת העבודה ב'אלול'

מה פשר האנומליה הנפשית המבהילה הזו, המניעה את בן-התורה להשקיע את מיטב אונו, עמלו וכישרונותיו בין כותלי בית המדרש – מתוך הבנה ברורה כי תורה שאינה מתחדשת ומעמיקה נידונה לשכחה וקמילה – אך ברגע בו הוא פוסע אל היכלו הפנימי ותיקון מידותיו, הוא מרים...

forum-otzar-hatorah.co.il

 

[נדיב לב]

מאיפה שלפת את זה?
בעיני זו טעות...

אין דבר כזה להחליף הרגל. הרגל נשאר הרגל. כלומר לכל הרגל יש משהו ייחודי בפני עצמו. כך שאין מושג כזה "החלפה".

לחץ כדי לכווץ...

לא שלפתי.
מכבד. אבל בעיניי זה מסתבר, וזו לא המצאה שלי.

בספרים, מובאים כמה שיטות. אחת מהם, לא לנסות לשבור, אלא פשוט לנתב את המידות ואת הרגלים לאפיקים חיובים.
אפשר למצוא לזה מקור בראשונים, כשהרמב"ן באגרתו המפורסמת מייעץ לבנו להסתלק ממידת הכעס, הוא לא משיא לו עצה שישבור וינתץ אותה, אלא מציע לו לאמץ להקדים תרופה למכה, ולדבר בנחת. ובכלל בגמ' שבת, לגבי אדם שנולד במזל מאדים (ואם בתכונה טבעית על אחת כמה באימוץ הרגל). וכאמור, בספרים דברו על זה, רק צריך לחפש.

וזה אמנם שרבינו הגר"א כידוע כתב, לגבי שבירת מידות שזה עיקר תכליתו של האדם. אבל גם בדבריו אפשר לפרש, לשבור את המידה בדרך חיובית. קרי, לנתב אותה למקום טוב.

 

[איש חסיד היה]

לא שלפתי.
מכבד. אבל בעיניי זה מסתבר, וזו לא המצאה שלי.

בספרים, מובאים כמה שיטות. אחת מהם, לא לנסות לשבור, אלא פשוט לנתב את המידות ואת הרגלים לאפיקים חיובים.
אפשר למצוא לזה מקור בראשונים, כשהרמב"ן באגרתו המפורסמת מייעץ לבנו להסתלק ממידת הכעס, הוא לא משיא לו עצה שישבור וינתץ אותה, אלא מציע לו לאמץ להקדים תרופה למכה, ולדבר בנחת. ובכלל בגמ' שבת, לגבי אדם שנולד במזל מאדים (ואם בתכונה טבעית על אחת כמה באימוץ הרגל). וכאמור, בספרים דברו על זה, רק צריך לחפש.

וזה אמנם שרבינו הגר"א כידוע כתב, לגבי שבירת מידות שזה עיקר תכליתו של האדם. אבל גם בדבריו אפשר לפרש, לשבור את המידה בדרך חיובית. קרי, לנתב אותה למקום טוב.

לחץ כדי לכווץ...

אם אדם כעסן מרגיל את עצמו לדבר בנחת ועל ידי זה הוא לא כועס, זו בדיוק שבירת ההרגל, והימנעות ממנו.
הדיבור בנחת אינו שינוי ההרגל - אלא כלי כיצד ניתן להסתלק מהמידה הרעה.
ומה שנאמר בגמרא לגבי אדם שנולד במזל מאדים - שם לא מדובר על הרגל - אלא על תכונה שגורמת לו לרצות לשפוך דם, והפתרון שאומרת הגמרא הוא לנתב את זה למקומות טובים, לא לשבור ולא לשנות.
הרגל אינו תכונה - כי אם הרגל למצב ספציפי.

 

[נדיב לב]

אם אדם כעסן מרגיל את עצמו לדבר בנחת ועל ידי זה הוא לא כועס, זו בדיוק שבירת ההרגל, והימנעות ממנו.
הדיבור בנחת אינו שינוי ההרגל - אלא כלי כיצד ניתן להסתלק מהמידה הרעה.

לחץ כדי לכווץ...

שבירה זה להבליג בשעת הניסיון. להקדים תרופה למכה ולאמץ דיבור בנחת שגורם להסתלק מהכעס, זה לא שבירת הרגל, אלא אמצעי להסתלק מהמידה הרעה. וכמוה, לנתב את המידות ואת הרגלים לאפיקים חיובים, זה כלי נוסף, שמובא בספרים.

ומה שנאמר בגמרא לגבי אדם שנולד במזל מאדים - שם לא מדובר על הרגל - אלא על תכונה שגורמת לו לרצות לשפוך דם, והפתרון שאומרת הגמרא הוא לנתב את זה למקומות טובים, לא לשבור ולא לשנות.
הרגל אינו תכונה - כי אם הרגל למצב ספציפי.

לחץ כדי לכווץ...

ובגלל החלוקה הזו - שכתבתי בעצמי, והדגשת אותה כאן שוב - הסקתי וכתבתי שעל אחת כמה בהרגל.

