הרעיון להשוות עזיבה של הרגלים דווקא מדברים שאינם חטא, ואולי אפילו לא הרגלים שאינם ראויים [לדוגמא קפה], הוא מיוחד ונכון.
את זה אבל מאוד חשוב להפקיע... (כמובן שר' משה לא התכווין למה שאני הולך לומר)
לא ( רק ) :) חושבים, אלא גם אומרים את זה לאחרים ודורשים מהם, כמצוטט לעיל, לפעמים זה כמעט גובל בחוסר בהבנת הנקרא...
לפעמים הניתוק המוחלט מההרגל מגיע דוקא בהתחככות עם ההרגל ואי ההיגררות אחריו.
בעיקרון כשאדם באמת רוצה משהו הוא עושה את זה .
לדוגמא, אם שרוצה להפחית חלב או סוכר, והוא אדם בריא לגמרי, איזה מצווה או עבירה יש בזה? או אדם שרוצה להתרגל להיות חד מטרה בענייניו - איזה מצווה או עברה יש בזה?
טוב אנחנו מדברים פה על אנשים שעדיין לא גמרו לשנות את הדברים המוכרחים...
מניין לך?
כי אם זה היה כה פשוט כפי שמתארים פה מזמן היינו היום אנשים מושלמים.
בעיקרון יש מח' חובה"ל ומס"י אי יש דברים שהם לא מצוה ועבירה אני לא זוכר כרגע היכן בחובה"ל אבל הוא כותב להדיא שאין.
אני כן מוכן להבין שרוב בני האדם בדרגה נמוכה לא יכולים להסתכל על כל דבר כמצוה ועבירה כי זה יכניס אותם ללחץ ושוב הם מחפשים דרכי עבודה שלא קשורים למחוייבות לבורא ולדבר שהוא קצת יותר גמיש ויותר אישי.
אדם שאוהב לגעת תמיד בצווארן החולצה ורוצה להפסיק - יש פה עבירה או מצווה?
בסייעתא דשמיא כן!
תלוי. היו דברים עמוקים שלקח זמן רב, והיו דברים חיצוניים שהשתנו בקלות.
בימי נערותי כאשר קרו דברים כאלו לא ידעתי להגדיר מה הגורם, כיום אני פועל בזה מתוך הכרה ביסוד אחד, והוא:
תלוי כמה הייתה הכנה מקודמת ראויה ונכונה, ואם הייתה כזו, בדרך כלל זה לא חזר למצב הקודם.
כלומר מקבלים מתנה לכל החיים?
קראת על זה באיזשהו מקום?
הרגל הוא הרגל. לשבור אותו קשה מאוד. יותר קל להחליף הרגל שלילי בהרגל חיובי.
ודאי שזה קשה. הבעיה היא שברוב המקרים החלפת הרגל היא היא שבירת ההרגל הישן.
ברור הרי יש סיבה מסויימת שהוא עושה זאת והוא צריך לעמוד על אותה סיבה.
יכול ליהות שצריך את שניהם גם להתחיל לעקור את המידה ארבעים יום ואח''כ לדבוק בבינוניות בכדי שישתמר.
