הרמב״ם בדין שמיטת כספים (1 צופה)

[מחכה]

כתב הרמב״ם
שמיטה ויובל פ''ט הל' כח
כל המחזיר חוב שעברה עליו שביעית רוח חכמים נוחה הימנו וצריך המלוה לומר למחזיר משמיט אני וכבר נפטרת ממני אמר לו אעפ"כ רצוני שתקבל יקבל ממנו שנאמר לא יגוש והרי לא נגש ואל יאמר לו בחובי אני נותן לך אלא יאמר לו שלי הם ובמתנה אני נותן לך.

ורציתי לבקש סיוע מחו''ר הפורום בהבנת הפשט בהא שכתב,
א. שנא' לא יגוש והרי לא נגש
ב. ואל יאמר . . אלא . . ובמתנה אני נותן לך.

דמהא דכתב ''והרי לא נגש'' משמע שיש איסור בנגישה, היינו, אף אם אין זו מתנה (או שיש נגישה במתנה).
ואילו מהא דהצריך מתנה, בלא מתנה לא די.

 

[מרכז]

דמהא דכתב ''והרי לא נגש'' משמע שיש איסור בנגישה, היינו, אף אם אין זו מתנה (או שיש נגישה במתנה).
ואילו מהא דהצריך מתנה, בלא מתנה לא די.

לחץ כדי לכווץ...

מה הפשט "אף אם אין זו מתנה", הנגישה הרגילה היא בחוב, והרמב"ם כותב שלא נגש את חובו. ואח"כ כותב הרמב"ם שכל החזיר לו זאת בתורת חוב הוא כן נחשב כנושה ולכן זה בעייתי, וכ"כ בקרית ספר : "דכל שנותנם בתורת פרעון הוי נושה ומשמט".