 

[איש חסיד היה]

שבירה זה להבליג בשעת הניסיון. להקדים תרופה למכה ולאמץ דיבור בנחת שגורם להסתלק מהכעס, זה לא שבירת הרגל, אלא אמצעי להסתלק מהמידה הרעה. וכמוה, לנתב את המידות -

לחץ כדי לכווץ...

למעשה אני מסיק שאין ויכוח, אלא הגדרות שונות לאותו דבר בדיוק.
עם הדרך אני מסכים לגמרי, וברור שכך כתוב בספרים, רק שאני קורא לזה בסופו של דבר שבירה, ואתה קורא לזה שינוי.
העיקר שנעשה את זה...

ואת הרגלים לאפיקים חיובים, זה כלי נוסף, שמובא בספרים.
ובגלל החלוקה הזו - שכתבתי בעצמי, והדגשת אותה כאן שוב - הסקתי וכתבתי שעל אחת כמה בהרגל.

לחץ כדי לכווץ...

אמנם בנקודה הזו אני רוצה יותר להבין.
כי בעיניי אין כזו אופציה לנתב הרגל.
ואת האמת שלהרגל יש שני חלקים [או שני סוגים. לא ברור לי עד הסוף]
יש את החלק הנוגע למוח ולנפש, או במילים אחרות לחלק השכלי/רגשי של האדם.
לדוגמא: אדם שהתרגל שבזמן מסוים בשבוע או ביום, או בסיטואציה מסוימת הוא שותה כוס סודה קרה להשיב נפש. לשם הדוגמא, אחרי שהוא חוזר מהעבודה/כולל/וכו' הוא צריך כוס סודה קרה להתאפס. ביום הו הוא יחזור הביתה ולא יהיה לו סודה, הדבר יחסר לו מאוד, הוא ירגיש כל הזמן שהוא לא מצליח להרגע מהדרך וכו'. כי המוח שלו התרגל להתאפס רק בצורה הזו, והוא גם משדר שבלי זה אין שום אפשרות להתאפס.
[וחשוב להדגיש שאני בכוונה לא מדבר על הרגלים שהם מוגדרים מקצועית 'ממכרים' כמו סיגריות/קפה/שוקולד וכדומה, שאמנם הם עובדים באותה צורה בעצם, אבל עם יותר אחיזה והשפעה על המוח].
ויש את החלק הנוגע לגוף, בדוגמא הנ"ל, גם כשאדם יודע מראש שהיום מאיזו שהיא סיבה אין לו את הסודה בבית, או שהוא החליט שהוא מפסיק עם זה, ישנם סיכויים רבים שכשהוא יגיע הביתה הוא יפנה בלי לשים לב למקרר ויחפש את הסודה. על אף שהוא מודע לכך שאין, עדיין המוח משדר לגוף פעולת טייס אוטומטי שזה סדר הפעולות כשמגיעים הביתה.
וזו בעצם אמירת דוד המלך ע"ה, הייתי מחשב ללכת לכל מיני מקומות ורגליי הוליכו אותי לבית המדרש. רק שזה לטובה.
פעמים רבות מאוד דוקא הדבר ששובר אנשים שמנסים לשנות הרגל, כי הם מרגישים שאין זה בשליטתם לשנות את הגוף, וזה חזק מהם.
כשמודעים לענין בצורה הנכונה, ויודעים שזה יבוא, ומפנימים שאין לזה שום קשר להתמודדות עם ההרגל שאותו רוצים לשנות, ממילא הדבר לא שובר, ומתייחסים אליו בחיוך. אחרי תקופה קצרה מאוד זה עובר מאליו.
[מניסיון, כאחד שעישן הרבה, וברוך ה' לפני כמה שנים זכיתי להיגמל עם זה. הדבר שהפליא אותי שוב ושוב הוא איך שבכל מיני סיטואציות מצאתי את עצמי מכניס יד לכיס כדי להוציא סיגריה. וזה לא היה בגלל שבאמת רציתי לעשן, אלא אפילו לא שמתי לב למה שאני עושה. אם לא המודעות שלי לענין, לכאורה לא הייתי שורד].

על כל פנים, כיון שהרגל הוא הרגל למעשה ספציפי בסיטואציה ספציפית, איני מבין כיצד ניתן לנתב אותו, אפשר מקסימום להחליף אותו כמו שכתבת באחד התגובות למעלה [וגם על זה כתבתי שלא לכל הרגל שייך תחליף. בדוגמא הנ"ל: אם הוא יחליט שמהיום הוא שותה מים בכל פעם שהוא חוזר הביתה, אז הוא החליף הרגל. ואם הוא רוצה להתנתק לגמרי מהתלות, הוא יהיה חייב לשבור]. אבל ניתוב לא שייך לכאן.
לעומת מידות ותכונות, שהם אכן השורש של מגוון פעולות ותוצאות שונות, וכמו הנולד במזל מאדים, שיש לו משהו בנפש שיגרום לו לשפוך דם, בזה שייך לומר תנתב את זה לפעולת שפיכת דם טובה.
מקווה שהדברים ברורים מספיק.