השאלה היומית,
יום שישי י"ג טבת,
לפני כשלושים שנה היה מעשה באחד שהסתכסך עם אשתו, ולכן עשה מעשה,
ואמר,
שקידש את בתו, אך הוא לא מגלה למי הוא קידש אותה,
וכמבואר בגמ' קידושין סד:
שהאב נאמן לומר קידשתי את בתי,
ונהיה מזה סערה גדולה, ונכתבו על זה כמה התירים,
ובספר לקיים (ח"ב עמוד שז) מביא הרב יצחק זילברשטיין בשם הרב אלישיב,
שהאב אינו נאמן לומר כן,
כי אין אדם משים עצמו רשע,
שהרי זה מעשה רשעות ואכזריות,
וא"כ אינו נאמן לומר כן, והבת מותרת,
ונשאלת השאלה,
מה הסברא לומר בענין הזה אין אדם משים עצמו רשע,
הרי הדין של אין אדם משים עצמו רשע,
הוא למשל כשאדם אומר חיללתי שבת,
אומרים לו, לא! אנחנו לא מאמינים לך, אתה שקרן,
כי אין אדם משים עצמו רשע,
והאפשרות של השקר הרבה יותר מסתברת לנו לומר,
מאשר העבירה שחילל שבת, כי זה פחות גרוע,
ולכן נעדיף לומר שהוא שקרן,
אבל בעניינינו,
הרשעות היא לא עצם הקידושין,
שהרי הלכתית מותר לו לקדש את בתו,
אלא הרשעות היא זה שהוא משאיר אותה עגונה,
ואם נאמר שהוא לא עשה כן למעשה,
אלא רק רוצה להשאיר אותה עגונה,
האב נשאר רשע באותה מידה,
בין אם הוא עשה כן למעשה,
ובין אם רק אמר שעשה בכן,
ואם כן, אין אפשרות פחות חמורה, שנאמר שבמצב כזה הוא פחות רשע,
שהרי בשני המקרים הוא רשע באותה מידה,
ואם כן, מה הסברא לומר בזה אין אדם משים עצמו רשע?
ואם תאמר,
שהכלל של אין אדם משים עצמו רשע,
הוא לא שבוחרים את האפשרות פחות גרועה,
אלא שאין מקשיבים בכללל לטענותיו, מה הוא בכלל אומר,
הרי יש ראיה שלא זו היא ההגדרה של אין אדם משים עצמו רשע,
שהרי בים של שלמה, בב"ק פ"ח סימן כ"ט,
ומובא במג"א סימן רע"ח ס"ק א',
יש סיפור שאדם היכה את חבירו בשבת, ויצא ממנו דם,
ורוצה לומר המכה, מזיד הייתי,
וכך ייפטר לשלם על הנזק,
שהרי קם ליה בדרבה מיניה,
ויתחייב רק על חילול שבת,
אומרים היש"ש והמג"א, שאפשר לומר כן,
שהרי בין כה וכה הוא רשע,
על עצם זה שהיכה את השני,
ואומר השדי חמד,
שכל דברי היש"ש והמג"א,
הוא רק אם הוא רשע יותר,
וכגון שהחילול שבת הוא יותר גרוע מהכאת חבירו,
אך היכן שהוא רשע באותה רמת רשע,
אין אומרים כן,
וא"כ נשארנו בקושיא על האדם שקידש את ביתו,
שהרי הוא רשע באותה מידה,
וא"כ כיצד אפשר לומר שלא מאמינים לו שקידש את בתו,
כי אין אדם משים עצמו רשע,
הרי בכל אופן הוא יישאר באותו רמת רשע?
יום שישי י"ג טבת,
לפני כשלושים שנה היה מעשה באחד שהסתכסך עם אשתו, ולכן עשה מעשה,
ואמר,
שקידש את בתו, אך הוא לא מגלה למי הוא קידש אותה,
וכמבואר בגמ' קידושין סד:
שהאב נאמן לומר קידשתי את בתי,
ונהיה מזה סערה גדולה, ונכתבו על זה כמה התירים,
ובספר לקיים (ח"ב עמוד שז) מביא הרב יצחק זילברשטיין בשם הרב אלישיב,
שהאב אינו נאמן לומר כן,
כי אין אדם משים עצמו רשע,
שהרי זה מעשה רשעות ואכזריות,
וא"כ אינו נאמן לומר כן, והבת מותרת,
ונשאלת השאלה,
מה הסברא לומר בענין הזה אין אדם משים עצמו רשע,
הרי הדין של אין אדם משים עצמו רשע,
הוא למשל כשאדם אומר חיללתי שבת,
אומרים לו, לא! אנחנו לא מאמינים לך, אתה שקרן,
כי אין אדם משים עצמו רשע,
והאפשרות של השקר הרבה יותר מסתברת לנו לומר,
מאשר העבירה שחילל שבת, כי זה פחות גרוע,
ולכן נעדיף לומר שהוא שקרן,
אבל בעניינינו,
הרשעות היא לא עצם הקידושין,
שהרי הלכתית מותר לו לקדש את בתו,
אלא הרשעות היא זה שהוא משאיר אותה עגונה,
ואם נאמר שהוא לא עשה כן למעשה,
אלא רק רוצה להשאיר אותה עגונה,
האב נשאר רשע באותה מידה,
בין אם הוא עשה כן למעשה,
ובין אם רק אמר שעשה בכן,
ואם כן, אין אפשרות פחות חמורה, שנאמר שבמצב כזה הוא פחות רשע,
שהרי בשני המקרים הוא רשע באותה מידה,
ואם כן, מה הסברא לומר בזה אין אדם משים עצמו רשע?
ואם תאמר,
שהכלל של אין אדם משים עצמו רשע,
הוא לא שבוחרים את האפשרות פחות גרועה,
אלא שאין מקשיבים בכללל לטענותיו, מה הוא בכלל אומר,
הרי יש ראיה שלא זו היא ההגדרה של אין אדם משים עצמו רשע,
שהרי בים של שלמה, בב"ק פ"ח סימן כ"ט,
ומובא במג"א סימן רע"ח ס"ק א',
יש סיפור שאדם היכה את חבירו בשבת, ויצא ממנו דם,
ורוצה לומר המכה, מזיד הייתי,
וכך ייפטר לשלם על הנזק,
שהרי קם ליה בדרבה מיניה,
ויתחייב רק על חילול שבת,
אומרים היש"ש והמג"א, שאפשר לומר כן,
שהרי בין כה וכה הוא רשע,
על עצם זה שהיכה את השני,
ואומר השדי חמד,
שכל דברי היש"ש והמג"א,
הוא רק אם הוא רשע יותר,
וכגון שהחילול שבת הוא יותר גרוע מהכאת חבירו,
אך היכן שהוא רשע באותה רמת רשע,
אין אומרים כן,
וא"כ נשארנו בקושיא על האדם שקידש את ביתו,
שהרי הוא רשע באותה מידה,
וא"כ כיצד אפשר לומר שלא מאמינים לו שקידש את בתו,
כי אין אדם משים עצמו רשע,
הרי בכל אופן הוא יישאר באותו רמת רשע?